ועידת ורשה סימנה עוד צעד מבורך של התקרבות בין ישראל לעולם הערבי הסוני, אבל בשבועות האחרונים אנחנו מתקרבים לעולם הערבי גם בדרכים מחמיאות פחות. אל הפטפטת הביטחונית שתקפה את ראש הממשלה מצטרפים לאחרונה גם דברי רהב מיותרים, מהסוג שפעם היה שמור רק לאויבינו. קול הרעם מירושלים, שאיים השבוע על איראן שזה יהיה יום המהפכה האחרון שהיא תחגוג, מתחיל להישמע דומה מדי לאיומים החלולים של נסראללה ואיראן.
המלצתו של שמאי - "אמור מעט ועשה הרבה" - הייתה תמיד דרכה של ישראל. התמקדנו במעשים ולא בדיבורים. ככלל, התרבות היהודית העלתה על נס את העשייה השקטה: מ"סייג לחכמה שתיקה" של רבי עקיבא, ועד ל"מילה בסלע - שתיקה בתרי" של התלמוד. בשקט הקמנו כור גרעיני, בדיסקרטיות פיתחנו טכנולוגיות פורצות דרך, ובדממה ביצענו אלפי פעולות חשאיות ויעילות. את ההתלהמות השארנו לשכנים.
אבל נראה שהחוכמה היהודית העתיקה לא שורדת את עידן הרשת החברתית, שבו המדד היחיד להצלחה הוא לייקים ושיתופים. המרוץ הפתטי אחר תשומת לב ברשת, שסחף כמעט את כולנו, לא פוסח גם על ראש הממשלה, והוא נחוש לנצח בו. בשבוע אחד הספיק לאיים להחריב את איראן, להזהיר את עזה ב"תגובה קטלנית" ולהתרות בסביבה כולה ש"הטילים שלנו יכולים להגיע רחוק מאוד". רק היה חסר מצעד צבאי שיעבור לפניו עם טילים וחיילים בצעידת ברווז.
מדיניות העמימות של ישראל נשענה תמיד על נימוקים של תועלת - האויב יודע בדיוק מה עשינו לו, גם בלי שנכריז על זה ברבים, ואם הוא לא יודע - עדיף שיישאר באי־ודאות. היה ברור לנו שמרכיב הכבוד הוא ראשון במעלה אצל שכנינו ושפגיעה בו יכולה לדחוף אותם לפעולה, גם אם היא חסרת סיכוי להצליח. בחרנו להניח להם לרדוף אחרי כבודם ושאנחנו נישאר צנועים.
העמימות נשענה גם על ההבנה שדיסקרטיות משאירה לנו יותר חופש פעולה, וגם על הרצון לאמץ תרבות בלתי מתלהמת שהולמת את האופי היהודי. "אנחנו נבחר את המקום והזמן לפעול", "נדע מה לעשות", "לא ממליצים לאף אחד לנסות אותנו" - אלה היו המנטרות של המנהיגים המדיניים והצבאיים שלנו.
פעם אחרי פעם זעמנו על השותפים האמריקאים כשהיו חושפים פעילות ישראלית חשאית. אבל בשבועות האחרונים אנחנו יוצאים מהארון של העמימות בבת אחת וביוזמתנו. השינוי הקיצוני הזה נעשה ללא דיון או מחשבה מוקדמת ובניגוד לעמדת המערכת הביטחונית. מערכת בחירות חפוזה, שמתנהלת בצלו של כתב אישום המרחף מעל, משבשת את שיקול הדעת.
# # #
זכותו המלאה של ראש הממשלה, שהוא גם שר הביטחון (והחוץ והבריאות), להחליט על שינוי במדיניות העמימות של ישראל. אבל לפני זה הוא מחויב לשמוע מגורמי המקצוע על ההשלכות של החלטה כזאת ולשקול אותה לעומק של יותר מפוסט בפייסבוק. זו לא החלטה שיכולה להתקבל בגחמה של רגע על כבש המטוס בדרך לפולין.
ביום שני פעלה ישראל נגד ניסיון של איראן וחיזבאללה להתמקם סמוך לגבול הגולן. צה"ל והצנזורה הצבאית הזהירו את התקשורת לא לקחת אחריות ישראלית על פעולה כזאת - כדי שלא לדרבן אותם להגיב. כמו תמיד, גם הפעם היה נתניהו שותף להחלטה על מדיניות הפרסום, אבל ברגע אחד הוא פשוט לא הצליח להתאפק.
במשך שנים הייתה חלוקה ברורה בינינו לבין העולם הערבי: הם מתרברבים ואנחנו עושים. אם החלטנו לאמץ את דרכם - זו חייבת להיות החלטה מושכלת, שיש בצדה איזו תועלת, ולא רק רווח פוליטי רגעי לאדם אחד. לרהב עשוי להיות מחיר, בין שבתגובה של האויב ובין שבשחיקת ההרתעה הישראלית. ניחא שצה"ל כולו לוהק לתפקיד התפאורה של נתניהו במערכת הבחירות הזאת, את הביטחון שלנו אסור לרתום לצרכיו.
תפקידו של ראש ממשלה בישראל הוא מהקשים בעולם. מעטים מסוגלים להתמודד עם כמות ההחלטות וכובד האחריות שמגולמים בתפקיד הזה בשגרה, ועכשיו נוספו לנתניהו עוד כמה משקולות שהופכות את הנטל כמעט לעל־אנושי. טבעי שהעייפות והלחץ נותנים בו את אותותיהם. גם אדם צעיר היה מתקשה לעבור את המכבש שעובר עליו בימים אלה והוא לא אדם צעיר.
שלמה המלך, אחד המנהיגים היחידים שמשלו בעם ישראל יותר מנתניהו, השיא עצה למנהיגים בשלב כזה: "אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא, וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה" - אם עייפת מתפקידך ומהמגדפים אותך ושקעת במחשבות או מזימות - תנוח ושים יד לפה.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של החדשות 13