כאשר בא נשיא המדינה לנחם משפחה היושבת שבעה על מי שנרצח בידי מחבלים - יש בכך משום הבעת תנחומים בשם המדינה. אבל אינני נלהב - בלשון המעטה - מביקורי תנחומים כאלה של פוליטיקאים. כאשר ראש ממשלה, למשל, בא לשם, ממלמל כמה מילים, מבטיח כי אם הוא יהיה בשלטון לא יהיה עוד כזוועה הזאת, מבטיח בנייה והתחזקות, או מצהיר הצהרות חלולות על "מחבל בן מוות", כשהוא יודע שאין לו שום כוונה לחייב עונש מוות למחבלים רוצחים, כאשר הוא יודע שמדי חודש הוא מעביר עשרות מיליוני דולרים לארגוני הטרור ברמאללה ובעזה, כשהוא יודע שאינו רוצה להכריע את חמאס או למוטט את הרשות, אבל רוצה תמונה עם המשפחה האבלה - זה רע.
איני יודע אם ביקורי תנחומים כאלה מחזקים את ידי האבלים, שאינם יודעים איך להכיל את הזוועה ולרפא את החלל העצום שנפער בהם. יש ודאי אבלים שהביקור חשוב להם, כשהם אוהבים או מעריכים את המבקר, או אפילו כדי להטיח בפניו את הטענות על ההפקרה, ההתעלמות ומימון הטרור. ויש כאלו המתעבים את הצבועים הבאים לעשות רווח פוליטי על גבם השחוח, על לבם הרצוח. אבל הם שבורים מכדי למחות. מנומסים מכדי לגרש. ורק מחכים שהדבר הזה ייגמר.
ואיני שוכח גם כי היו מקרים רבים של בני משפחות שכולות כאלו שהאשימו את ראש הממשלה והשרים וחברי הכנסת שלא טרחו ובאו לבקר. אם משום שלא היה להם האומץ להביט בעיניהם המאשימות. או שלא נמצא להם הזמן. או שלא היו בחירות.
# # #
והדברים אמורים גם על אישי ציבור, ראשי עמותות וארגונים, מטעם ציבור כלשהו או מטעם עצמם, הרוכבים על השכול כדי לקדם את הבשורה שלהם. את סדר היום החברתי או הפוליטי שלהם: עונש מוות למחבלים או גירוש משפחותיהם, סיפוח יהודה והשומרון או להפך - נסיגה מהם. המשפחה המדממת מעניינת אותם כקליפת השום. היא רק מכשיר, כלי לקידום עמדות. עצם הביקור ופרסומו הם העיקר.
אחרי הרצח של אורי אנסבכר הי"ד ביקשה אמה, נעאה, להמשיך להפיץ את האור שהפיצה אורי בחייה. "אני מבקשת ממי ששומע אותנו ושהדברים נכנסים ללבו שכל אחד יעשה משהו אחד קטן של להוסיף אור בעולם, מעשה אחד של טוב, ואולי ינכיח את אורי בעולם ואולי תהיה לנו קצת נחמה להוסיף אור בעולם", ביקשה.
השבוע התראיין בערוצי תקשורת שונים גדי גבריהו, ראש ארגון תג מאיר. הוא הודיע לכל מי שרצה לדבר איתו כי בכוונתו לערוך ביקור תנחומים בבית משפחת אנסבכר בתקוע ולהביא עמו כמה ערבים, שגם הם רוצים לנחם. וגם את מוסי רז ("אני מתכוון ללא בושה להיות קול לפלסטינים בשטחים הכבושים") ואת מיקי גיצין, מנכ"ל הקרן לישראל חדשה.
אינני מנסה אף לא לרגע קט לשים עצמי במקום האבלים. או לדבר בשמם. אולי ביקור כזה מקל עליהם במשהו. אולי רק שורט את עצביהם החשופים ומוסיף על כאבם. אבל מעצם ההודעה מראש, מהראיונות בתקשורת, וניצול ההזדמנות כדי להציג את הארגון ומטרותיו - יכול כל אחד להבין כי המשפחה השכולה היא הפלטפורמה לקידום הארגון.
תג מאיר נוסד לפני כשמונה שנים והוא נתמך גם בידי הקרן החדשה לישראל והאיחוד האירופי. מטרותיו: "להשמיע קול של סובלנות, כבוד הדדי ומאור פנים כלפי שכנים, זרים וגרים בתוכנו ולמען נזכור כי גרים היינו בארץ מצרים, ולהתנגד לתהליכים, פרסומים ודעות גזעניות הבאות בשם היהדות ובכסותה, המסיתות לגזענות מכתימות ומרעילות את החברה הישראלית, לכדי חברה בלתי אנושית וגזענית".
שם הארגון בא לציין כי הוא יוצא בפרט נגד פעולות "תג מחיר" שמבצעים יהודים נגד ערבים. אבל מאז היווסדו של הארגון "רק" חמישה ערבים נהרגו ככל הנראה בידי יהודים: רצח הנער מוחמד אבו חדיר, ההצתה בכפר דומא שבה נשרפו חיים שלושה מבני משפחת דוואבשה (המשפט נגד היהודים החשודים עודו מתנהל, ועדיין לא ברור אם הם יורשעו בכלל, ואם כן - האם ברצח או בהריגה), והריגת עאישה א־ראבי באבן שהושלכה על מכוניתה. שלושת המעשים הנוראים הללו לבדם אינם יכולים לפרנס ארגון כמו תג מאיר ולהצדיק תמיכות כספיות גדולות, ולכן הם באים לנחם ערבים גם אחרי פגיעה ברכוש: כריתת עצים, ריסוס גרפיטי, הצתות מסגדים.
כשנמתחה עליהם ביקורת ציבורית על כך שהם מכירים רק בערבים שהיו קורבנות טרור יהודי - החלו לערוך ביקורי תנחומים גם בבתי יהודים נפגעי טרור ערבי. אינני יודע אם הם באים לכל בתי היהודים שנרצחו. והרי יש אלפים כאלה, ורק ערבים מעטים נרצחו בידי יהודים. דומה שהם עורכים ביקורי תנחומים בבתי יהודים רק בשם איזו תקינות פוליטית ו"איזון קדוש" שלא קיים כמובן במציאות חיינו בארץ הזאת. אבל רק הציניות וגסות הרוח של אנשי תג מאיר מאפשרות להם לדרוך בתוך הקדושה המדממת של בתי האבלים, להתראיין לפני ואחרי, להצטלם בזמן ואחרי, כדי לקדם את עמדותיהם.
שילכו לנחם ערבים, לעזור להם לשקם מטעים שנכרתו, שדות שהוצתו, לנקות בתים שלוכלכו בכתובות נאצה או לתקן צמיגים שנוקרו, אבל בשם התקינות הפוליטית הקדושה להם, והאיזון המפורסם, הייתי מצפה מהצבועים הללו גם לסייע לאלפי החקלאים היהודים, ביהודה, בשומרון, בגליל ובנגב, הנפגעים מהטרור החקלאי הערבי. אולי לא אחרי "סתם" גניבות, הללו אולי "פליליות" ולא לאומניות. אבל כל מה שברור שהוא פשע שנאה נגד יהודים, או טרור לאומני שבא לפגוע ברכוש כדי למוטט כלכלית חקלאים ותעשיינים ומתיישבים. כל אלו ודאי ראויים לביקורי תנחומים מצד פעילי הסובלנות וההומניזם, והמאבק בגזענות.
ואחרי שיסיימו איתם - שילכו אל בתי רבבות היהודים שערבים השליכו עליהם אבנים, זרקו עליהם בקבוקי תבערה, ניסו להעיף אותם מהכביש בסיבוב. הרי הם נלחמים בשנאה, בגזענות. אבל הם מעדיפים ביקור מתוקשר בבית משפחת אנסבכר.
# # #
כאשר עץ נרקב הוא מפיץ אור קלוש. התופעה נובעת מפעילותם של חיידקים ופטריות על החומר האורגני. כל מי שהיה פעם בלילה חשוך ביער שבו מוטלים גזעי עצים שנפלו והם הולכים ונרקבים, או במרתף טחוב ואפל שמתגלגלים בו קרשים מתפוררים - מכיר את האור הקלוש, הזרחני הזה. דומה שהאור שהתג המאיר מפיץ - הוא בדיוק מהסוג הזה.