1. לפנינו המפץ הפוליטי הגדול בתולדות ישראל. האנשים בחוסן לישראל וביש עתיד, יחד עם משה יעלון וגבי אשכנזי, באמת ויתרו על אגו, על השקעות של שנים, על חלומות ועוד. אל תקלו ראש בכך. במעשם זה הם משדרים לציבור את החובה להתאחד, לשלב ידיים ולהפסיק שנאה, פלגנות ושיסוע.

לראשונה בתולדות המדינה צפויה להתמקם במרכז המפה הפוליטית רשימה של עשרות מנדטים שתשים בצד את השמאל־ימין ותתמקד באחריות לאומית וביטחון מעל לכל, באי־החמצת הזדמנויות לפיוס ולשלום שישרת את הביטחון, בטיפול שורש במערכות הבריאות והסיעוד הקורסות, בתחבורה ציבורית, בקידוש העשייה החינוכית, בנגב ובגליל, בהשבת הכבוד לתעשייה ולחקלאות ולשמירה על עליונות שלטון החוק, על בית המשפט העליון ועל החופש העיתונאי.


אפשר להעריך כי 80% מהציבור מסכים על 80% מהנושאים. לפיכך, זהו קהל היעד של הרשימה המאוחדת. היא תזדקק לקמפיין אחד, למטה אחד ולמצע
אחד - עם דוברות אחת ומשמעת קמפיין. ״מחלות הילדות״ חייבות להיעלם.

אשכנזי מהווה תוספת אסטרטגית לקבוצה (כפי שפירטתי כאן בהרחבה לפני חודש). הוא ראה ברכה בעמלו בשנה האחרונה, שבה פעל באמונה ובשליחות לאיחוד הגופים והציב זאת כתנאי להצטרפות תוך מתן דוגמה אישית בהיעדר תנאים על מיקום או אנשים. וכעת, גודל השעה והאתגר מחייבים סולחה בין אהוד ברק לאשכנזי ולו ברמה האישית בלבד. זוהי מחויבותם לצה״ל, למשפחות השכולות ולחברה הישראלית. ברק יכול להתבונן בשלושה רמטכ"לים שהיו פקודיו ולהתגאות בהם. לא ההפך. (אני אפילו מוכן להיות הכבש בסולחה הזו...).

אגב, כל חבריו של אביחי מנדלבליט כפצ״ר בשולחן המטה הכללי של צה״ל עוד עשויים לשבת איתו כיועמ״ש בשולחן הממשלה: אשכנזי, יעלון, בני גנץ, טל רוסו, אורנה ברביבאי ואלעזר שטרן. ״חוק הצינון״ למפקדי צה״ל - קם אתמול על יוצרו בשאגת: הננו כאן למרות הכל.
2. פעם שאלו אותי מה ההבדל בין טל רוסו, מפקד פיקוד הדרום לשעבר, לבין קודמו בתפקיד, האלוף יואב גלנט. השבתי מיד לבני שיחי שבעוד שרוסו וגלנט חותרים יחד בקיאק בים במלוא המרץ, גלנט חותר לבדו גם ביבשה.

האלוף (במיל') טל רוסו, שהצטרף לרשימת העבודה במקום השני, הוא תרומה ראויה וחשובה לגבאי ולמפלגה המנסה להתאושש. רבים וטובים לפניו חיזרו אחריו (כולל נתניהו), מאז שסיים את תקופת הצינון, וגבאי הצליח. רוסו הוא איש רציני ומעמיק, רב־ידע וניסיון בזירה הביטחונית, וגם איש רעים להתרועע, שאוהב לטייל ברחבי ישראל עם ערכת קפה שחור בתא המטען. הוא בן קיבוץ חולתה, בן ללוחם המוסד, איש הסיירות והיחידות המיוחדות, שיכול לתרום רבות למפלגת העבודה, לכנסת ואולי לממשלה. נדמה לי שרוסו (איש שיש לו מאות ואלפי חברים וידידים) יהיה סוג של מבוגר אחראי במפלגת העבודה, וגם זה לטובה. ההספדים עליה היו כנראה מוקדמים ומוגזמים מדי.
 
רוסו וגבאי. צילום: אבשלום ששונירוסו וגבאי. צילום: אבשלום ששוני


ואפרופו שירות צבאי, לא אהבתי השבוע את המתקפה של בני גנץ שלקח את בנימין נתניהו, לוחם, קצין ומפקד צוות בסיירת מטכ"ל, שנפצע בעת פעילות מבצעית, ששני אחיו שירתו גם הם בסיירת מטכ"ל ושאחיו יוני אף נפל כמפקדה - והפך אותו למשתמט וג'ובניק. נכון שנתניהו התחיל בהשמצות על הרמטכ"ל לשעבר, אבל נדמה לי שמותר לי לצפות מגנץ להתנהגות אחרת, מכובדת ומכבדת. יש הרבה על מה ואיך לתקוף את נתניהו. אי אפשר לתקוף אותו על כך שלאחר שירות קבע בסיירת החליט להיות אזרח, ושיש לו גם אנגלית טובה וגם יכולת פרזנטטיבית מעולה. אלו הן החוזקות שלו. יש לו גם המון חולשות ותקלות ונורמות פסולות - איתן צריך להתמודד ואותן יש לתקוף!

זוהי ביקורת בונה כלפי מועמד לראש ממשלה שרוצה להציב חלופה לנתניהו ולהציג נורמות וערכים אחרים. אני מקווה שמדובר במחלות ילדות, בניסוי ובטעייה. דווקא מי שרוצים להחליף את נתניהו צריכים לוודא שזה יהיה חזק, מהיר, ובעיקר אלגנטי.
3. למשך כמה שעות השבוע חברי הטובים ובני משפחתי ממש חששו לחיי, והתקשרו אלי מודאגים מדי מספר דקות לבדוק שהכל בסדר. ומעשה שהיה כך היה: בעקבות התבטאות לא מוצלחת של אושרת קוטלר על חיילי צה"ל, שהשירות בשטחים הופך אותם ל"חיות אדם", טענתי ברשתות החברתיות שחיילים שמשרתים בשטחים פועלים בתוך מציאות קשה ומורכבת של כיבוש ומול טרור שמוטמע בלב אוכלוסייה אזרחית, שידוע כבר ש"הכיבוש משחית", ושצה"ל משקיע המון משאבים בפעילות חינוכית, בתדרוך מפקדים ובהכנות וליווי מנטליים את השירות בשטחים. ציינתי שחיילי צה"ל פועלים בתוך הסחי הזה מטעמנו ובשליחותנו, שאנחנו מעריכים אותם מאוד ומגבים אותם, ושתפקידם הוא להילחם בטרור, לנצח ולהישאר בני אדם.
 
את המשפט הגלובלי ש"הכיבוש משחית" הפכו בשנייה נגדי ברשתות להאשמה ש"דובר צה"ל לשעבר טוען שחיילי צה"ל מושחתים", לא פחות. הנאצות הגיעו מיד, "הצל" הקדיש לי פוסט מיוחד שזכה לעשרות תגובות נאצה, קיבלתי איחולים למוות אטי וכואב, דרשו שאחזיר למדינה את שכרי כדובר צה"ל, ועוד. האמת היא שנבהלתי מהסילוף, מהתפוצה הגלובלית ובעיקר מהעובדה שעשרות רבות של אנשים שאלו מדוע אני ממציא שכבשנו את השטחים ושאנחנו שולטים על עם אחר. 

לקראת חצות, רגע לפני שמצמידים לי אבטחה, נאלצתי להוציא הודעה קצרה בטוויטר שבה מסרתי ש"אין דבר כזה עם פלסטיני, שמעולם לא כבשנו כלום ושזו אגדה שמפיצים שמאלנים שנפלתי לה קורבן, שאנחנו לא שולטים בעם אחר ובכלל - שכל פלסטיני שהמצב לא נראה לו - שילך לאחת ממדינות ערב". קיבלתי 900 לייקים ותגובות חיוביות והלכתי לישון. פחד אלוהים.
4 כשאתם קוראים את השורות הללו, אני בביקור קצר בוורשה. הייתי שם מספר פעמים כחלק ממסעות שואה במסגרת צה"ל, וזוהי הפעם הראשונה שבה אני נוסע כתייר חופשי כדי לראות את ורשה, שהולכת והופכת לבירה אירופית תוססת. לא אוותר גם הפעם על "מסלול הגבורה" הייחודי, וכבר הזמנתי סיור אצל מעיין, המדריך המקומי. אני נוסע כשברקע המתיחות הגוברת בין ישראל לפולין על רקע הצהרות נתניהו וישראל כץ. כמו תמיד, אדווח לכם מה ראיתי ומה למדתי, וגם לכץ.
5 חבר שנחת איתי פעם בשבע בבוקר בנמל התעופה בפרנקפורט נדהם כשרצתי מיד לדוכן של KFC לקחת כמה פיסות עוף מטוגן לארוחת בוקר. זר שלא נמנה עם הכת של שוחרי ומכורי KFC לא יבין זאת. 

ביכיתי את סגירת הרשת בישראל, ושמחתי לקרוא השבוע שהם חוזרים. אין לי ספק שהפעם זו תהיה הצלחה, ולו רק משום שהשמיים הפתוחים לקחו המון ישראלים לחו"ל שגילו את טעמן האלוהי של פיסות העוף המצופות במעטפת הסודית, המטוגנת בשמן עמוק. לא אכפת יהיה לי אפילו להיות הפרזנטור שלהם, רק שלא יברחו שוב.
שבת שלום.
avi@bnayahu.com