יום שני בערב על הגדר ברצועת עזה. עוד מעט השמש תשקע מעל הנופים המוריקים והפורחים של העוטף ויגיעו רעשי הלילה. קולות המלחמה. בשבועיים האחרונים, לאחר הפסקה של חודשים, חמאס חידש את הפרות הסדר האלימות גם בשעות החשיכה, בכל פעם באזור אחר לאורך הגדר. מותח את הסבלנות של כוחות צה"ל שפועלים באזור ושמתמודדים עם מציאות קשה להגדרה במונחים צבאיים.
 

בין קולות המלחמה למציאות המבצעית בשטח יש פער גדול, אך אסור להקל בו ראש. לא מדובר רק במטרד רעש שפוגע באיכות החיים של תושבי העוטף. נראה שחמאס מנסה להפעיל לחץ נוסף על ישראל עד להגעה לעימות צבאי, והאירועים הליליים יכולים בקלות רבה לדרדר את האזור בתקופה הקרובה. במידה רבה הפוטנציאל לאיבוד שליטה על אירוע שמתנהל בלילה גדול יותר מזה שבאירועים שמתרחשים ביום, גם כאשר היקף המתפרעים גדול הרבה יותר.


במשך חודשיים חמאס עצר לחלוטין את אירועי הלילה, במקביל להתפתחויות המדיניות מול קטאר והרצון להנמיך את גובה הלהבות. המהלך הקטארי כבר מאחורינו, וחמאס מגביר את האש, כשהוא מאותגר גם מבית על ידי הג'יהאד האסלאמי, שתומך בפעולות אלימות יותר מול ישראל כבר עכשיו.


בנסיעה בשדות קיבוץ ניר עם אפשר להבחין בגדר הגבוהה שהולכת ונבנית ומשנה את הנוף. במרוץ נגד הזמן צה"ל מנסה להספיק כמה שיותר ועובד לאורך כל שעות היממה בקצב מרשים. גם כשהלילה מתחיל ומאות פלסטינים מתחילים להתקרב לאזור קרני (או אזור "מלכה", כפי שקוראים לו הפלסטינים), העבודות לא פוסקות לרגע.


בעוד כחודשיים־שלושה תעמוד במוקד ההפגנות האלימות גדר נוספת בגובה שישה מטרים. מג'בליה ועד שג'אעייה. מגדר המערכת הנוכחית ועד לגדר החדשה ישתרע שטח של כמאה מטרים, כך שחדירה לשטח ישראל תהיה אתגר מורכב הרבה יותר. מנגד צה"ל יידרש להתמודד עם ניסיונות צפויים של הפלסטינים להשחית את גדר הגבול הראשונה, זו שנמצאת על קו הגבול. 


עם רדת הלילה מתאספים פלסטינים ליד הגדר, מבעירים צמיגים וזורקים מטענים. בכל שתיים־שלוש דקות ייזרק כאן מטען חבלה, רובם יתפוצצו בשטח הפלסטיני. ויש גם ניסיונות להגיע לגדר. בצה"ל מקפידים יותר על מניעת התקרבות לגדר ויורים לא מעט. בהתאם לכך גם רעשי הסירנות של האמבולנסים בצד הפלסטיני הולכים וגוברים. כל עשר דקות בערך מתקרב עוד אמבולנס לאזור הגדר לחלץ לאחור עוד פצוע פלסטיני מהירי של צה"ל.


בצד הישראלי, קילומטר אחד מקיבוץ נחל עוז, בין הבזקי האור, הפיצוצים והירי של צה"ל, נמשכות העבודות על הגדר. עמודי תאורה גדולים מאירים את גזרת העבודות, שנמצאת מאות מטרים מהאזור שבו מתכתשים לוחמי צה"ל עם המתפרעים. מנהלי העבודה הבכירים שנמצאים במרכז הלוגיסטי שנבנה לטובת הקמת המכשול מקבלים דיווח שהעובדים על הגדר מוטרדים מהפיצוצים וחוששים, אבל העבודות נמשכות כרגיל. מנהלי הצוותים יורדים להרגיע את העובדים בשטח ומסבירים שלמרות הפיצוצים המצב תחת שליטה מלאה של צה"ל.


במשך כשלוש שעות נוצר קצב קבוע: קולות פיצוצים, ירי צלפים, צעקות, שריקות, סירנות שמפלחות את האוויר והבזקי אור. מראות של מלחמה שעדיין לא כאן, אבל אנחנו הולכים ומתקרבים אליה, כאשר הצד השני הוא זה שקובע את הקצב. גם באירועי הלילה אזור קרני הוא האלים ביותר, לעומת המוקדים האחרים, בהם בית חנון, ג'באליה, אל־בורג' ואזור רפיח, שגם לשם מגיעים מדי לילה עשרות מתפרעים. בקרני מדובר במאות אנשים, בין השאר בגלל הקרבה לעיר עזה והקלות שבה אפשר להגיע לגבול מבחינת תוואי השטח והכבישים.


אבל מספר הפלסטינים הוא לא כל הסיפור. לעומת הפרות הסדר של ימי שישי, כאשר אלפי מפגינים נמצאים בעומק וצה"ל מתעמת עם כמה מאות שמגיעים סמוך לגדר, לכאן מגיע הגרעין הקשה והאלים. ככל שעוברים הלילות, התעוזה גוברת, והאירועים הופכים אלימים יותר. ביום ראשון נפצע לוחם צה"ל באורח בינוני, כשרסיסים פגעו בצווארו. המרחק מאירוע טרגי היה עניין של סנטימטרים בודדים. 


אולי ההיקף של אירועי הלילה קטן מהפרות הסדר של ימי שישי, אבל פוטנציאל ההסלמה בהם גבוה מאוד. הלילה מביא איתו סכנות אחרות ומציאות מבצעית מורכבת וקושי בזיהוי כאשר מבצעים ירי. בהקפדה המוצדקת להרחקת הפלסטינים מהגדר, צה"ל גם יורה יותר. ככל שהאלימות תגבר בלילות הקרובים, בהתאמה צפוי גם לעלות מספר הנפגעים בצד הפלסטיני. אירוע קשה בצד הישראלי או מספר הרוגים גבוה בצד הפלסטיני יקצרו את הדרך לסיפור המוכר והידוע של הסלמה. 


חולשה מדינית


בסוף מרץ יציינו הפלסטינים בעזה שנה לתהלוכות השיבה. עד אז המתיחות צפויה רק לעלות. בצד הישראלי ראש הממשלה בנימין נתניהו נמצא בתקופת בחירות ואינו מעוניין בעימות צבאי ברצועה. נראה שחמאס מריח את החולשה במדיניות הישראלית מול עזה, ודוחף את המצב לקראת פיצוץ. 


בסיר הלחץ המכונה רצועת עזה לא נותרו עוד הרבה שסתומים לשחרר, ולנתניהו אין במצב הזה גמישות לבצע הקלות שנתפסות כסחיטה ומשמעותן בעיני הציבור כניעה לטרור העזתי. זו הסיבה לכך שהדירקטיבה של נתניהו לדרג הצבאי הינה הכלה, גם כלפי אירועים חריגים. מתגובות מאופקות לטרור מהרצועה בשנה האחרונה ועד לחוסר תגובה באירועים האחרונים. 


ההנחיה הזו לא תיאמר בקול רם, אבל שינוי המדיניות ניכר בשטח. גם בעקבות הפצמ"ר שהתפוצץ בשטח ישראל, קצין מג"ב שנפצע ממטען ביום שישי סמוך לגדר ולוחם צה"ל שנפצע השבוע, צה"ל נמנע מלתקוף מטרות תשתית של חמאס בתוך הרצועה כפי שעשה בשנה האחרונה.


האירועים ברצועה מתנהלים הרחק מעין הציבור, והתקשורת עוסקת רובה ככולה בבחירות. נראה שכמעט כל הממסד הביטחוני והגנרלים בדימוס שיכולים ומסוגלים להוות כוח פוליטי משמעותי שמו להם למטרה להחליף את שלטון נתניהו. אולם הקצינים לשעבר לא רואים רחוק יותר מנתניהו את המציאות הביטחונית־אסטרטגית, והמאבק הוא על הדרך והערכים המובילים.


 לא במקרה המציאות העזתית והזירה הפלסטינית לא מלוות את הקמפיינים של ראש הממשלה נתניהו והטוען לכתר הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ. אף אחד מהם - לא נתניהו ברמה המדינית ולא גנץ בהפעלת הכוח הצבאי בעיקר בצוק איתן - אינו זכאי לנקודות זכות רבות על התפקוד המדיני או הצבאי מול חמאס. 


ולמרות זאת, האירועים הליליים שהתחדשו בשבועיים האחרונים מקדמים עוד שלב לקראת הסלמה ברצועת עזה: בכנסים בוורשה או במינכן אולי לא מדברים על עזה, וכאשר מנסים לשווק קמפיין בחירות, שיח על הנושא כנראה לא מאוד משתלם; אבל לפחות בקצב העניינים הזה עזה תישאר חזק בסדר היום.

tguvot@maariv.co.il