איזה סלט נהיה בזירה, וואי־וואי־וואי. בפינה הימנית ביבי שלנו - מתאגרף עטור צלקות שמתכונן לקרב חייו בבית המשפט - חובש כפפות צהובות בגוון האהוב על כהנא מת. בפינה השמאלית, חונטה של גנרלים: שלושה רמטכ"לים, שני אלופים, שני ניצבים במשטרה, סגן רמס"ד וסגן רשב"כ, וכמובן כתבלב צבאי בדימוס, שעוד לא סיים תיכון אבל שוקל לסיים. לשום צד בזירה אין אידיאולוגיה, אבל הקרב הוא על כיסאולוגיה.

העראברים מסביב - א־סיסי במצרים והמלך עבדאללה מירדן - צופים בקרקס ומתפוצצים מצחוק. מה קרה ליאהוד? ואללה באמת השתגעו לגמרי. ברקע מרחוק צופה בקרב דונלד, הבן של פרד הגרמני, בווייט־האוס ומנסה לשרבט איזו תוכנית מדינית למזרח התיכון, שתשגע את כל הכיפעל'ך המאוהבים בו עד כלות.

יופי של קרקס, חבל שהוציאו את כל החיות: פילים, נמרים ואריות, רק בגלל מיקי חיימוביץ' והמיטלס מאנדיי. אתמהה אם הבּלי בשר הזה יהיה חלק מהסכם גועליציוני, שיחייב את כולנו לאכול טופו מזעזע במקום. ברוררררר שיוקמו עמותות הכשר לטופו. כי לחיות יש 26 הכשרים, ולטופו רק בק"ק תל אביב נדרשים 38 הכשרים. כי ממה בדיוק תחיה ערימת העלוקות? איך יעשו הסכם?

# # #

פאוזה למציאות. כיפוש הצליחה לרגש אותי בסופ"ש שעבר. היא כתבה כאן סוג של איגרת לרגל יום הולדתי ה־60. נרדמתי בשמירה, לא הקפדתי על נהלים ברורים, והיא הצליחה במשימה. העורך אמר לי להפחית את כמות המלל המטופש שאני מפזר כאן בכל יום שישי: "יש מודעה בטור שלך. אל תריב איתי, כי אין לי סבלנות אליך, לא השבוע. תן לי אוויר".

ביום שישי הייתי בגרמניה, ובתי הבכורה פוצו שלחה לי הודעה בוואטסאפ: "אבוש, איזה יופי מה ששרית כתבה לך בטור השבועי, מרגש". נהיה לי חם, הראש שלי עבד מהר, ביקשתי שתצלם ותשלח לי. אני לא אחד שנוסע על התרגשויות, ראיתי הרבה בחיי, תודה לאל, אני מאלה שנוסעים על ריגושים. אבל היא הצליחה לרגש אותי, כי כתבה עלי דברים טובים. מתי בדיוק מישהו/מישהי כתב/אמר עלי משהו טוב? זה עוד לא קרה, והאמת שאני לא מחכה, כי אין למה. אני גם לא מדווח על פעילויות שלי, ואם כן אז בשלוש מילים בטון של "אנדר". אבל היא מתבוננת בדרכה, וסיכמתי ביני לביני להגביר את רמת הערנות. היא למדה ממני יותר מדי טריקים ושטיקים בשמירה על חשאיות.

זה הזכיר לי את אבא שלי, כשהייתי רואה אותו במשרדו במסגרייה, מעלעל ב"דבר" ו"על המשמר" ז"ל, או את בתוספת "האדומה" ב"ידיעות אחרונות" בימי שישי (הפתחלנד, בשפתו) ושאלתי: למה אתה חייב לקרוא את הזבל הזה? ואת תשובתו אני זוכר כל חיי: "רוני, חייבים לדעת מה חושב האויב".

לא, כיפוש אינה אויב חוס־וחולילה, היא אהבה שלי בלב, אבל אסור בתכלית האיסור להירדם בשמירה, פשוט אסור. אז בקיצור, סחתיקה, כיפוש, שיחקת אותה.

# # #

גרמניה המאוחדת מיוחדת, יש בה הכל, בעיקר גרמנים. בכל פעם שאני שם, אני מביט בהם, ואוטומטית אני מת לשאול אותם: מה עשה סבא שלך בתקופת מלחמת העולם השנייה? כמה יהודים הוא חיסל? אבל אני מכיר את התשובות שלהם מהרבה ביקורים במעצמה הזו. "הו לא, סבא היה פקיד, הוא לא היה לוחם".

התגובה המתבקשת היא איפה הוא היה פקיד? בווילה ואנזי? הוא רשם את הפרוטוקולים של הפתרון הסופי? חולירע־יאסנה, בא לי לטבול אותך בחומצה מלחית.

ההורים שלי, שביקרו בהמון ארצות, לא היו בגרמניה. הם גם לא עברו את השואה, כי גדלו בישראל. אבל הם לא שכחו, והבית היה עמוס בכל ספר שנכתב על השואה, בידי כותב יהודי או גוי.

אמא רוצה לבקר בפולין, בעיר שממנה עלו סבי וסבתי לארץ ישראל. אני כבר הייתי בחינדק הזה שבו הם נולדו ובגרו. אין ממה להתלהב, אמא, אני אומר לה. הפולנים הרי אותם פולנים, עם טיפש שהיה משת"פ של הנאצים, ועשה את עבודת ההשמדה בהתלהבות ובשמחה גדולה. ברור שהיו גם פולנים שהתנגדו לכיבוש הנאצי, חלקם גם הסתירו יהודים - אבל הקטן, הזעיר באופן יחסי לרוב. ואסור לנו לשכוח, כפי שכתב דן בן אמוץ (שהתחזה ליליד הארץ, על אף שנולד בפולין בשם מוישה תהילים־זייגער) בספרו "לזכור ולשכוח". נכון שבן אמוץ, כפי שחי את חייו הוא לא דוגמה לכלום, אבל כמו ניצולים אחרים, הוא חווה מקרוב כילד את מה שקרה שם.

אי לכך ובהתאם לזאת, אהבתי את האמירה של ישראל כץ (במקור של מנחם בגין) שלפיה הפולנים ינקו אנטישמיות מחלב אמם. זה בטח לא פוליטיקלי קורקט, ברור שזו לא אמירה דיפלומטית כמצופה ממ"מ שר החוץ, אבל התחברתי למילים שאמר. ההנהגה הפולנית התרגזה, אין לי בעיה עם זה. השואה היא לדיראון עולם, לא מתנקים מהזוועות בכמה עשרות שנים.

אגב, ממש לא התרשמתי שהרוסים מתכוונים לסלוח לגרמניה אי־פעם. מי שביקר במוזיאון העצום בגודלו "אמא מולדת" בוולגוגראד (שמה החדש של סטלינגראד) ביום השנה שמציין את סיום הקרב שבו הביס הצבא האדום ושלוחותיו את הצבא הנאצי (הקרב נמשך שבעה חודשים ונספו בו כשני מיליון חיילים משני הצבאות), מתרשם שגם עוד מאות שנים יחונך העם הרוסי על מה שקרה על גדות הוולגה בין יולי 42' לפברואר 43'. שישה ימים בשנה, בעצרות זיכרון, משנה וולגוגראד את שמה בחזרה לסטלינגראד. כי הרוסים לא רוצים לשכוח, ההפך הוא הנכון.

אצלנו רוצים להשכיח הכל. נראש לי שכלכלנים באוצר עסוקים בטבלאות אקסל, שאמורות לחזות מתי ילכו לעולמם ניצולי השואה האחרונים, ואפשר יהיה להשתמש בכסף שבקרנות לטובת משימות אחרות. קצת בנייה באיו"ש, הרבה כסף קואליציוני לדיירי אגם הדרעק של הגועליציה, וכמובן אל תשכחו את החניוקים! הם יודעים בדיוק כמה מיליארדים מחכים בקרנות, הם יהיו בין הראשונים להסתער על הגעלט.

# # #

העולם לא אוהב אותנו, היידעלך. זו האמת, מה חדש? מתי כן אהבו אותנו משחר הבריאה? לכן הודעות לשכת רה"מ תמיד מצחיקות אותי.

"ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שוחח הערב בטלפון עם עמנואל מקרון. רה"מ גינה את האנטישמיות בצרפת ובאירופה, והנשיא מקרון הודיע לו שהוא יאמץ את הגדרת כוח המשימה הבינלאומית למאבק באנטישמיות. רה"מ הביע את הערכתו".

רבותי, הוא ממש גינה, אבל ממש! ואם מקרון יאמץ, לא תהיה יותר אנטישמיות? חיים בצרפת מיליוני מוסלמים שמפחידים את מקרון ואת בני עמו טיפה'לה יותר מהשטויות של ביבי בקמפיין בחירות נוסף. שום פרנקופיל צרפתי לא יאהב אותנו יותר רק כי ביבי ביקש. ברורררר שבכתריאליבקה יש עדר סומא וטיפש שמשוכנע שביבי ימגר את האנטישמיות, בדיוק כפי שהכריע את הפרסים, יימח שמם. אבל זה לא יקרה.

כל עוד אצלנו מנציחים את הגזענות וקובעים שיאים חדשים בטמטום חושים, האנושות לא תראה אותנו ממטר. הפארטייה החדשה שכוללת הכנסת כנופיה גזענית לאגם הדרעק, חסידיו של כהנא מת, בטח לא תשפר את מעמדנו באנושות.

אין לי בעיה עם כניסתם של בן ארי, מרזל, גופשטיין ובן גביר לאגם הדרעק. זו דמוקרטיה, ואם היו שם זועבי, זחאלקה, בשארה וגטאס, גם להם מותר - הם לא נכנסים בכוח, מתחננים אליהם שיבואו. אבל רק לא לבכות על אנטישמיות כאשר הג'מעה הזו תתחיל לפגע בלהט"ב, בערבים ישראלים, בנשים שבחרו לחיות עם ערבים, בשמאלנים וכל מה שבא להם - באמצעות הצעות חוק ונאומים באגם הדרעק.

ברור לכולנו שבן ארי ובן גביר יפעלו מהר. הרי יש להם בעיה קטנה אפעס עם עראברים. מה קורה בנבחרת ישראל בכדורגל? חמישה עראברים מ־11 בהרכב הראשון? ועוד פוטנציאלי למחליף ראשון? הלוווו לסגור ומיד. מאמן אוסטרי? אצלנו? לזרוק אותו ולמנות את המדריך שלנו מקריית ארבע, וצריך לדאוג לפרנסה לילד ההוא, נו אלאור אזריה. הוא יהיה מנהל הנבחרת. מגיע לו, למה לא?

מה שקורה בבתי המרקחת זה אסון. מה זה רוקחים ורוקחות ערבים? הם טמאים. רק יהוד יעבדו ברשתות הפארמה, סדר צריך להיות. הנחיה חדשה למשטרת ישראל: שום שוטר בן מיעוטים, גם דרוזי ובטח עראבר, לא יכול לעכב יהודי טהור עם כיפעל'ה! השמאלנים לא טהורים, אז אותם אפשר לעכב.

וגם כל המילים היפות האלה פונדקאות של גייז. מה פתאום? זו מחלה!

איך בדיוק יסביר ביבי לעולם את מה שקורה אצלו בבית, ביוזמתו, בברכתו, רק כדי להנציח את שלטונו? הוא בטח יתקשר למקרון, מרקל, מיי, אורבן החבר החדש מהונגריה, שלל החברים שטיפח באפריקה ובמפרציות, ויספר להם שזה סתם, זה בכאילו, זה לא באמת.

# # #

לתייר הישראלי באירופה כל האנטישמיות לא מפריעה. עובדה, אנחנו לא מפסיקים לבקר בה. הטורקים מקבלים אותנו באהבה במסעדות, כל עוד לא מדברים פוליטיקה, ולא מסבירים להם כמה ארדואן רע להם. הרי ביבי לא טוב לנו, אז מה?

האירופים רק רוצים שנבוא ונמשיך לבזבז כסף, ורוב מוחלט מהם לא מתעניין בלאומיות ובלאומנות של המדינה שממנה באנו. רק שנדע את הדרך חזרה, כן? מהגרים יש להם מספיק. את גרמניה שיקמו סרבים וטורקים בעיקר, עכשיו יש להם כוח עבודה זול מסוריה, טרור אסלאמי כמו שטוען ביבי, שרק רוצים פרנסה - והם מסתדרים עם זה יופי. אפשר להפסיק לדאוג איך משפיע עליהם הטרור האסלאמי, כי זו בדיחה שמצליחה רק אצלנו באגם הדרעק.

כאן נמשך הסחר־מכר בין המפלגות. הרב פרץ יהיה שר חינוך, וההשתלטות הדתית על המערכת תימשך. אני בטיפשותי תמיד האמנתי שיש לנו תוירה אחת, אלוהים אחד ודי. מתברר שיש לנו הרבה תורות, לפחות שבע מפלגות טוענות שרק הן הדגל של הציונות הדתית, והחרדים והחרד"לים ומה לא - שאוכלות כל גרוש מהחילונים, אבל מכפישות כל אחד שאומר למנהיגיהן מי אתם בכלל? מי שמכם לקבוע מי הוא ציוני ומי לא?

שום מפלגה דתית־ציונית־שאוהבת־את־ארץ־ישראל־וכמובן־את־כל־היידעלך עוד לא תבעה את תיק הבריאות כתנאי ראשוני. המערכת קורסת, העומס עצום, הגוויות נערמות, הנזק למאושפזים בלתי הפיך ברמה הגופנית והנפשית - אבל כולם רק על שלום וביטחון.

שום רב ציוני־דתי גדול בתוירה עוד לא חיקה את האדמו"ר מגור, שהנחה את הסנג'רים שלו לתבוע את תיק הבריאות, או שאין חתימה על ההסכם הגועליציוני. איך זה שהם לא חשבו על זה בחברותא שלהם, כשהם רוקדים שם במעגלים? וואללה מעניין, אבל אין את מי לשאול, כי הם כולם ביטחוניסטים נורא שם בישיבות ההסדר ובמכינות. אף אחד מחסידי כל התורות וממאמיני האלוהות לפי התפלגות סיעתית־פוליטית עוד לא שאל איך ייתכן מצב שאברך בישיבה מקבל קצבה חודשית של אלפי שקלים ממקורות ציבוריים שונים, ואמא שלי, שגדלה כאן כל חייה, מקבלת קצבת זקנה של 2,200 שקל בחודש.

# # #

הילד - הבלתי אפוי, לדעתי - של הקיסר והקיסרית, מפרסם פמפלטים ברשתות החברתיות, מטיל ספק בתרומת ההתיישבות העובדת והתנועה הקיבוצית, להקמת המדינה ולשמירה על ביטחונה - בתשלום של עשרות אלפי נופלים בקרבות ובט"ש. אף אחד בימין הנאור לא קם ואומר לו: ילד, סתום את הג'ורה, תלמד מה היה כאן לפניך, ואל תעליב משפחות שכולות. זה חלק מההסכם הגועליציוני כנראה, לתת לו להשתולל על חשבוננו, ולא להפסיק. בכל פעם שאני קורא איזו שטות שפרסם, הוא מזכיר לי את קונסטנטין, בנם הפרוע של אלנה וניקולאי צ'אושסקו, שגם היו חברים של גולדה מאיר, והמטבחון של מפא"י.

וכן, אני חייב לספר לילד הבלתי אפוי של הקיסר והקיסרית - אמא שלי הייתה כאן כשבנו את הארץ. היא מעולם לא הצביעה לשמאל, אבל אביך המדינאי הדגול, לא זורק ז' בכיוון שלה, ובכיוונם של כל בני דור הבונים של המדינה הזו. הטפיל הקטן שאינו יודע כלום על כלום, מעולם לא התבקש להתמודד על משהו בחייו. אנחנו הרי מממנים אותו בעשר שנותיו כבגיר. אני עוד זוכר אותו כחייל צעצוע יהיר באולפני JCS בירושלים, בעוד בני גילו השמאלנים כפי שהוא מבזה אותם ברשתות, שירתו בצה"ל האמיתי.

קשה לו עם אמא שמתמודדת עם כתב אישום, ואבא שמצפה לשלושה כתבי אישום על שחיתות? אין בעיה, זה טוף. מה שלא מחסל, מחשל. אולי יפסיק להיות עלוקה על הקופה הציבורית.

# # #

למרות החפירה לעיל, אני חייב להודות שהבחירות באמת לא מעניינות לי שערה בעכוז. לי יש את הבעיות שלי, שהתחילו יממה אחרי הנחיתה.

"מאמי, שומע?", פצחה כיפוש. "דיברו אתי מבית הספר של גיא. הייתה שם המלטה של ארנבות, יש ארבעה גורים. גיא דורש להביא הביתה שני גורים. אמרתי להם שאשאל אותך. מה אתה אומר?"

מה אני אומר? כיפוש, הרופא אסר עלי להתרגז. אין מצב. אנחנו לא גרים בחווה. אני עוד עלול לדרוך עליהם בטעות, וזה יגמור אותי. איפה את רוצה שאני אגור אם יהיו כאן שני ארנבים קטנים שיסתובבו כאן ויצפצפו לי בראש. ולקחת אותם לווטרינר, וחיסונים וכל השטויות האלה. לא בשבילי.

"הם לא מסתובבים, הם חיים בכלוב, אוכלים עלה של כרוב. מה פתאום וטרינר? זה לא כלב", היא עוד ניסתה ניסיון כושל. די עם השטויות, כיפוש, זה לא יקרה. מיקי תהיה השרה לאיכות הסביבה, יהיו כאן אלפי פקחים, ועם המזל שלי הם יבואו דווקא אלי. לא מתאים. "בסדר, אז אני אגיד לו שאבא לא רוצה".

למה, את רוצה? "אם אתה היית רוצה, אז הייתי שוקלת". אז תשקלי! ואל תפילי אותו עלי. אסור לי להתרגז, כיפוש, זה לא בריא לי.