ימין ושמאל רק חול וחול: חג פורים, שיבוא עלינו לטובה בחודש הבא, אינו מונע מראשי המפלגות להקדים ולהתחפש למה שאינם באמת. מסיכות סלבדור דאלי של סדרת הטלוויזיה המצוינת "בית הנייר" הולמות אותם, הגם שעדיין לא שדדו בנק.

בשבועות האחרונים מנסים לשווק לנו ססמאות כלכלה הפוכות מאלה שניהלו בארבע השנים האחרונות. בכינוס המגזר העסקי אתמול, שנראה יותר כמו יריד תעסוקה, ניסו ראשי המפלגות למכור יופי של תוכניות עם סתירה מובנית: מבטיחים להעלות שכר במקביל לעידוד תעסוקה. קשה היה להבין, למשל, אם יאיר לפיד בעד או נגד מתווה הגז. אם הוא מוכן שאסדת ההפקה תישאר במרחק עשרה ק"מ מול חוף דור או תורחק משם (שזה בפועל חיסול המתווה). 

אתמול גם היה היום האחרון להגשת הרשימות לכנסת ולחיבורי המפלגות, ותעשיית הפייק ניוז המריאה לשיאים חדשים. לפני שנופלים בפח, מומלץ לבדוק לא מה מבטיחים אלא מה נעשה בפועל. ח"כ שרן השכל והשר אופיר אקוניס תקפו מטעם הליכוד את חוסן לישראל בעקבות הצטרפות אבי ניסנקורן, וטענו שגנץ הוא שמאל כלכלי. מטעם הליכוד נמסר כי "ניסנקורן עומד בראש ועדים חזקים כמו בחברת החשמל, בנמלים, ברכבות ובחברות המזון, שמונעים תחרות והורדת מחירים".

לאחר הודעה כזאת, האירוניה מוזמנת להתאבד בקפיצה מעזריאלי. מי אישר את הרפורמה בחברת החשמל ושריין לעובדיה 7 מיליארד שקל אם לא נתניהו? מי מנע את קידום החקיקה בבג"ץ המונעת שביתה בשירותים חיוניים אם לא ראש הממשלה? אז הגיע הזמן להוריד את המסיכות כדי לאפשר לבוחרים להבחין בין ימין כלכלי אותנטי לימין מזויף המכונה הליכוד.

הליכוד התיימר לאורך כל הכנסת האחרונה לקדם מדיניות קפיטליסטית, אבל בפועל הוא נגרר אחרי שר האוצר שלו משה כחלון, שהלך יד ביד עם ניסנקורן. נתניהו, שבענייני כלכלה יש לו הרבה מה ללמוד מדונלד טראמפ, גיבה לאורך כל הדרך את המדיניות הסוציאל־דמוקרטית של כחלון. אגב, אין מה להתבייש בשמאל כלכלי. חמלה הייתה אחת מאבות המזון של מנחם בגין, אבל לפחות שהליכוד לא יתחפש למה שהוא לא באמת. מדיניות כחלון תאמה אחת לאחת את מצע העבודה, שהיה קופי של מצע מפלגת מרצ. יוצא שהליכוד "הימני" קידם את המצע של מפלגת מרצ "השמאלנית".

אבי ניסנקורן צילום: אבשלום ששוניאבי ניסנקורן צילום: אבשלום ששוני

מספר דוגמאות: החוק להגבלת שכר הבכירים בחברות פיננסיות, שאינו קיים בשום מקום בעולם, היה פרי יוזמתה של שלי יחימוביץ'. הוא נתמך בגרסה מרוככת על ידי יאיר לפיד, נדחף על ידי כחלון ואושר על ידי נתניהו. החוק מנוגד להמלצות דרגים מקצועיים כמו יו"ר רשות ני"ע לשעבר, שמוליק האוזר, שחשש מפיגוע מיקוח בבורסה - מה שבאמת קרה. בנקאים טובים עזבו, מנהלי השקעות איכותיים פרשו, ומנהלי חברות ביטוח נטשו. רמת הניהול והמוטיבציה בתאגידים ירדה, אבל למי אכפת.

החוק למיסוי דירה שלישית, חוקי נדל"ן שהבריחו משקיעים וחוק חברות הארנק, שהתקבלו בניגוד לעמדות גופי המקצוע - הן דוגמאות נוספות לכלכלה האנטי־קפיטליסטית. יחימוביץ' הלחיצה את כחלון, שלחץ על נתניהו, שפחד ואישר בלית ברירה את הכל. ביבי העביר את כל ההחלטות הפופוליסטיות של כחלון, כמו הבריחה ממיסוי טבק לגלגול או הסירוב לעדכן את מחירי החלב בהתאם להמלצות הדרג המקצועי. אז איך אחרי כל זה יש לליכוד את עזות המצח לתקוף את גנץ על תמיכה בוועדים הגדולים, אף על פי שהוא עדיין לא פתח את הפה?

בניסיון להציל את מצבו הפוליטי, כחלון פתח במסע הסתה נגד המגזר העסקי. הוא קורא לחרם צרכנים נגד תנובה, המעסיקה 6,000 עובדים ונאמנה לבעלי מניותיה. שום שר אוצר בעולם לא היה מעז להשתלח בחברה התורמת לתעסוקה ומשלמת מסים. הוא לא הסתפק בתנובה והתנפל גם על מנכ"ל חברת הקניונים מליסרון, אבי לוי, שביקר את הפטור ממע"מ על מוצרי יבוא. הוא הסתער על מנכ"ל אזורים דרור נגל, שהעז לתקוף את תוכנית מחיר למשתכן השנויה במחלוקת. ייתכן שמלחמת ההסתה תציל אותו בסקרים, ואולי לא. עם מניפסט כזה כחלון הוא סוציאליסט בעל עמדות הגובלות בקומוניזם, ובטח לא ימין כלכלי כטענתו. 

הנושא היחיד שבו הממשלה לא נכנעה לרוחות הפופוליזם היה מתווה הגז. אלמלא עקשנותו של שר האנרגיה יובל שטייניץ - לא היה מתווה ולא היה קידוח "לווייתן".

לאורך כל כהונתה של הממשלה הנוכחית היה כחלון האח התאום של ניסנקורן. יו"ר ההסתדרות לא הצטרף לכולנו למרות מאמציו של היועץ הבלתי נלאה איתי בן חורין, מכיוון שכחלון ירד בסקרים ורשימת כולנו נשחקה. זאת הסיבה לכך שגם מאיר צור, מזכ"ל תנועת המושבים, ברח מכולנו ברגע האחרון. בסוף, בן חורין - ממליך רשימת חוסן לישראל ומי שסיגל לעצמו כישורי רקדן בכל החתונות - שכנע את ניסנקורן לחבור לגנץ. כל זה לא מפריע לכחלון לקטלג את ניסנקורן כ"שמאל", בעוד שאת עצמו הגדיר בתוכנית הכלכלית של קרן מרציאנו כ"ימין מובהק".

יו"ר ההסתדרות לשעבר, שהוצב במקום השלישי ברשימת חוסן לישראל, הותקף גם על ידי הימין החדש של נפתלי בנט ואיילת שקד. בנט שכח, אבל הארכיון עדיין זוכר את כמות המחמאות שהרעיף על ניסנקורן ופועלו למען העובדים. שקד מאידך היא הימין הכלכלי האותנטי. היא תקפה את חוק שכר הבכירים, חייבה בתשלום אגרות את תביעות הסרק הייצוגיות ולחמה כארי ברגולציית היתר במגזר העסקי. לזכותה ייאמר שלא הזניחה את החמלה וקידמה בין השאר את חוק חדלות פירעון, המיטיב עם בעלי חוב שירדו מנכסיהם. הימין החדש אומר בלי להתבייש מה שהוא באמת חושב, ומצע הבחירות שלו כולל איסור שביתה בשירותים חיוניים, בוררות חובה, הקלה על רישוי עסקים וזכויות לעצמאים. 

גם ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן נמנית עם הימין הכלכלי. לליברמן אג'נדה כלכלית ליברלית הרבה יותר ממה שניתן לחשוב. חברי כנסת כמו עודד פורר, שהוצב במקום השני ברשימתו, קידמו את המלחמה ברגולציה וכלכלה חופשית. חשוב שמפלגתו תעבור בבחירות את אחוז החסימה.




לפנק, לפנק, לפנק

עם כל הכבוד לבחירות, יש אצלנו עדיין עסקים לנהל. אחד החשובים שבהם הוא השלמת מכירת חברת כרטיסי האשראי לאומי קארד בשבוע הבא. בנק לאומי מוכר אותה לקרן האמריקאית ורבורג פינקוס, כחלק מהמפץ הגדול בענף הפיננסים בשנים האחרונות. כתבי הפיננסים זומנו לאירוע השקה ב־5 במרץ שיכלול היכרות עם המותג MAX, שיחליף את לאומי קארד הוותיק. בחגיגה ישתתפו נציגי מועדוני לקוחות גדולים כמו הראל ויזל מפוקס. לאומי קארד, שהוקמה בשנת 2000 על חורבותיה של אלפא קארד, תיעלם לטובת כרטיס MAX (כאשר על גבי הכרטיס יירשם באותיות קטנות השם לאומי קארד).

בשוק מסתובבים יותר מ־2 מיליון כרטיסי לאומי קארד פעילים, וזהו פוטנציאל בלתי נדלה לעסקים חדשים. התחרות תתחולל על כל לקוח ולקוח בכל סמטה וסמטה. המושג "אשראי וטוב לי" יקרום משמעות מעשית. התוכנית "לפנק, לפנק, לפנק" תורחב, והפרזנטורים קרן מור ויובל סגל יסבירו בהומור אופייני את המהפך. מדי פעם תצורף לשניים הופעת אורח.

הסנונית הראשונה למפץ הייתה בעקבות ההודעה ממועדון FLY CARD של אל־על בנוגע להפסקת ההסכם לשיתוף פעולה עם לאומי קארד החל מ־14 באוקטובר 2019. כדי להמשיך בתנאי הטיסה המועדפים ייאלצו מחזיקי לאומי קארד לחפש מועדון חדש. אלא שבנק לאומי בניהול רקפת רוסק־עמינח לא יוותר - הבנק יוכל להנפיק לנוסע המתמיד כרטיס אשראי ויזה כאל של דיסקונט, שימשיך בשיתוף הפעולה עם מועדון FLY CARD. לאומי יפיץ את כרטיסי ישראכרט וגם את MAX. רוסק־עמינח לא מבזבזת זמן, והבנק השיק בשבוע שעבר את מועדון ההטבות "גודי'ס", שיהיה בתוקף לגבי כל כרטיס אשראי שינפיק הבנק.

מכיוון שצפויה תחרות חריפה במיוחד, לאומי יגיע עם הצעות ערך אמיתיות. גם מפעילי MAX ייאלצו להתאמץ כדי לצאת בשלום מהתחרות חסרת הרחמים. תוכנית ההטבות הנדיבה במועדון הלקוחות פוקס היא רק דוגמה אחת. ב־MAX הוכנה תוכנית לשיווק אשראי בתנאים מועדפים שלא על חשבון מסגרת האשראי בבנק. העסקים הקטנים האיכותיים ימצאו אצלה מענה לבעיות האשראי. מוצרים פיננסיים חדשים ישווקו בתחום הביטוח ופוליסות החיסכון. מחזיקי הכרטיס יקבלו הצעות ערך גם בפוליסות ביטוח בסיסיות ומוזלות (באמצעות סוכנות ביטוח), הכוללות ביטוח נסיעות לחו"ל, ביטוחי רכב, דירות וגם ביטוח לעסקים. בשלב זה לא יימכרו ביטוחי משכנתה.

לקוחות דיסקונט ימשיכו להחזיק בוויזה כאל. ומה חדש בישראכרט? עדיין לא הוחלט על מבנה הבעלות החדש, אבל כשזה יקרה, אין ספק שישראכרט או החברה בשמה העתידי תציע הרבה יותר מסתם תוכנית ישראבלוף.

למחזיקי כרטיסי הפלסטיק יהיו אם כן בעתיד הקרוב מגוון אפשרויות. אפשר יהיה להישאר עם הכרטיס שהונפק בבנק המקורי, או לעבור לכרטיס "חוץ־בנקאי" שתנפיק חברת האשראי החדשה. קודם שעושים צעד נחפז וממהרים לדחוף אותו לכיס, מומלץ לעשות סקר שוק: להתעניין בגובה דמי הכרטיס החודשיים שמשלמים לבנק, שאינם אמורים לעלות על 20 שקל לחודש (למעט במועדון FLY CARD), לברר את גובה העמלות על עסקאות בחו"ל, ולבדוק מהו מגוון ההטבות העשיר והמפנק ביותר. נכון שהתהליך מתיש, אבל זה , כי הכרטיס הנכון יחסוך מאות שקלים בשנה. 

ומילה אחרונה על מי שאחראי לרפורמה הזאת. ישנן טענות על כך שבקדנציה האחרונה ברח כחלון מצעדים כואבים ונמנע מעימותים עם מוקדי כוח. אבל הרפורמה בשוק כרטיסי האשראי מוכיחה את ההפך. כנגד כל הסיכויים הוא התעמת עם הבנקים והפיקוח על הבנקים והצליח. נכון שעדיין לא הוקם בנק חדש, אבל אין ספק שחברות האשראי החדשות יגדילו את התחרות, את יכולת המיקוח של הלקוחות ואת זמינות האשראי. ועל כך כבר נאמר אשראי וטוב לי.




הבורסה של אשכנזי

את צילומי קליפ הפרסומת לעידוד ההשקעה בבורסה לני"ע הפיקה הקומיקאית עדי אשכנזי ("מה זה השטויות האלה") בשני לוקיישנים מקוריים: האחד, אתר מורבידי (בית קברות במרכז תל אביב), לשם נגיע כולנו, אם נרצה או לא; השני, להבדיל, באולם שמחות בדרום העיר. 

הנהלת הבורסה שכרה את הקומיקאית באמצעות משרד סיטי מדיה במטרה להנגיש את שוק ההון לציבור ולשבור את מחסום הפחד. תקציב השיווק השנתי שלה נאמד ב־5 מיליון שקל, כסף לפיצוחים במונחים של מוסד פיננסי.

בקמפיין הטלוויזיה ינוצלו כ־1.5 מיליון שקל לקידום החינוך הפיננסי ולקמפיין קירוב הלבבות לבניין שברחוב אחוזת בית בתל אביב. בהנהלה הגיעו למסקנה שאשכנזי, דרך הומור הרחוב, היא התשובה להחזרת הציבור לאולמות המסחר. כחלק מהקמפיין הושק אתר ייעודי ("הפחד לא משתלם") להתמודדות עם החששות. מה שנותר עוד כדי להחזיר את אמון הציבור הוא סדנת גמילה מפחד. הבורסה גם פנתה לחבריה לעודד השקעות גם בסכומים "קטנים" של 20 אלף שקל.

המנכ"ל איתי בן זאב שיגר מייל לעשרה מועדוני לקוחות מובילים כדי לשכנע אותם להעניק הטבות למשקיעים. במקום למלא את עגלות הקניות בסופר במבצעי 1+1 או המוצר השני ב־50% הנחה, מציע בן זאב הנחה בעמלות קנייה ומכירה בניירות ערך. את סל הקניות הוא מציע להחליף באתר המציע נגישות לרכישות תעודות סל. 

עדי אשכנזי בקמפיין הבורסה לניירות ערך. צילום: יח"צעדי אשכנזי בקמפיין הבורסה לניירות ערך. צילום: יח"צ

הבורסה אכן נמצאת בבעיה קשה. בעיתונים כתבו שהיא מתייבשת. את המוצר שהיא אמורה למכור (המסחר במניות) הלקוחות מפחדים לקנות. בבורסה מודים בכך, אך טוענים כי "הפחד לא משתלם, והבורסה מסתכלת לפחד בעיניים". אלא שהמספרים מדברים בעד עצמם. מספר משקי הבית המעורבים בהשקעות צנח בתוך עשור מ־250 אלף ל־150 אלף בלבד. 6% בלבד מהלקוחות הפרטיים קונים במישרין מניות.

הנתונים מוצגים אף שלפי הסקרים הציבור מבין שהתשואות בבורסה גבוהות מחלופות ההשקעה האחרות. מה שמונע מהם להתקרב לשוק הוא כאמור הפחד: 69% מהנשאלים מבינים שכדי להשקיע ולא לשקוע חייבים להבין בבורסה. 55% מסכימים שהבורסה מפחידה. אגב, בחו"ל ובמיוחד בארה"ב, המצב שונה, והבורסה היא חלק מאורח החיים. ההשקעה בשוק המניות נראית טבעית כמו טיול קניות במכולת. 

עד תחילת שנות ה־80 המצב היה שונה גם אצלנו, ולא היה צריך לשכנע אף אחד להשקיע בבורסה. אלה היו ימים שבהם הציבור והספקולנטים נהרו בהמוניהם ונצמדו למסכי הטלוויזיה כדי לקבל בזמן אמת את נתוני שערי המניות. כאיש השקעות צעיר אני זוכר איך נאלצתי לאטום את אוזני מצעקות "קונה מוכר" של מנהלת המסחר המיתולוגית עדה או של הדילרים. רצפת אולם המסחר המכונה "פלור" הוחלפה באלגוריתמים המחשבים אוטומטית ובמהירות של אלפית השנייה את מחירי המניות ללא אפשרות מיקוח.

ועם כל הרצון הטוב, אפשר לתמוה מדוע הנהלת הבורסה נכנסת למחוזות לא לה ולא תסתפק בתפקידה כפלטפורמת מסחר? למה היא צריכה להסתבך עם מי שהשתכנע להשקיע ונפל עם מניית טבע שעלתה השבוע לכותרות, או באחת ממניות הקנאביס הפופולריות? 20,000 שקל וגם 10,000 שקל הם הרבה כסף לציבור קשה יום. לחובבי סיכוני השוק אפשר להציע תעודת סל, קרן ETF, או קרן נאמנות סולידית. בכל מצב, גם מבלי שמרביתנו מודעים לכך, אנחנו חשופים לבורסה דרך החסכונות בקופות הגמל, קרנות ההשתלמות ובפנסיה. 

בן זאב מודה שהבורסה אכן לוקחת על עצמה תפקיד שבמקור הייתה אמורה הממשלה לבצע. "עידוד ההשקעות בבורסה הוא חלק מתוכנית העבודה שלנו. יזמנו את חשיפת הציבור לבורסה בגלל התשואות, כדי לעודד השקעה בה והיות שהחינוך הפיננסי הנוכחי לקוי", הוא מסביר.

איש הצללים 

השבוע נחשפה רשימת מועמדי ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. כמו בכל מפלגה נטולת בחירות מוקדמות, היו"ר הוא הקובע. רצה הגורל (במקרה זה ליברמן) - ואלי אבידר, שהגיע מהמגזר הפרטי, הוצב במקום הרביעי והמכובד ברשימה לכנסת.

אבידר, איש צללים ומודיעין לשעבר, יוצא לראשונה לאור. הוא מכיר את ליברמן עוד מימיו כשר החוץ, כשקידם מאחורי הקלעים את המגעים והקשרים עם הפלסטינים. ב־20 השנים האחרונות שימש כראש הנציגות הדיפלומטית בקטאר, כקונסול בהונג קונג וכאחראי על הקשרים עם הרשות הפלסטינית.

לפני כעשור עבר למגזר העסקי, כשמונה למנכ"ל מכון היהלומים הישראלי, וב־2012 מונה לנשיא לשכת המסחר ישראל־אפריקה. כיום הוא משמש כיו"ר חברת הפינטק דינדקס, המקדמת מסחר בין ענף היהלומים לעולם הפיננסים.

אבידר מסביר כאן לראשונה את תשוקתו לפוליטיקה: "כבר הרבה מאוד שנים זה בוער בדמי, והחלטתי ללכת על זה אף שאשלם מחיר אישי לא פשוט. עד היום אף אחד לא התעסק איתי, כי לא הייתי דמות ציבורית. למהלך גם יהיה מחיר כלכלי כבד שאשלם.

"מה שקורה במדינה מפריע לי. אני רואה המון חסמים, במיוחד בתחום הכלכלי. המטרה שלי היא לסייע בפתיחת הפלונטרים ובהסרת מגבלות. אגייס את כל הניסיון שצברתי בשירות המדינה ובמגזר העסקי".

מבין כולם, למה הצטרפת דווקא לליברמן, הידוע כשליט יחיד שעל פיו יישק דבר?

"אני מלווה את ליברמן מאחורי הקלעים בדיאלוגים מול מנהיגי מדינות ערב והפלסטינים מהיום שמונה לשר החוץ. זה התחיל לפני יותר מעשור ונמשך גם בתקופתו כשר ביטחון. הייתי בדרך כלל בקשר עם אנשי עסקים פלסטינים עם מכנה משותף אחד: הטענה שהרשות עושקת אותם. ליוויתי את ליברמן גם בביקורים באפריקה כדי לדחוף חברות עסקיות לפעילות ביבשת. לו ניתן היה להגדיל את ביטוחי האשראי לחברות הפועלות שם, אפשר היה להגיע להישגים ניכרים. יש לנו יתרון עצום בטכנולוגיות. אבל זה לא קורה והסינים לוקחים הכל".


בזמן שהותך בקטאר העמקת את הקשרים עם מדינות המפרץ. האם מתנהלים מאחורי הקלעים קשרים מסחריים עם מדינות אלה? 

"למדינות המפרץ יש פוטנציאל כלכלי עצום, שכדי לנצל אותו צריך לדעת לנהל את המגעים בשקט, אבל זה מנוגד לאופי הישראלי. אנחנו אוהבים קודם כל לספר ואחר כך לעשות. אצלנו חברות בורסאיות מספרות על מגעים כדי לשפר את התוצאות. גם היום יש עסקים עם מדינות המפרץ בתחומים שבהם אין תחליף לידע ולטכנולוגיה הישראלית. מדינות המפרץ חייבות אותנו, אבל מכיוון שאנחנו מדברים יותר מדי ומביכים אותם יותר מדי פעמים, הם לא נלהבים להגדיל את היקף הפעילות".

מה הדבר הראשון שהיית רוצה לקדם כחבר כנסת? ובלי ססמאות, בבקשה.

"בישראל ביתנו אתמקד בעיקר בעשייה המדינית אבל גם בכלכלה. ישראל מתחילה לאבד את רוח הפיתוח, והיא בנסיגה כלכלית. מתעסקים באובססיביות בחלוקת ההכנסות אבל לא בהגדלת העוגה ממקורות אמיתיים של יצוא ותעשייה. אפעל לדחוף את תעשיית ההייטק בדיוק כפי שקרה כאן בשנות ה־90. שילבנו אז את העולים מברה"מ בתחום וניצלנו את הידע והיכולות שהביאו. מה שמשגע אותי זה שיש לנו את כל האפשרויות ואנחנו לא מנצלים אותן. אפעל להגדלת זמינות האשראי לתעשייה, שהולכת ונגמרת. מדברים כל הזמן על מיסוי רכבים ומוצרי צריכה אחרים, אבל שוכחים שבלי תעשייה אין כלכלה".


אבל כולם מדברים בססמאות ביטחוניות. אולי האג'נדה הכלכלית הפסיקה להיות מעניינת?

"עצוב לי על כך שהתעשיינים והעצמאים, שלאורך כל כהונת הממשלה בוכים על מר גורלם, מצביעים ביום הבחירות לפי קריטריונים כמו 'מי נראה בסדר' או 'מי נראה טוב' (אבידר רומז לפופולריות של גנץ בסקרים - י"ש). ישראל חייבת ימין כלכלי מובהק כמו בארה"ב בלי להתבייש. ימין שמאמין במתן הזדמנות שווה לכל אחד להצליח. נראה לי מוזר שלאורך כל השנה אנשי המגזר העסקי מתלוננים נגד המדיניות הכלכלית והרגולציה וברגע המבחן לא שמים בקלפי את הפתק עבור אלה שדואגים להם באמת". 




עצמאי בשטח

עו"ד רועי כהן, איש עסקים ונשיא להב, השיק בשבוע שעבר את קמפיין מפלגת העצמאים. נכחתי שם עם מאות פעילים שהגיעו בהתרוממות רוח אותנטית. העובדה שהסקרים מנבאים שהמפלגה לא תעבור את אחוז החסימה לא שורטת את קצה האופטימיות של כהן. אלא שנפלאות דרכיה של הפוליטיקה: ברגע האחרון לפני הגשת הרשימות נודע כי כהן הצטרף למפלגת כולנו ויקבל את המקום ה־11 ברשימה.

הפוליטיקה אינה זרה לו, אבל עד היום הוא התמקד בפוליטיקה המקומית. לפני מינויו כנשיא להב שימש כחבר מועצה וכסגן ראש עיריית חולון. כיום הוא דירקטור בחברת מימון חוץ־בנקאית ועורך דין פעיל. כשאני שואל למה להיכנס לפוליטיקה כשאפשר להשפיע מבחוץ, הוא מסביר: "ההשפעה האפקטיבית האמיתית היא מתוך הכנסת, שם מתקבלות ההחלטות בזמן אמת. אתה לא מגיע ברגע האחרון ומנסה לשנות בדיעבד. את זה מבינים גם החברים שלי".

כהן מוסיף: "ראית בעצמך איזו התרוממות רוח הייתה בכנס השקת המפלגה שהקמתי. מעט מפלגות יודעות לזמן כמויות גדולות כל כך של אנשים בהתראה כל כך קצרה. כולם אוהבים לדבר על ענייני ביטחון ואיראן, אבל לא מתמקדים במובהק בענייני הכלכלה".

עורך דין רועי כהן באירוע השקת הקמפיין של מפלגת העצמאים. צילום: גלית סבגעורך דין רועי כהן באירוע השקת הקמפיין של מפלגת העצמאים. צילום: גלית סבג

פנו אליך מפלגות רבות בניסיון לצרף אותך לשורותיהן?

"דיברו איתי ביש עתיד, בכולנו ובשלב מסוים אפילו הליכוד. כולם פנו אלי. רועי כהן יהיה חבר כנסת, אבל הוא לא עיקר העניין. רציתי שהעצמאים יהיו בליבת הקמפיין של המפלגות. אם כל פעם הייתי מקבל תשובה על כל מה שעשיתי שזה לא ריאלי, לא הייתי מגיע לכלום. בגיל 24 ניצחתי את היו"ר המכהן באגודת הסטודנטים, נבחרתי לסגן ראש העיר חולון וניצחתי בניגוד לכל הסיכויים בהתמודדות על תפקיד נשיא להב".


אתה לא חושש מנקמה של פוליטיקאים בסוכני הביטוח, רואי החשבון וכל האחרים שמיוצגים בלהב? אתה יודע שחלקם כבר ספגו איומים.

"שמעתי על כך, וזאת בושה וחרפה שמאיימים. כשפוליטיקאים ניסו למנוע באיומים מראשי ארגונים לממש את זכותם לתמוך במפלגת העצמאים, זה הזכיר משטרים אפלים. אלחם בכל כוחי בתופעה, ובמידת הצורך אחשוף את שמות המאיימים. זה ניסיון נואש של פוליטיקאים, ואני בטוח שראשי הארגונים לא יירתעו. אני מאמין שכולם פתאום יבינו את הדרישות והאג'נדה של העצמאים. הגיע הזמן שיידעו שהעצמאים הם לא פראיירים שמתחלפים. עד היום קיבלנו מהם רק דגים סרוחים".