"הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים", אמר ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר. הציטוט הזה, שמיוחס גם לראש הממשלה לשעבר לוי אשכול, נותן אישור רשמי לנוהל המוכר של פוליטיקאים להבטיח הבטחות חסרות כיסוי כדי להיבחר. הבעיה מוכרת, אבל שולית לעומת הבעיה הגדולה: ההצהרות המאיימות של היריבים הפוליטיים. כלומר כשמפלגה אחת מפחידה את הציבור מפני מה שמפלגה אחרת תעשה. אלה הבטחות השווא האמיתיות. 

לקראת החלטת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שמטלטלת פעם נוספת את מערכת הבחירות, ועם הציפייה לראות מה יקרה כשיתחילו להתפרסם חומרים מחקירות ראש הממשלה ואיך הם ישפיעו על תמיכת הבוחרים בו; נשמעת הטענה שנתניהו רץ כדי להתבצר. שהוא מנהל מערכת בחירות אישית שכל מטרתה לבצר את עצמו בבית ראש הממשלה, ומשם לסכל כל אפשרות שיורשע. 
 

תמר זנדברג ממרצ, אלדד יניב שכבר פרש מהמרוץ וגם חברי כנסת מהעבודה טענו שנתניהו מתכוון לחוקק שורה של חוקים שיגנו עליו מפני אימת החוק, בהם "החוק הצרפתי", כשם קוד לחוק שלפיו אי אפשר לחקור ראש ממשלה עד שיסיים את כהונתו; ו"פסקת ההתגברות", שלכאורה תשרת את החרדים נגד הלכות בג"ץ בנושא הגיוס לצבא ואת המתנחלים נגד בית המשפט העליון בענייני ההתיישבות מעבר לקו הירוק. איך זה יקרה בדיוק, שאלתי. מי יתמוך? האם גדעון סער יפקיד את יושרתו בידי נתניהו, שטפל עליו מקרה בגידה ועלילת חתרנות? האם משה כחלון ייתן ידו להחלשת בית המשפט רק כדי להגן על נתניהו? 
 

גם משמאל יוצאות הבטחות שווא. למשל התשדירים שמתריעים מפני המזימה של נפתלי בנט ואיילת שקד לספח את כל השטחים. רק שכוהנת הסיפוח הגדולה קרולין גליק, שהצטרפה לימין החדש אחרי שכתבה בעיתון זה, אמרה לי השבוע שהיא כבר לא מדברת על סיפוח כל השטח ומתן אזרחות לפלסטינים, רק על שטחי C. 
 

בנט כבר ישב בשתי ממשלות של נתניהו, פעם עם 12 מנדטים ופעם עם 8 ולא נלחם על סיפוח. הפעם, כשצפוי שיקבל פחות מנדטים, נראה שההפחדות לא ממש ריאליות. מה שהן עושות זה לדרבן את תומכי הימין להצביע בנט. כי אם השמאל מאמין שהוא יכול לספח, אולי שווה לתת לו צ'אנס.
 

אותו דבר קורה למפלגת כחול לבן. נתניהו טוען שבני גנץ שייך למחנה השמאל ושהוא יוביל תהליך מדיני רחב, שבסופו יקים מדינה פלסטינית וישלם את המחיר. באמת? עם מפלגה שהיא סופרמרקט של דעות, כשמצד אחד נמצא משה יעלון ומצד שני עפר שלח, האם גנץ יכול לעשות הסדר שלום כולל ולפנות את כל המתנחלים? הסיכוי לכך נמוך עד אפסי. הוא לא יכול. הוא מוגבל ואפילו לא בטוח שהוא ממש רוצה. אבל כמה אלפי מצביעי שמאל ששומעים את נתניהו עלולים בטעות להאמין לו. הם יעזבו את העבודה ואת מרצ ויצביעו למיזם החדש. 
 

הם עלולים גם להאמין לאריה דרעי, שממש מפחד מכך שיאיר לפיד יוביל מהלך להפעלת תחבורה ציבורית בשבת. יאיר של המסורת וההתחזקות יעשה מהלך כל כך דרמטי? הוא לא עשה זאת עם 18 מנדטים, אז כעת עם הרוטציה ובלי הובלה יעביר את המהלך? סיכוי קטנטן. בדבריו דרעי דוחף חילונים להצביע ללפיד. 

נתניהו וגנץ. ממשלת אחדות שלהם תוכל לטפל בבעיות העיקריות, אבל מדובר בתסריט מופרך. צילום: תומר נויברג, פלאש 90

 

חד־משמעית, בערך

אם גנץ את לפיד, כחול את לבן, ינצחו בבחירות, הם יצטרכו לגלות כישורי משא ומתן יוצאי דופן כדי ליצור קואליציה ולחבר את אבי גבאי ואולי את מרצ עם כחלון והחרדים. ואחרי כל הוויתורים והפשרות, הם באמת יצליחו להוביל קו מדיני כה נועז שיוביל להקמת מדינה פלסטינית עם חותמת של שלושה רמטכ"לים? באמת נשמע מבטיח. רק שהמציאות הרבה פחות נוצצת מהססמאות ומהסרטונים המנבאים את היכולות הפוליטיות המופלאות של היריב. בפועל, הקרב על התפקידים ישחק את האמינות, המריבות על מוקדי הכוח יבזבזו את אשראי האמון, והמחשבה שהפלסטינים יחכו בשקט ויגידו שהם מוכנים לפשרות כואבות ועמוקות היא ילדותית עד כדי גיחוך. 
 

הגדיל לעשות נפתלי בנט שקבע, חד־משמעית, שתוכנית המאה של טראמפ תוביל להקמת קואליציה של הליכוד וכחול לבן. הוא קבע. חד־משמעית. אחר כך נתניהו הכחיש ובנט קצת גמגם, ואמר שזה התרחיש הכי הגיוני. ושוב עמדנו בפני הבטחת שווא. אם נאמין לפוליטיקאים, אז נתניהו התחייב לא לשבת עם גנץ. גנץ עצמו מלמל בראיון שלא ישב בממשלה עם נתניהו אם יוגש נגדו כתב אישום על שוחד, אבל לא היה חד־משמעי בדבריו. רק לפיד אמר בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שלא יישב עם נתניהו. נקודה. 
 

אבל נניח שכחול לבן תזכה ב־34 מנדטים והליכוד ב־30, כפי שהסקרים מנבאים. נניח. יש כאן חיבור בין שתי מפלגות שיכולות להרכיב ממשלה עם רוב קטן. הן לא יהיו תלויות במפלגות קטנות, וכפי שבנט מזהיר - יוכלו לצאת למהלך מדיני ואולי אפילו להגיע להסדר אזורי. הם יוכלו להשלים את חוק הגיוס, לגמור עם חוק הגיור, להפריד את הדת מהמדינה בפועל ולהפסיק לשלם דמי חסות לחמאס.
 

ממשלת אחדות כזו תוכל לטפל בשלוש משימות עיקריות: שינוי השיח הפנימי המקטב, שינוי מערכת החינוך ושיפור והבראת מערכת הבריאות. על הדרך הם ינסו אולי להוביל מהלך במזרח התיכון, שגם אם סיכוייו קטנים הוא ישפר את יכולת המיקוח ובוודאי את יכולת ההסברה של ישראל ויוכיח שידנו באמת מושטת לשלום. מהלך כזה יאפשר לישראל לפעול בעוצמה מול חמאס ואיראן מתוך עמדה וקונצנזוס פנימי, ואיש לא יוכל לטעון שרצים פה לעימות או לפינוי בגלל חקירות או כתבי אישום. 
 

הסיוט הגדול של בנט נשמע כמו תסריט לא רע בכלל עבור ישראלים רבים. למזלו ולצערם הוא מופרך. ממשלת אחדות תוכל להתקיים רק אם נתניהו או הליכוד יחליטו בעקבות החלטות היועץ ותוצאות הבחירות להמשיך הלאה: נתניהו למאבק על שמו וחפותו, והליכוד להמשך שלטונו בישראל. זה יכול לקרות רק אם ישראל באמת תהיה לפני הכל. אבל למרות הססמה של מפלגת כחול לבן, היא לא. גם זו הבטחת שווא.

tguvot@maariv.co.il