יש משהו מתסכל בלמצוא את עצמך מתנהל בתוך דיון שאין בו כלום, שהוא חלול לגמרי, שכל כולו ספין אחד גדול, ובכל זאת ליטול בו חלק, משום שהכוחות הגדולים של השוק החליטו שזה הדיון שמנהלים כעת. כזה בדיוק הוא הדיון סביב מפלגת עוצמה יהודית וסביב החיבור שלה עם הבית היהודי ועם האיחוד הלאומי. עוד מעט נוכיח שאין בסיפור הזה שום שיח של ערכים, של מוסר או של מלחמה בגזענות, וכל כולו ניסיון שקוף להילחם במאמץ של הימין למנוע מכמה אלפי קולות בקצה הימני של הסקאלה להיזרק לפח.

אבל לפני כל זה, אני חש צורך לפתוח עם מי שבעיני איננו חלק מהספין הזה, אבל הוא קורבן פעיל שלו. אל הרב בני לאו יש לי הערכה גדולה. אני לא כותב את זה כדי לצאת ידי חובה, נוכח מה שייכתב בשורות הבאות, אלא באמת ובתמים. הוא איש נעים הליכות, איש תורה, איש חינוך. ספריו תופסים מקום של כבוד בארון הספרים שלי, ובתדירות גבוהה גם נשלפים אל שולחן השבת. בשבת שעברה דרש הרב לאו בבית הכנסת שלו בירושלים. גיל הופמן, כתב ה"ג'רוזלם פוסט", שהיה בבית הכנסת, דיווח עם צאת השבת שהרב לאו הכריז שייצא למלחמה נגד שילוב עוצמה יהודית בבית היהודי והבהיר שמבחינתו הצבעה למפלגה כזו כמוה כהצבעה לגזענות ולנאציזם. עם פרוץ הסערה שאחרי, פרסם הרב לאו בדף הפייסבוק שלו פוסט שנועד להבהיר ולדייק את דבריו.

"יש ניסיונות לרכך את דמותה של 'כך', ולהכשיר בכך את כניסתה של 'עוצמה יהודית'...", כתב, "אני ביקשתי בדרשה להרים את מסך העמימות הזו ולהצביע במלוא החריפות על מטרותיה של המפלגה המקורית, מפלגת האם, שתלמידיה הם המועמדים להיכנס לבית המחוקקים הישראלי".

"כך' הייתה תנועת ימין קיצוני גזענית, בעלת סממנים פשיסטיים", המשיך ותיאר מה עשתה המפלגה המקורית. "היא קראה לגירוש האזרחים הערבים משטח ישראל, ובחקיקה גזענית נגדם, וכן דגלה בהפיכת ישראל למדינת הלכה ולסיפוח כל חלקי ארץ ישראל. חבר כנסת מטעם הליכוד ערך בעבר השוואה בין החקיקות שביקש כהנא לחוקק לבין חוקי נירנברג (שהיו אקורד הפתיחה לנאציזם בגרמניה). שתי מערכות החוקים עוסקות במעמד היהודים/לא יהודים, הגבלות מגורים, איסור על נישואי תערובת, יחסים מחוץ לנישואים, הפרדת תלמידים, מניעת מפגשים בין בני נוער, הפרדה בחופי רחצה". וכאן הגיעה ההתפלפלות. "לא אמרתי בדרשה שהמפלגה היא נאצית. כן אמרתי שהיא גזענית וחוקיה דומים לחוקי נירנברג של התנועה הנאצית".

תגיד, הרב בני, עוד לפני שנסביר עד כמה הטקסט הנוראי הזה שלך מתבסס על אפס עובדות, אתה השתגעת? התנועה הנאצית? דווקא אתה? אין בכל אוצר המילים המפואר שלך די טיעונים קשים וחדים להשתמש בהם בלי לעשות הנחות סוף עונה לנאצים? ומה זה המשחק המתחכם הזה של "לא אמרתי שהמפלגה שלהם נאצית, אמרתי שהחוקים שלה דומים לחוקי הנאצים"? זה הרי בדיוק אותו משחק מתחכם שמשחק עמוס שוקן, כשבעיתון שלו משווים את ראש הממשלה לאדולף היטלר, שאיתו יישרת קו השבוע.

תסתכל בעיניים לאיתמר בן גביר, הרב בני. עם כל הביקורת הלגיטימית עליו. אתה מזהה שם משהו שמזכיר לך את מי שרצחו את סבא שלך, הרב משה חיים לאו, בטרבלינקה? תן מבט במיכאל בן ארי. עם כל המחלוקות שלך איתו, הוא באמת מעלה בך אסוציאציות של חיות האדם שהקיפו את אבא שלך בבוכנוואלד? אתה רואה בשני אלה משהו שמתחבר עם מי שהפרידו על הרציף בבירקנאו, בין אמא שלי להוריה ואחותה? בכל מלוא ההערכה שיש לי אליך ואל פועלך התורני, וסהדי במרומים שיש, מה קרה לך? אתה באמת לא מבין איזה נזק אתה גורם - כן, דווקא אתה, שלא מפסיק להזכיר את השואה ואת לקחיה - לזכרון השואה? לא ברור לך כמה הטקסט הזה שלך הולך לשמש דלק בתעמולה של מכחישי השואה? שהרי אם בן גביר ונירנברג זה אותו דבר, אז אולי באמת השואה לא הייתה כל כך נוראה כמו שמספרים. כמו שאתה עצמך סיפרת עד היום.

אבל הטקסט הזה רדוד גם במהות שלו. כי זה קל מאוד לצטט טקסטים של הרב כהנא וחוקים שהעלה הרב כהנא, ולהתפלמס על "מטרותיה של המפלגה המקורית, מפלגת האם" של הרב כהנא. העניין הוא שהרב כהנא לא נמצא איתנו כבר כמעט 30 שנה. הוא נרצח. הוא לא יהיה ברשימה של הבית היהודי לכנסת. והניסיון להתפלמס איתו, דווקא איתו, המת, במקום להתפלמס עם מי שנמצאים כאן, חיים, ומופיעים ברשימה לכנסת, הוא ניסיון קל לברוח מדיון. שהרי איתמר בן גביר ומיכאל בן ארי לא נמצאים על הירח. הם מסתובבים בינינו. אפשר לשאול אותם אם הם מסכימים עם כל התורה הזו שמייחסים להם. אתה, הרב בני, בחרת שלא לשאול. אני, לעומת זאת, שאלתי.

"הרב כהנא", תהיתי באוזניו של מיכאל בן ארי, "ביקש לחוקק חוק שלפיו אסור יהיה לגוי להצביע ולהתמנות לתפקיד ציבורי, האם אתה תומך בזה?". "אנחנו נגד", השיב. "הרב כהנא", המשכתי, "ביקש לפתוח חופי ים נפרדים לגויים וליהודים, מה אתה סבור בעניין הזה?". "אנחנו נגד הפרדה גזעית", ענה. המשכתי: "הרב כהנא הציע עונש מאסר למי שיתחתן עם ערבים או יקיים יחסי מין עם ערבים, מה דעתך? "נגד", ענה. "ומה דעתך על ברוך גולדשטיין", ניסיתי. "אין להרוג ואין לפגוע בחפים מפשע, עשרה סימני קריאה", השיב, "...המדינה היא זו שאחראית לשמור על ביטחונם של האזרחים".

כמה ימים קודם לכן קראתי ראיון שנערך עם בן גביר בעלון "עולם קטן". "מה דעתכם על נושא 'תג מחיר' או הפעלת אלימות כלפי שוטרים וחיילים?", נשאל. "נאמר זאת בצורה הכי מפורשת", באה התשובה, "עוצמה יהודית מתנגדת לכל שימוש באלימות ולכל פגיעה שהיא, ובכלל זה פעילות 'תג מחיר'. אסור לפגוע ברכוש של ערבים".

אלא מה? שלרב בני לאו, וכמובן לא רק לו, נוח להתווכח עם הרב כהנא, שלא נמצא איתנו מאז 1990, מאשר להתווכח עם איתמר בן גביר. יש לו גם הסבר, לרב לאו. אותו הסבר שבו משתמשים אינספור פוליטיקאים ועיתונאים מהאגף השמאלי שהעלו בשבועיים האחרונים סרטונים, נאומים והצעות חוק גזעניות של הרב כהנא, בניסיון לשכנע למה צריך לפסול את עוצמה יהודית. נכון, בן גביר ובן ארי אינם הרב כהנא, הסבירו, אבל הם "ממשיכי דרכו".

ובכן, אני חושב שהרב לאו לא יכעס עלי אם אגיד שהוא לבטח רואה את עצמו תלמידו של הרב קוק. אלא שאותו הרב קוק פסק בזמנו שנשים לא תצבענה לכנסת. נו, הרב בני, תאר לעצמך שבמקום לבדוק מה עמדתך בסוגיה הזו, היינו מתייחסים אליך כמי שמדיר נשים, רק בגלל שאתה "ממשיך דרכו" של הרב קוק. תארו לעצמכם שהיינו מתייחסים אל אנשי מפלגת העבודה כאל טרנספריסטים, רק משום שהם רואים את עצמם ממשיכי דרכו של ברל כצנלסון, שהציע להרחיק את הערבים עד עיראק? שערו בנפשכם שהיינו מתייחסים אל בוגי יעלון כאל מי שתומך ברצח ובנקמת דם בחפים מפשע, רק משום שבהלוויה של מאיר הר ציון הוא אמר עליו שהיה "מודל לחיקוי" ו"מקור השראה".

ומכיוון שלוגיקה עקומה כזו היא שהביאה אותך, הרב בני לאו, להשוות את אנשי עוצמה יהודית לנאצים, נדמה שלמען כבודך ולמען זכרון השואה, טוב היית עושה אם היית מתנצל וחוזר בך מהדברים הנוראיים שלך.

ואחרי שאמרתי את כל זה, הנה הסתייגות קלה. בניגוד לכל מי שנהנו לשחק עם הטענות האלה בשבועיים האחרונים, אני משוכנע שהרב בני לאו עשה את זה בתמימות. במקרה שלו, בניגוד לפוליטיקאים ולעיתונאים רבים, לא הייתה כאן כוונת זדון. אצל כל האחרים המטרה הייתה ברורה. אחרי שבנימין נתניהו זיהה מאגר קולות ימני של מנדט או שניים, שעלולים ללכת לפח, וניסה להציל אותם, באו כל יריביו הפוליטיים וחבטו בו ובמהלך בכל הכוח. לא ערכים מעניינים אותם, לא מוסר מעניין אותם, ולא מלחמה בגזענות מעניינת אותם. נתניהו מתאמץ להציל את קולות הימין? הם היו רוצים לראות אותו נכשל במאמציו. איך אפשר להוכיח את זה בקלות?

שימו לב. מי שמכונים "ממשיכי דרכו של הרב כהנא" לא משתתפים בבחירות בפעם הראשונה. הם נלחמים על קולו של הבוחר, בהפסקות, כמעט מתחילת המילניום. נו, אתם בטח מעריכים - בטח בכל פעם שהם מנסים להיבחר מנהל נגדם השמאל, שונא הגזענות, מלחמת חורמה. אז זהו, שלא ממש. בשנת 2009 התמודד מיכאל בן ארי לכנסת, במסגרת איחוד מפלגות, ממש כמו היום. כן כן, אותו מיכאל בן ארי הנורא, שעכשיו מתנהל קמפיין שמזהיר מפני הפיגוע הגזעני שתגרום כניסתו לכנסת. לא תאמינו מה קרה אז. הריצה שלו לבחירות עברה בכזה שקט, שוועדת הבחירות אפילו לא נדרשה להתמודד עם בקשת פסילה שלו. הגיע יום הבוחר, הציבור הישראלי אמר את דברו, בן ארי נכנס לכנסת, כיהן בה ארבע שנים, ולא קרה כלום. לו היה רוצה לחוקק חוקים גזעניים, כמו אלה שמפחידים אותנו עכשיו שהוא עלול לחוקק, היו לו ארבע שנים לעשות את זה, אבל איכשהו זה לא קרה. לא חופי ים נפרדים, לא איסור קיום יחסים עם גוים, שום דבר.

עברו ארבע שנים, וב־2013 התמודדו לכנסת ברשימה אחת אריה אלדד, מיכאל בן ארי וברוך מרזל. לוועדת הבחירות הוגשה בקשת פסילה, הוועדה דחתה אותה בנימוס, ואיש במערכת הפוליטית לא חשב שהמועמדות של הקיצוניים האלה נוראית עד כדי כך שחשוב ללכת ולהיאבק בה בבג"ץ. עברו עוד שנתיים, וב־2015 התמודדו שוב ברוך מרזל ועוצמה יהודית, הפעם ברשימה של אלי ישי. ועדת הבחירות פסלה את מרזל ואת חנין זועבי, אבל בג"ץ, שדן בעניינם, אישר את שניהם. גם את מרזל, גם את זועבי. רק להשלמת התמונה המשפטית, נספר שנגד מרזל הוגשה עתירה נוספת, לקראת בחירות 2003, אז רץ ברשימה אחת עם מיכאל קליינר, ב"חירות". גם אז נדרש בג"ץ לסוגיה. גם אז הוא אישר את מרזל.

עכשיו, תחשבו לבד מה קרה פתאום? איך זה שאותם אנשים שבעבר לא חשבו שבן ארי או מרזל ראויים להיפסל, חושבים כעת אחרת? מה, הגזענות שלהם התגברה? הקשר שלהם לכהנא המת התחזק? איך מה שעבר בשלום אתמול, הפך היום לקטסטרופה?

הנה פרשנות אפשרית אחת. לא מלחמה בגזענות יש כאן, אלא מלחמה פוליטית צינית פשוטה של שמאל בימין. בעבר, כשהיה ברור שהקצה הימני לא יצליח לעבור את אחוז החסימה, בשמאל שמחו לאפשר לו להתמודד ולשרוף כמה עשרות אלפי קולות. עכשיו, כשההערכה היא שהריצה של עוצמה יהודית תציל לימין כמה עשרות אלפי קולות ואולי אף תוסיף מנדט או שניים, נשלפה הדאגה מהגזענות ומהכהניזם. זה כל הסיפור. ניסיון פשוט לייצר דה־לגיטימציה למחנה הימין, על גבם של סיפורים מלפני 30 שנה, של איש שנרצח ולא נמצא איתנו.

צריך להקדיש כמה מילים לצביעות של נציגי האגף השמאלי שתוקפים במילים בוטות את עוצמה יהודית. כלומר, מותר לתקוף, אבל מותר באותה מידה לבדוק את אמות המידה של התוקפים. ח"כ שלי יחימוביץ', לדוגמה, כינתה השבוע את עוצמה יהודית "מפלגה מתועבת... חבורת גזענים שבכל מדינה אחרת היו מקיאים אותה מהמערכת הפוליטית". דעה לגיטימית, כמובן. רק לצדה צריך לזכור שיחימוביץ', שלפי עדותה שלה הצביעה בבחירות 96' לחד"ש־בל"ד, הייתה זו שהכניסה לכנסת את עזמי בשארה ואת האשם מחמיד, שניהם לא ממש מופת של עדינות.

אמילי מואטי, חברתה לרשימה לכנסת, דפקה השבוע סצינה מרשימה כשעזבה פאנל בבית ספר בנתניה, שבו הופיע לצדה בן גביר. "אני קוראת לכם לצאת החוצה ולא לשמוע את הדברים שיש לו להגיד", קראה לתלמידים. "אמילי הולכת עם העקרונות והאמת שלה", פרגן לה בטוויטר יו"ר העבודה אבי גבאי, "נחושה ואמיצה. שאפו". העמדה הערכית הזו של מואטי הייתה יכולה להיות מרטיטת לב, אלמלא זכרנו שבתפקידה הקודם הייתה הדוברת של בל"ד ושל חנין זועבי. להתפרנס מסנגוריה על זועבי זה בסדר, מסתבר. לשבת בפאנל עם בן גביר - איום ונורא.

עו"ד איתמר בן גביר. צילום: מרק ישראל סלםעו"ד איתמר בן גביר. צילום: מרק ישראל סלם

מרצ, מצדה, הודיעה השבוע שאנשיה מסרבים לשבת באולפני טלוויזיה שבהם יישבו אנשי עוצמה יהודית. "לא נלבין אותם", הודיע דובר המפלגה. הם לא עשו את זה אף פעם לאחמד טיבי, שהיה יד ימינו של ערפאת. הם לא יצאו במחאה, ולו בשל נאום אחד שלו בכנסת, אחרי שנאם ברמאללה בשבח השאהידים. אבל מילא זה. בבחירות שעברו, אותה מרצ הייתה מוכנה לחתום על הסכם עודפים עם הרשימה המשותפת, מהלך שנמנע רק משום שברשימה המשותפת היו מי שסירבו לחתום על הסכם עם מפלגה ציונית. אז לחלוק קולות של מצביעי מרצ עם זחאלקה וזועבי זה בסדר, ולשבת באולפן עם בן ארי לא?

אלף פעמים שמעתי בשבועיים האחרונים ביקורת (מוצדקת לגמרי) על תמונתו של ברוך גולדשטיין שתלויה בסלון ביתו של בן גביר. אבל איך זה יכול להיות ששם מסתיימת הביקורת של כל החבורה הערכית? מי שעוקב אחרי הפרסומים של ישי פרידמן, איש "מקור ראשון", מגלה עד כמה שוטף הקשר של חברי כנסת ערבים עם מחבלים. אצלו למדתי, לדוגמה, על ביקור שערכו חברי הכנסת של הרשימה המשותפת אצל המחבלת לינה ג'רבוני, כשזו השתחררה מהכלא, אחרי שריצתה עונש מאסר של 15 שנה בעקבות סיוע שהעניקה לאיש הג'יהאד האסלאמי שבפיגועים שביצע נרצחו 20 ישראלים. שמעתם משהו מכיוונה של מרצ?

מטאנס שחאדה, היו"ר החדש של בל"ד, העלה לרשת תמונה שלו מחובק עם סמיר סרסאווי - מחבל שהשתחרר לא מכבר מהכלא, לאחר שריצה עונש של 30 שנות מאסר בגין זריקת רימונים על אזרחים בחיפה. איתו תמר זנדברג מוכנה לשבת באולפנים?

והנה עוד דוגמה. לפני זמן לא רב השתחרר מהכלא מחמוד ג'בארין, תושב אום אל־פחם שישב בכלא 30 שנה בגין רצח אחמד ג'ערורה, שנחשד בשיתוף פעולה עם ישראל. נחשו מי בא לחגוג איתו את שחרורו? ח"כ יוסף ג'בארין וח"כ מסעוד גנאים. ומי הצטלם קודם לשחרורו, בתמונה מחויכת, כשבא לחזק את אמו של המחבל בביתה? נכון, אחמד טיבי. מישהו מוכן להמר אם יש סיכוי שבגלל זה איזושהי מפלגה בשמאל תביע מחאה מול טיבי? תצא כשהוא נואם? תחרים אותו כשהוא מגיע לאולפנים? תבקש מוועדת הבחירות לפסול אותו?

אני לא מדבר רק על מרצ, שבאתר האינטרנט שלה אפשר למצוא מאמר הקורא "למהר ולשחרר" את מרואן ברגותי, שהורשע ברצח חמישה ישראלים, משום ש"מדובר באדם מרכזי במנהיגות הפלסטינית, אשר עשוי לחזק את הפת"ח ולמצוא עצמו מול ישראל במו"מ על שלום". אני מדבר גם על יאיר לפיד. ראיתם אותו מחרים את מי מהח"כים האלה על רקע החיבוק שהם מעניקים למחבלים, או שאם אין להם תמונה של גולדשטיין בסלון אז הם נקיים?

וכל זה בלי להרחיב על סתיו שפיר, שרשמה השבוע עוד פרק בשרשרת הציוצים המביכים שלה, כשכתבה על ה"כהניסטים" ש"רוצים הפרדה גזעית בדיוק כפי שרצו הנאצים". שימו בצד את העובדה שאנשי עוצמה יהודית חוזרים שוב ושוב שהם מתנגדים להפרדה גזעית. אבל אולי מישהו במפלגת העבודה יכול לקחת את ח"כ שפיר לסדנה של יום־יומיים ב"יד ושם", כדי שתדע מה עשו הנאצים ותפסיק להוזיל כך את השואה?

ועוד הערה אחת אחרונה. בכנסת הזו ובקודמותיה ישבו אנשים שבהרמת אצבע שלחו דחפורים להרוס את בתיהם של עשרת אלפים איש, שלא חטאו ולא פשעו ולא עברו על החוק. נכון, הם עשו את זה במסגרת חוק שעבר בכנסת, אבל גם הרב כהנא רצה לזרוק מפה את הערבים בחוק שיעבור בכנסת. הם ומי שתמכו בהם איבדו בימים ההם את זכותם להעיר למישהו משהו שקשור במוסר או בערכים. וכשאני צריך לבחור בין אנשים שמוכנים לעשות מעשים לא מוסריים לאנשים שמוכנים לתלות תמונות לא מוסריות, אני יודע מי מפחידים אותי יותר.

kalman.liebskind@maariv.co.il