רציתי לשאול את אושרת קוטלר כמה דברים לאחר מה שהיא אמרה. את הכתבה על נצח יהודה היא אולי ערכה בחרדת קודש, אבל היא לא צפתה את מה שקרה לאחר מכן. 
 

כאשר היא התנצלה בשידור, זה נעשה גרוע יותר. הייתי שואל אותה מדוע היא התעקשה להזכיר שנית בהתנצלות שלה דווקא את מה שהיה בלתי נסבל לשמוע. זאת אומרת, את הקביעה הלא מוסכמת שהחיילים נמצאים במצב לא אפשרי בגלל ״מציאות השליטה בעם אחר״. הרי ניתן לומר שזה בגלל מציאות בניית מולדת לעם השב לארצו, או בגלל מציאות הצורך להתגונן מהשמדה.
 

היא לא תמימה ולא בשמאל. היא יודעת ששלום תמורת שטחים איננו הפתרון. היא גם יודעת שהיא יכולה הייתה להתבטא אחרת. אם הייתי שואל אותה מדוע היא לא מבינה את תפקידה כמגישת־על, היא הייתה עונה שאת החדשות היא מגישה בלי לסטות מהכללים, אבל כאשר היא מגישה את המגזין היא משדרת בעצם תוכנית אישית.
 

היא קיבלה גידופים, איחולי מוות וברכות הדרך לאושוויץ. השיח בטוקבקים, בפייסבוק ובשאר הרשת, בכל נושא, נעשה אלים ומזהם את האוויר, עד שאי אפשר לנשום. מצד שני, שמעתי תגובות ענייניות נגד דבריה הטיפשיים. גם מחיילים קרביים. היא עצמה קיבלה אלפי תגובות עידוד מחיילים ומקצינים. היא בטח הייתה מספרת לי גם על החברים של הבנות שלה. הייתי אומר לה שגם הם, כמוה, לא מסוגלים להבין את ההשחתה האמיתית שתגיע על כולנו, אם לא נדע לתמוך זה בזה גם ברגעים הקשים מוסרית עכשיו, במלחמתנו נגד סכנת האמת להיות נכבשים. סכנה אמיתית להיות חיות אדם שתגיע אם נישבר ונשבור זה את זה בדיבורים לא חכמים. 
 

אושרת, עשית טעות. אף על פי שאני מאמין לך שלא התכוונת לכך, אפילו התכוונת להגן על החיילים, ניתן בכל זאת להסיק מדברייך שהכורח למנוע מפושעים בני עם אחר לרצוח אותנו, דווקא זו היא הסיבה שמעמידה את החיילים שלנו במצב בלתי אפשרי. אל תשכחי, אושרת: חיילי הצבא האדום, שהיית מכנה חיות אדם, שלעומתם החיילים שלנו הם פרפר עדין, הם אלה שהצילו את אבא שלך מלהישלח לאושוויץ. 
 

מדור הכלכלה

מניות הקנאביס עולות. עוד יום ירוק של עליות, אופוריה בשווקים. המומחים שלנו עונים על השאלה: האם מדובר בהזיות שנתפקח מהן בנפילה? או שמא השאיפה להשקיע חלק מתיק המניות בקנאביס היא שאיפה נבונה? 


והיום במפקדה בסוריה

“כבוד נשיאנו אסד היקר ירום הודו, אור סוריה אל כבירא, מגן האלמנות ויוצרן אצל מי שמתנגד לו..."
 

״קדימה, ראש פיקוד המטה הצבאי שלי, די בתוארי הכבוד". 
 

״הציונים תקפו שוב את אחינו האיראנים".
 

״יחרב ביתם".
 

״של הציונים?"
 

״כן, לזה התכוונתי".
 

״הם הרסו מחסן נשק איראני גדול".
 

״איפה יש להם מחסנים?" 
 

״המחסן הזה היה לא רחוק מהגבול עם רמת הגולן הכבושה". 
 

״היה להם שם הרבה נשק?" 
 

״לציונים?"
 

״לא, התכוונתי לידידינו הטובים מאיראן, היה להם שם הרבה נשק?"
 

״הפיצוצים נמשכו שעה ו־20 דקות".
 

״זה הרבה. ומה? ככה, בום, פוצצו להם הכל? תאר זאת באוזני עוד פעם, בבקשה, ספר לי איך הנשק של האיראנים פוף עלה בפיצוץ גדול לשמיים".
 

״עלה לשמיים באבו אבוהה. הנשק שלהם איננו עוד".
 

״בטוח? לא נשארו עוד מחסנים של ידידינו האיראנים שנחלצו לעזרתנו?" 
 

״אם יש, סביר שהישראלים יגלו זאת".
 

״הם לא יכולים להתאמץ יותר?" 
 

״מי, האיראנים?" 
 

״התכוונתי, הישראלים. בכל זאת, הרי יכול להיות שהם ישאירו מחסני נשק איראני על אדמת סוריה". 
 

״זה יכול לקרות. לשמחתנו, כמובן".
 

״לשמחתנו, בטח לשמחתנו. אבל בבקשה, אם הישראלים יימח שמם יפוצצו עוד מחסני נשק של האיראנים ידידינו על אדמת סוריה, תודיע לי מהר, בבקשה. פוצצו, הא? שמעו בום גדול?" 
 

״גדול מאוד".
 

״תודה". 
 

מומחי הבחירות כבר כאן

“שלום, אדוני הוא המומחה מחו״ל לבחירות? אני שמח לפגוש אותך".
 

״בהחלט. אני מבין שאתם מודעים לחשיבות התשלום מראש. חברתנו מאמינה באידיאלים שלכם, כמובן, גם רשמתי אותם איפשהו, אבל עלינו לדאוג גם לצד העסקי". 
 

״ברור. לא ציפינו אחרת".
 

״ובכן, ניגש לעבודה. על פי התעריף של 70 סנט למצביע, כמה מצביעים אתם רוצים?"
 

״כמה שיותר. לא חשוב המחיר". 
 

״תראה, עשינו פילוח של המצביעים במדינה שלך, איך קוראים לה, רשום לי איפשהו".
 

״ישראל".
 

״כן, נכון, ישראל, ידעתי. ובכן לפי הפילוח ועל פי ניסיוננו בייעוץ במערכות בחירות של מדינות רבות, נוכל לספק לכם את הדרכים לרכוש את לב המצביעים בעזרת טכניקות מותאמות אישית, על פי פלחי אוכלוסייה היורדים עד לכל פרט ופרט". 
 

״אנחנו עם קצת חשדן, אצלנו אנשים רוצים להאמין שהם מצביעים על פי מסקנות שהם הגיעו אליהן בעצמם, לאחר..."
 

״...מחשבה עצמית, בדיקת רעיונות המפלגות והמנהיגים אותן, בלה בלה בלה. אנחנו יודעים. הכל שוקלל על ידי מדעני הבחירות שלנו, כל אחד מהם מומחה־על באסטרטגיה של הנעת הבוחר. אל תדאג, אנשים יצביעו עבוד מפלגתכם ויחשבו שהם הגיעו למסקנה הזו בכוחות עצמם". 
 

״אבל יש אצלנו כל מיני סוגי בוחרים".
 

״ידוע לנו, החוקרים שלנו רשמו הכל. מזרחים, אצקנ.. אש..."
 

״אשכנזים".
 

״כן, האלה, ויש תומכי שתי מדינות לשני עמים והתומכים בארץ ישראל השלמה. רגע, תרשה לי שאלה. הסתכלנו כמובן במפה. זאת הארץ שמדובר עליה?" 

״כן".
 

״זה הכל?" 
 

״כן".
 

״וואו, זה קטן מאוד. היינו בטוחים שיש טעות בשטח. אתה יודע מה? לא נעים לקחת מחיר מלא על מדינה כזאת קטנה. 60 סנט לבוחר. ואנחנו נשכנע כל אחד שהמפלגה שלכם היא בדיוק מה שהוא רוצה בהנהגת המדינה". 

פינת השלולית

בחוג לקולנוע הוגש תסריט: נסיכה, צפרדע ושלולית בפתיחה; נשיקה באמצע; ארמון בסיום. נדחה מחוסר קונפליקטים.