בשנות ה–70 לספירה בנה הקיסר אספסיאנוס את הקולוסאום ברומא (אשר הושלם על ידי בנו, טיטוס) כדי לשעשע את עצמו ואת נתיניו בקרבות בין בני אדם, הגלדיאטורים, ובין חיות טרף. הקרב, שתוצאותיו היו צפויות, היה חלק מהתפיסה של אותה תקופה, שעל הממסד לספק שעשועים לנתינים, וכל אזרחי רומי יכלו להיכנס ולצפות. כאשר הגלדיאטור הפסיד בקרב, כפי שהיה קורה לרוב, היה משמש טרף לחיות לקול מצהלות הקהל. במקרים נדירים שבהם גבר האדם על החיה, לפני שייכנס לזירה לסיבוב נוסף, היה יכול לפנות לרחמי הקהל, והקהל, בהנפת מטפחות כלפי מעלה או בהורדת אגודלו כלפי מטה, הכריע את גורלו.

נשמע לכם מוכר? לי זה נשמע. גם לנו יש היום שעשועים בבני אדם. גם אנחנו בוחרים מי לשבט ומי לחסד. גם אנחנו מצביעים או מסמסים. העיקר שלנו יהיה שעשוע.

אצלנו המשתתפים בזירה מצולמים ומתועדים 24/7, מוכנסים למצבי לחץ בתנאי מעבדה, סגורים, מצולמים בסיטואציות משפילות. באחת התוכניות הוכנסו לאחרונה המתמודדים למי קרח, שמו עליהם חלזונות וסובבו אותם בג'יירוסקופ. אגב, מישהו בדק אילו חיידקים נמצאים בחלזונות? או, למשל, מה קורה לקריסטלים באוזן במהלך הסיבוב הזה למי שאינו בדיוק עול ימים? וכל זה לשמע צחוקם של הלוקחים חלק בהפעלה זו.

בתנאי הלחץ שאליהם מוכנסים המשתתפים נוצרים מתחים פסיכולוגיים ומשברים רגשיים. כאשר חתמו המשתתפים על הסכמתם, הרי לא ידעו בדיוק לפני מה הם עומדים ומה טומן להם בחובו העתיד. השאלה היא אם מתן תמיכה פסיכולוגית–פסיכיאטרית מספיק. האם יש הצדקה לגרום לאנשים לקבל כדורי הרגעה או כדורים פסיכיאטריים בזמן התוכנית, ולעתים אף אחריה, ולחלקם גם להמשיך בטיפול פסיכולוגי, כפי שמעידות מספר תביעות משפטיות של פליטי ריאליטי?

לא כל מי שמתחייב להיכנס לתוכנית ריאליטי ולהיסגר בבית או בעיר או בג'ונגל, מבין בדיוק את המשמעות. לא ברור על איזה טופס של הסכמה מודעת הוא חותם ואם הוא באמת מודע לכל הסיכונים. לא תמיד ניתן לצפות איך נתנהג בתנאי לחץ והשפלה, ומהו הנזק העתידי שייגרם לנו, לא משנה בכמה תוכניות דומות צפינו לפני כן. אנשים בוכים, מתרסקים מול המסך, חושפים את עצמם נפשית. עד כמה זה בריא? נכון, זו תוכנית ריאליטי; נכון, המשתתפים נמצאים שם מרצונם החופשי; נכון, ההפקה בוודאי מעורבת בבימוי; נכון, בניגוד לגלדיאטורים, כאן יש למשתתפים ברירה; ובכל זאת, אין ספק שהצופים עדים למשברים אמיתיים וחוויות הגורמות לסבל. ואחרי כל זה, יש שרואים בכך תוכנית בידור.

אני מציע שכל תוכנית ריאליטי תצטרך לקבל את אישור ועדת הלסינקי לניסויים בבני אדם, כפי שנהוג לגבי כל ניסוי רפואי.