מי שסבור שהכרעת היועץ המשפטי לממשלה תפתח מסע של טיהור וניקוי אורוות, התחדשות וניקיון כללי, טועה. גמדי הגינה המכהנים במפלגת השלטון, יחד עם ראשי מפלגות הימין בקואליציה, מיהרו להתייצב כסריסים מבוישים לצדו של מי שהתנהגותו מתוארת בפרוטרוט לאור 57 עמודי כתב החשדות שפורסם בשבוע שעבר, ו־5,700 עמודי תיקי החקירה שיפורסמו בעתיד. את שיא הבושה והעילגות שברה, כמובן, מירי רגב, אבל אפילו מאור גדול כמו יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ינסה בעתיד למחוק את הארכיונים. "הודעת היועמ"ש היא כמו פרסום עיתונאי", הודיע אדלשטיין. חבל שלא הוסיף ש"הם לא יקבעו".
מי שחושב שמנדלבליט נמצא בתוך הליך מתמשך של מסמוס תיקי נתניהו, טועה. הסיכוי שיתהפך בשימוע, דומה לסיכוי שמשפחת נתניהו תנפיק לעצמה כרטיס אשראי. הוא טיפל בתיקים הללו בזהירות מופלגת, נטל מרווחי ביטחון עצומים, העלה את רף הדרישות הראייתי לגובה חסר תקדים. אחרי שעשה את כל זה, הוא מגיש כתבי אישום כשהוא בטוח לגמרי. זהו דפוס פעולה הפוך לגמרי מהדפוס של היועמ"ש מזוז (מווינשטיין עדיף להתעלם בהקשר הזה). מזוז הגיש כמה שיותר כתבי אישום במטרה לקבל הרשעה לפחות באחד. גישת מזוז הביאה לזיכויו של אולמרט ממרבית האישומים בסיבוב הראשון. מה שהציל את מזוז והפרקליטות היה גיוסה של שולה זקן כעדת מדינה בסיבוב השני. מנדלבליט לא רוצה לסמוך על נסים כאלה. הוא מגיש רק מה שבטון יצוק. נתניהו עומד להתנגש עכשיו בבטון הזה.
תזכורת: אהוד אולמרט ויתר בזמנו על שימוע. הפרקליט שלו, שיעץ לו לוותר, היה אחד בשם נבות תל־צור. חוץ מלהלך אימים על עיתונאים, לחצות קווים אדומים ולהסתבך בעצמו (כפי שהסתבך בפרשת אולמרט), תל־צור מבין כנראה משהו בעקרונות המקצוע שלו. ממש לא בטוח שנתניהו ילך בסופו של יום לשימוע. אם תל־צור ייצג אותו גם אז, קרוב לוודאי שהעצה שייתן לו תהיה זהה לעצה שנתן לאולמרט.
כשהובס ב־1999 והפך ל"אזרח מודאג", אמר נתניהו לכל מי שהסכים לשמוע ש"כשאחזור, תהיה לי תקשורת משלי". הוא קיים את ההבטחה הזו בגדול, אבל זה לא הספיק לו. נותרו עוד כמה קני התנגדות. את "ידיעות" נטרל נתניהו באמצעות משקולת נגדית ששמה "ישראל היום". זה לא הפריע לו לנהל מו"מ נכלולי עם אותו נוני כדי לבגוד באדלסון, שמימן את המשקולת ההיא מכיסו. הקונטרה הזו ל"ידיעות" עלתה לאדלסון עד עכשיו יותר ממיליארד שקל. אבל אדלסון לא הצליח להטביע חותם בתקשורת הדיגיטלית. אז מה עושים? איך מנטרלים את "וויינט"? דרך "וואלה", כמובן. אלא שהפעם, המיליארד שקל לא יצאו מכיסיו העמוקים של אדלסון, אלא מהכיס שלנו. זה הסיפור כולו.
היועמ"ש מנדלבליט חייב להורות למשטרה לחקור מיד את הממצאים הללו. לברר כמה מניות, באיזה תאגיד, מתי נרכשו, מתי נמכרו, האם היו עסקים עם טיסנקרופ. חקירה נוספת יש לקיים סביב חובת הדיווח. אולמרט הלך לבית הסוהר על אי־דיווח. נתניהו, בינתיים, יוצא פטור בלא כלום, למעט צקצוק שפתיים בכמה אמצעי תקשורת. "אכיפה בררנית", כבר אמרנו.
התרעות פיקוד העורף