"מאמי, בוא נראה אח גדול. יש שתי הדחות הערב".
חבל שאין עשר, כפרע, אבל נפצח קצת ב'ארץ נהדרת', אחרי זה תראי את האח המפגר לבד, ואני אלך לכתוב. נותר בי שמץ אנושיות כלפי העורך, שייאלץ להתמודד עם אסופת השטויות שלי. מחר יתפרסמו כתבי האישום נגד ביבי, אז לשם שינוי לא אנגן לו על העצבים, ואשלח לו טקסט מוקדם.
הפעלתי את ההקלטה, אולי 20 שניות צפיתי בפאנל עטוי חליפות חלל לזכר "בראשית" שלנו, שמחפשת כיוון בגלקסיות כאילו חנתה בגואה שבהודו, ודפקה צ'ופיטה של ג'אראס משובח. אולי אז "בראשית" החליטה לחזור בתשובה, אחרי שהרב הגדול קנייבסקי אמר לה: בו"ה, בו"ה (ברכה והצלחה). רגע, רגע, זה באמת מדהים אותי שישיש בן 91, גאון וגדול בתורה ככל שיהיה, מוטרד בידי מאמיניו לעסוק בשטויות, כשכל רצונו בחיים זה ללמוד גמרא.
"אני ישנה, גיא. לא אוכלים פסטה על הבוקר. עוד מעט אתעורר, ואכין לך חביתה", אמרה לילד שהתבונן בה בתדהמה.
"אוף, אמא, את לא כיפית. עם אבא כיף יותר", הוא צרח, בא לצד שלי של המיטה, ביקש שאפנה לו מקום ולקח לעצמו את כל השמיכה.
"אבא, אני אוהב אותך", מלמל, תחב את אגודלו לפיו ונרדם.
איפה ד"ר אדלר, פרויד ויונג, קיבינימט? איפה גונבי הדעת האלה, כאשר כיפוש עושה סיבוב על הבן שלנו, בטריקים זולים מהספרים המטופשים של הטריו הנאלח הזה, שדורות של ילדים גודלו לפיהם?
הבטתי בה מחקה את תנוחת הישיבה שלי, כפופה, פלג גוף עליון נוטה קדימה, בוררת את המילים בקפידה.
"ומה אני, מובטלת? אני לא עובדת כל יום? ומי מנהל את הבית? מי מבשלת ומנקה? ומי מנהל את לוח הזמנים שלך? ומי מטפל בגיא? העבודה שלך נטו היא שלוש־ארבע שעות ביום, כשאתה באולפנים. בשאר הזמן אתה בבתי קפה ומסעדות. אני הרי יכולה לבנות ציר זמן לפי החיובים באשראי, איפה אתה נמצא. אז אל תתחרה בי מי עובד קשה יותר, כי אני לא בתחרות".
"רגע, מאמי", היא עיכבה אותי. "הם פותחים בהדחה. אתה אוהב הדחה".
וכיפוש צדקה, הציבור הסתום זרק את ויקי הביתה. ועל חלק מהצופים בפארסה הפתטית הזו סומכים שיבחרו ראש ממשלה נכון לעת הזו. לפעמים דמוקרטיה היא בלתי נסבלת.
אסור בתכלית האיסור שלראש ממשלה מושחת לכאורה וקמצן דה פקטו יהיה סוג של תירוץ בתום ההליך המשפטי, כגון אם היה לו צוות הגנה טוב יותר, הוא היה זכאי. הטיעון הזה חייב להימחק מיד. חשוב שהוא יזכה להליך נקי וסטרילי ממגבלות, כדי שאם יורשע - לא יהיו תירוצים, זולת כמובן בית המשפט השמאלני, הטיפשורת שזיהמה את ההליך וכל השטויות הרגילות שאנחנו חיים איתן כבר שנים. כי כאשר טחנות הצדק יטחנו דק, ביבי כנראה יורשע וירצה עונש על שחיתות. וכך, הבאים אחריו יחשבו אלף פעמים לפני שייתנו טובות הנאה למקורביהם.
ומה קורה במפא"י העליזה? ערימה של כלום ושום דבר. מקשקשים לאורך ולרוחב. מזל, באמת מזל שאבי גבאי הפסיק לדבר על עצמו כראש ממשלה; גם הוא הפנים שלחיות בהזיה עלול להיות מסוכן.
"אבא, היא תקנה לי, נכון?"
איני יודע, גיאצ'ו. אני לא הייתי בונה על זה, אבל אם אתה בכלל חושב על זה, אתה חייב להישאר בכיתה כל היום, לא לצאת החוצה בכלל עד סוף השנה.
"מה זה נורמלי, אבא?"
"אז אני אקבל את האופנוע בגיל 8, כשכבר אהיה גדול מאוד?"
"אבל היא הבטיחה לי, אבא. ואם מבטיחים חייבים לקיים. נכון?"
"כןןןןןןן. אבל אני רוצה שגם אתה תבוא, ואחרי ההצגה נלך ללונה פארק, ונשכנע את אמא לעלות לגלגל הענק, כדי לרפא לה את הפחד ממקומות גבוהים".
תקשיב טוב, ותזכור. אבא לא יכול ללכת בשבת, כי אבא עובד במוצאי שבת, וחייב להתכונן לעבודה. הבנת? תלך עם אמא גם ללונה פארק. תשכנע אותה, בסדר? בוא נתקשר אליה ותגיד לה שאתה רוצה שהיא תיקח אותך. הבנת?
כיפוש, הילד רצה לדבר איתך. דברי איתו.
"כן, חיים שלי, אני שומעת".
"אמא, אני רוצה שתיקחי אותי להצגה בשבת. אבא יבוא איתנו אחרי זה ללונה פארק, כי את פחדנית. בסדר?"
קיבלתי שפריץ דם למוח ועברתי לאנגלית. כיפוש, קאט־דה־בולשיט־רייט־נאו.
"מאמי, אתה התחלת. אני תמיד אנצח, כי אני יותר סבלנית ממך, ואין לי בעיה להתווכח איתו. אתה רוצה לגמור את זה מהר ולדפדף".
עברתי לילד. נו, גיאצ'ו? קבעת עם אמא? אתם הולכים להצגה?
"שניכם תבואו איתי, אבא", הוא השיב, "אמא לא כל כך כיפית, אז בגלל זה אני צריך אותך איתי. הבנת?"
בטח שהבנתי, חיים של אבא. כשמסבירים לי לאט, אני תופס מהר.
התרעות פיקוד העורף