רביעי, 21:44, זולו־טיים. סיימתי להאביס ארוחת ערב, צפיתי בהקלטות מהדורות החדשות אחרי שהקשבתי לאחת מהן בדרך מהרדיו הביתה. דיברו בה על כתב אישום מופחת לקיסר שלנו, ואני רק חשבתי איך יכול אדם לנהל מדינה, כאשר הוא עסוק בהגנה על חפותו. איך יכול אדם לנהל מדינה, כאשר הוא עסוק בהתמודדות פוליטית - ובמקביל למנוע את כניסתו לכלא - ובמקביל להיות אחראי על קליפים מוטרפים שהופכים מיתוס כמו חללי צה"ל לזבל, רק כדי להמשיך לשלוט. 
 
האדם הסביר חייב לשאול את עצמו אם זה נורמלי. האם שר ביטחון מכהן יכול לעשות שימוש ציני בחללי צה"ל כנכס פוליטי כדי לסמן אותם כשמאל או ימין? האם האיש הרדוף הזה על ידי היועמ"ש, הפרקליטות, היריבים הפוליטיים ומה לא, כשיר במאת האחוזים לנהל מדינה, ללא שום קשר להשקפותיו הפוליטיות? לכן רציתי גם לראות, לא רק לשמוע, כדי שביום מן הימים - כשישאלו אותי איפה היית - תהיה לי תשובה.
 
הציבור חייב להיזהר גם מהחבורה שנצמדת לבנימין נתניהו. למשל, אופיר אקוניס. "מהר, מהר שיהיה משהו לפני הבחירות. פתאום החלטות מתקבלות במהירות", הוא מפרסם פוסט שמבוסס במקרה הטוב על הזיה. מי מיהר כאן בדיוק? היועמ"ש שמשך את ההכרעה בתיקים או בחלקם יותר משנתיים? ביבי, שהקדים את הבחירות רק בגלל כתבי האישום וחקיקה עתידית שתמנע את העמדתו לדין בתקופה הקרובה? מי מוכן לשמוע ולקרוא את השקרים הללו?


# # #

אז הכל היה מוכן לצפייה בהקלטה של "ארץ נהדרת" לפני הנטישה לנטפליקס, אבל אז כיפוש השמיעה קול מהצלע שלה בספה, כשהיא עטופה בשמיכת צמר כבשים (בכל זאת, מרוקאית. אצלה, מראה של כבש מתורגם במוח מיד לצלעותיה של החיה, שוק טלה בתנור וצמר לשמיכות. מחקר אמפירי מגלה שאין ביטוי למושגים צמחונות וטבעונות בשפה המרוקאית).
 
"מאמי, בוא נראה אח גדול. יש שתי הדחות הערב". 
חבל שאין עשר, כפרע, אבל נפצח קצת ב'ארץ נהדרת', אחרי זה תראי את האח המפגר לבד, ואני אלך לכתוב. נותר בי שמץ אנושיות כלפי העורך, שייאלץ להתמודד עם אסופת השטויות שלי. מחר יתפרסמו כתבי האישום נגד ביבי, אז לשם שינוי לא אנגן לו על העצבים, ואשלח לו טקסט מוקדם.
"טוב", היא ענתה.
 
הפעלתי את ההקלטה, אולי 20 שניות צפיתי בפאנל עטוי חליפות חלל לזכר "בראשית" שלנו, שמחפשת כיוון בגלקסיות כאילו חנתה בגואה שבהודו, ודפקה צ'ופיטה של ג'אראס משובח. אולי אז "בראשית" החליטה לחזור בתשובה, אחרי שהרב הגדול קנייבסקי אמר לה: בו"ה, בו"ה (ברכה והצלחה). רגע, רגע, זה באמת מדהים אותי שישיש בן 91, גאון וגדול בתורה ככל שיהיה, מוטרד בידי מאמיניו לעסוק בשטויות, כשכל רצונו בחיים זה ללמוד גמרא. 
עצרתי את ההקלטה. שומעת, אתן לך לצפות באח המפגר, אם תיקחי את גיאצ'ו להצגה של מיקי מלכת הילדים בהוד השרון בשבת. הילד אוהב אותה, והוא צריך קצת קיינע־תרבות. מה את לגיד? 
"בשבת אני נחה, מאמי. קח אותו אתה".

הייתי טעון לעימות הזה כבר מהבוקר, כשהילד התעורר ב־06:00 וביקש שתכין לו פסטה כי הוא רעב, וגם כוס שוקו. הייתי כבר ער ודרוך להמשך. 
"אני ישנה, גיא. לא אוכלים פסטה על הבוקר. עוד מעט אתעורר, ואכין לך חביתה", אמרה לילד שהתבונן בה בתדהמה. 
"אוף, אמא, את לא כיפית. עם אבא כיף יותר", הוא צרח, בא לצד שלי של המיטה, ביקש שאפנה לו מקום ולקח לעצמו את כל השמיכה. 
"אבא, אני אוהב אותך", מלמל, תחב את אגודלו לפיו ונרדם. 

זהו, הייתי שבוי שלו, כרגיל. נכון שהטמפרטורה בחוץ הייתה 9 מעלות, אבל זה לא הפריע לי להמשיך לישון בלי שמיכה. גם כשהם התעוררו, והוא המשיך להדגיש את חוסר הכיפיות עם אמו, היא לא ויתרה. 

"אתה צודק, גיא. גם לאמא כיף עם אבא", היא הדגישה את המשפט.
איפה ד"ר אדלר, פרויד ויונג, קיבינימט? איפה גונבי הדעת האלה, כאשר כיפוש עושה סיבוב על הבן שלנו, בטריקים זולים מהספרים המטופשים של הטריו הנאלח הזה, שדורות של ילדים גודלו לפיהם? 

# # #

כשכיפוש יצאה משמיכת הצמר, הדליקה סיגריה ושאלה אם אני רוצה תה עם שיבה, הייתי ערוך לקרב לש"ב מהיר ומדויק, ששאפתי להכריע אותו בתוך דקה, דקה וחצי גג.

תקשיבי, את אגואיסטית. אני מתעורר מוקדם כל יום, עובד שבעה ימים בשבוע, ואת באה לי עם היציאה הזו: בשבת אני נחה. מה נסגר איתך? 
הבטתי בה מחקה את תנוחת הישיבה שלי, כפופה, פלג גוף עליון נוטה קדימה, בוררת את המילים בקפידה. 
"ומה אני, מובטלת? אני לא עובדת כל יום? ומי מנהל את הבית? מי מבשלת ומנקה? ומי מנהל את לוח הזמנים שלך? ומי מטפל בגיא? העבודה שלך נטו היא שלוש־ארבע שעות ביום, כשאתה באולפנים. בשאר הזמן אתה בבתי קפה ומסעדות. אני הרי יכולה לבנות ציר זמן לפי החיובים באשראי, איפה אתה נמצא. אז אל תתחרה בי מי עובד קשה יותר, כי אני לא בתחרות".

זה היה הזמן לנקוט פעולה מהירה, ואני הכי טוב בשתיקות. אז אמרתי: יאללה, תבלי. אני בחדר העבודה. 
"רגע, מאמי", היא עיכבה אותי. "הם פותחים בהדחה. אתה אוהב הדחה". 

כבר עמדתי, אבל שברתי שתיקה כשהתבוננתי בליצנים שעל המסך. אני רוצה שוויקי קנפו תנצח, אמרתי לה. בניגוד לאספסוף שהם קיבצו לתוכנית, האישה הזו היא מודל של הקרבה חברתית, אישה שמכירה את החיים מתחת לרצפה, אמא שאיבדה בן שאיבד תקווה בגלל התמכרות לסמים. 
 
"אוי מאמי, אני חולה עליך כשאין לך מושג", היא אמרה. "מי מצביע בתוכנית הזו? ילדים וצעירים. מאיפה הם יודעים מי זו ויקי, מה היא עשתה ומתי ומה היה הבן שלה? היא קשישה בשבילם, הם לא מתחברים למסרים שלה". 
 
וכיפוש צדקה, הציבור הסתום זרק את ויקי הביתה. ועל חלק מהצופים בפארסה הפתטית הזו סומכים שיבחרו ראש ממשלה נכון לעת הזו. לפעמים דמוקרטיה היא בלתי נסבלת.

# # #

איבדתי עניין בקרקס. התעניינתי יותר בתגובות בטוויטר על פרסום כתבי האישום. כי בכל זאת ההצהרות בשנים האחרונות, שלפיהן "לא יהיה כלום, כי אין כלום", איבדו משמעות. הספין עכשיו הוא על מגדל קלפים שיקרוס. בטח יקרוס, באגף 10 במעשיהו תהיה קריסה של הלייף. לא למגדל הראיות, אלא למנהיג שהמליך את עצמו ובטוח שהכל מגיע לו: מתנות, שליטה בתקשורת וכוח להשחית.
 
אתמול נראה היה שזה נגמר. מאתמול החלה הספירה לאחור - להרשעה, לפסק דין ולגזר דין - ובהיסטוריה נתניהו עשוי להיות עוד נפיל פוליטי, שנכנע למעטפת המגבלות האנושית. 
 
קודם כל ולפני הכל, אני כועס על הרשויות שלא מאפשרות לו לקחת מיליוני שקלים מקרובי משפחתו וחבריו. את מה שהיה לו לתת להם בתמורה, הוא כנראה־בטח־לכאורה־בוודאי־שלכאורה כבר נתן בתמורה. למשל, לא הפתיע אותי המידע שלפיו תעשיות הפלדה של הבן דוד, נתן מיליקובסקי, סיפקו סחורה לקונצרן הגרמני טיסנקורפ, שבנה ובונה לביבי את הצוללות. אז שייתנו לו עוד כמה לירות, כי יש לו חלודה בצירים של הארנק, ושג'מעתו תממן לו את ההליכים המשפטיים. 
 
אסור בתכלית האיסור שלראש ממשלה מושחת לכאורה וקמצן דה פקטו יהיה סוג של תירוץ בתום ההליך המשפטי, כגון אם היה לו צוות הגנה טוב יותר, הוא היה זכאי. הטיעון הזה חייב להימחק מיד. חשוב שהוא יזכה להליך נקי וסטרילי ממגבלות, כדי שאם יורשע - לא יהיו תירוצים, זולת כמובן בית המשפט השמאלני, הטיפשורת שזיהמה את ההליך וכל השטויות הרגילות שאנחנו חיים איתן כבר שנים. כי כאשר טחנות הצדק יטחנו דק, ביבי כנראה יורשע וירצה עונש על שחיתות. וכך, הבאים אחריו יחשבו אלף פעמים לפני שייתנו טובות הנאה למקורביהם. 

# # #

אבל עוד מוקדם לשמוח. למה למהר? בינתיים, הימין החדש מפרסם מצע חילוני למהדרין, רק שאין בו התייחסות לחילונים כלל. נפתלי הגבר ואיילת הצדקת מציעים להקים ועדה שתדון בחילונים. זה יופי זה, חשבתי שבהשראת קים ג'ונג און הם יציעו מחנות לחינוך מחדש של החילונים. רק דביל יאמין שמפלגת האווירה הזו היא איחוד של דתיים וחילונים, כי אני לא איתרתי שם חילוני אחד, וגם אלונה ברקת, הכוכבת מחמד ברשימה, נזכרת בכל שעה כמה היא מחוברת למסורת. שביס ופאה זה רק עניין של זמן. 
 
הכחול לבן החדש זו גם פארטיה מדהימה. ערב רב של אנשים שמחפשים ג'וב באגם הדרעק. אף אחד מחונטת הגנרלים עוד לא הסביר לציבור איך הציבו את מיקי חיימוביץ' כאישה הראשונה ברשימה, לפני אורנה ברביבאי למשל. אורנה הייתה ראש אכ"א, האלופה הראשונה בצה"ל, ניהלה את מערך כוח האדם במדינה בגילי 45־18 והחליטה החלטות מהותיות. מיקי קראה פרומפטרים באולפני החדשות. נכון, מיקי יותר יפה (סליחה, אורנה, על ההשוואה הפרימיטיבית, אבל ככה זה גברים), אז מה? 
 
בראיון הראשון של השרה בהתהוות (כן, כחול לבן תתחבר לכל מי שיבקש לגועליציה) היא אמרה שהיו חייבים להשאיר את הגז הטבעי באדמה. שאני אבין, למה? גז לא בריא יותר לאנושות משריפת פחם ודלק? מיקי הרי בקטע של איכות הסביבה או שטעיתי גם בזה? יובל שטייניץ מסתובב באולפנים, מספר שהציבור כבר הרוויח 2 מיליארד שקל ממתווה הגז ומבטיח שבעוד חמש שנים נראה 20 מיליארד שקל. חמש שנים, הא? ומה יהיה בעוד חמש שנים? יספרו לנו שהיו הוצאות וחריגה בתקציב המדינה. קורה, הרי זה כבר קרה.
 
ומה קורה במפא"י העליזה? ערימה של כלום ושום דבר. מקשקשים לאורך ולרוחב. מזל, באמת מזל שאבי גבאי הפסיק לדבר על עצמו כראש ממשלה; גם הוא הפנים שלחיות בהזיה עלול להיות מסוכן. 

# # #

הנה גם הבן שלי הוזה שאמו תקנה לו קארטינג, סקייטבורד ואופנוע חשמלי ליומולדת. 
"אבא, היא תקנה לי, נכון?" 
איני יודע, גיאצ'ו. אני לא הייתי בונה על זה, אבל אם אתה בכלל חושב על זה, אתה חייב להישאר בכיתה כל היום, לא לצאת החוצה בכלל עד סוף השנה. 
"אבל חם לי בראש, אבא. אני נשבע לך, פתאום חם לי ואני חייב לצאת כדי לבדוק מה קורה עם הארנבים בפינת החי". 
 
גיאצ'ו, אני מבין אותך, בחיי שאני מבין. הרי קשה לי לשבת בחדר סגור, אבל אמא היא בעייתית, היא פחות מבינה, כי היא נורמלית ואנחנו לא. הבנת? בקיצור אם אתה רוצה אופנוע ליומולדת, תישאר בכיתה. 
 
"מה זה נורמלי, אבא?" 
זה אנשים שמתנהגים כמו שצריך, ועושים מה שאומרים להם, ולא חם להם בראש. הבנת? לך ולאבא תמיד חם בראש וזו בעיה. בגלל זה לא יהיה לך אופנוע חשמלי. אם אתה שואל אותי, תוותר מראש, תהיה בלי אופנוע אבל תעשה חיים ותהיה מבסוט. למה אתה חייב לקבל שוחד מגיל 7, ושכל יום יזכירו לך? 
 
"אז אני אקבל את האופנוע בגיל 8, כשכבר אהיה גדול מאוד?" 
לדעתי, אמא לא תקנה לך אופנוע אף פעם, אולי קארטינג, אבל גם זה יהיה מותנה בזה שתעשה בגרות שבע יחידות בפיזיקה. תקשיב, גיאצ'ו, תתרכז במה שאתה יכול להשיג. אופנוע לא יהיה, תתחיל להתרגל. 
 
"אבל היא הבטיחה לי, אבא. ואם מבטיחים חייבים לקיים. נכון?" 
אתה צודק. אבל בוא נתרכז בעכשיו, ברק להיום. אתה רוצה ללכת להצגה של מיקי בשבת? שבמקום לבוא עם אבא לקפה, אמא תיקח אותך להצגה ויהיה לך כיף? 
 
"כןןןןןןן. אבל אני רוצה שגם אתה תבוא, ואחרי ההצגה נלך ללונה פארק, ונשכנע את אמא לעלות לגלגל הענק, כדי לרפא לה את הפחד ממקומות גבוהים". 
תקשיב טוב, ותזכור. אבא לא יכול ללכת בשבת, כי אבא עובד במוצאי שבת, וחייב להתכונן לעבודה. הבנת? תלך עם אמא גם ללונה פארק. תשכנע אותה, בסדר? בוא נתקשר אליה ותגיד לה שאתה רוצה שהיא תיקח אותך. הבנת? 
"כן, אבא. תתקשר, אני אגיד לה". 
 
כיפוש, הילד רצה לדבר איתך. דברי איתו. 
"כן, חיים שלי, אני שומעת". 
"אמא, אני רוצה שתיקחי אותי להצגה בשבת. אבא יבוא איתנו אחרי זה ללונה פארק, כי את פחדנית. בסדר?" 
"גיא, יש לי רעיון יותר טוב. תלך עם אבא להצגה, ואחרי זה תלכו ללונה פארק. אתה אוהב ללכת עם אבא, נכון? אז תבקש ממנו והוא יבוא איתך. ואמא תחכה לכם בבית, ותכין לכם לאכול משה בתיבה. אתה אוהב את זה וגם אבא. מה אתה אומר?" 
 
קיבלתי שפריץ דם למוח ועברתי לאנגלית. כיפוש, קאט־דה־בולשיט־רייט־נאו. 
"מאמי, אתה התחלת. אני תמיד אנצח, כי אני יותר סבלנית ממך, ואין לי בעיה להתווכח איתו. אתה רוצה לגמור את זה מהר ולדפדף".
עברתי לילד. נו, גיאצ'ו? קבעת עם אמא? אתם הולכים להצגה? 
"שניכם תבואו איתי, אבא", הוא השיב, "אמא לא כל כך כיפית, אז בגלל זה אני צריך אותך איתי. הבנת?" 
בטח שהבנתי, חיים של אבא. כשמסבירים לי לאט, אני תופס מהר.
tguvot@maariv.co.il