הסקרים האחרונים, כתבי האישום החמורים הצפויים כלפי נתניהו, בכפוף לשימוע, והתנהגותו שהופכת להיות יותר ויותר שלוחת רסן ומסיתה נגד מוסדותיה הדמוקרטיים של המדינה, מבשרים כי ראש הממשלה נמצא בערוב ימיה של כהונתו הפוליטית.

גם אם לו, למשפחתו ולסוללת יועציו ייקח עוד זמן מה להפנים, המוזיקה הנישאת באוויר כבר מסמנת כי ירידתו מהבמה קרובה. אלה הרגעים שניתן להתחיל לחשוב על דמותו בפרספקטיבה היסטורית, וקשה להתחמק מזו הספרותית. כי דמותו של נתניהו היא דמות מושלמת לא רק לספרים העוסקים בהיסטוריה פוליטית, אלא גם למחזות טרגיים.

כמו דמויות של מלכים אחדים במקרא, במחזות יווניים או שייקספיריים, אפשר למצוא גם בנתניהו את המרכיבים של גיבור טרגי: שכל חריף, עומק מחשבה והופעה כריזמטית המשולבים עם תאוות כוח, היבריס, שקרים, מניפולציות, ציניות ופרנויה. יצרים אפלים שבתוכו הם המכתיבים לו את סופו הפוליטי. אלה בדיוק החומרים שמהם רקחו מחברי התנ"ך וגדולי המחזאים את דמויותיהם הראשיות - החל משאול המלך, דרך קראון מלך תבאי של סופוקלס, ועד המלט נסיך
דנמרק, מקבת מלך סקוטלנד והמלך ליר בבריטניה של שייקספיר.

הם מנהיגים בעלי רקע שונה, אך כולם כפותים ביצריהם, חרדים עד כדי טירוף לכיסאם ומתקשים לבדל את עצמם מתפקידם הציבורי. רובם ככולם לקו בעיוורון רגשי וחדלו בשלב מסוים של קרב על המלוכה לראות את טובת העם. בהתאם למוסכמה הטרגית, סופם תמיד סוף מר.

השעה שבה אנו נמצאים כעת היא בהחלט השעה שבה ניתן להתחיל להביט במי שכונה על ידי המגזין "טיים" “קינג ביבי" במבט רטרוספקטיבי, מבט שיאפשר לחברה הישראלית להניח את דמותו ואת התנהגותו המשתלחת בידיהם של יוצרי המחזות ולפנות אל העתיד. בסופו של יום, ישראל אינה מלוכה או מקבץ של שבטים המחפשים מלך. ישראל היא דמוקרטיה שחזקה מכל מנהיגיה, גם המושחתים ביותר. היא איתנה יותר מכל תיאוריות הדיפ סטייט שסביבתו של ביבי מנסה להרעיל בהן את השיח הציבורי.

כתבי האישום שצפוי להגיש היועץ המשפטי מנדלבליט, שמונה על ידי ראש הממשלה, כמו גם הרשעותיהם וישיבתם בכלא של ראש הממשלה לשעבר אולמרט והנשיא קצב, הם ההוכחה לכך. ב"ניו יורק טיימס" היה מי שהשווה בין התנהגותו של נתניהו להתנהגותו של ניקסון, נשיא ארצות הברית, עם פרסומה של פרשת ווטרגייט, וחזה את לכתו באותה דרך. “הישראלים", כך כתב ברט סטיבנס, פובליציסט שמרן, “כבר הראו שהם מחויבים למוסדות דמוקרטיים ומסוגלים לאלטרנטיבה פוליטית משמעותית".

מה יישאר ממורשת בנו של ההיסטוריון, פרופ’ בנציון נתניהו? ספק אם לאחר שישקע האבק מקרב המאסף של נתניהו מישהו יזכור את הישגיו. גם בכירי הליכוד - כץ, ארדן וסער – שיבקשו להחליפו, לעד ייזכרו כחסרי חוליות המתכופפים בפני השררה המאיימת להשחית כל ממלכתיות למען רווח פוליטי צר. בניגוד לנתניהו, הם אפילו לא ייהנו ממעמד של גיבור טרגי.

תאוות הכוח, ההיבריס והפרנויה הם שהכתיבו לנתניהו את סופו

על דמותו של רה"מ אפשר יהיה לכתוב בעתיד מחזה. אדם חריף, כריזמטי ובעל יצרים אפלים - בדיוק החומרים מהם רקחו גדולי המחזאים את דמויותיהם הטרגיות