לאחר שנה של מאבקים מתישים אילץ אתמול בית המשפט העליון את שר האוצר משה כחלון להרים ידיים ולהעלות את מחירי החלב המפוקחים ב־3.4%. בכך נענה העליון לעתירות שהגישו המחלבות תנובה וטרה. המוצרים שיתייקרו הם, בין השאר, גבינה צהובה, חלב וחמאה, וזה יקרה אחרי הפסח. 
 

המאבק של כחלון נגד העלאת המחירים שבפיקוח היה מיותר ועומד בסתירה לכל התנהלות כלכלית תקינה. כבר לפני שנה הוא יכול היה לאשר את ההמלצות, מבלי להרגיש בתוספת של עשרות אגורות או שקלים אחדים למחיר. אבל כחלון המשיך במאבק, בעיקר מטעמי יחסי ציבור, גם לאחר שהבין שהמאבק אבוד. הוא רצה להוכיח למצביעיו שהוא היחיד בעיירה הנלחם נגד כל האחרים למען הצרכן הישראלי. אז איך מלבים את ההסתה? כחלון ממש ייחל שהנפגעים נגדו יעתרו לבג"ץ כדי להוכיח שלא הוא הרע שבחבורה אלא השופטים בירושלים. לכן, לדעתי, הוא אפילו ייחל להפסיד בבג"ץ, כפי שקרה בהעלאת המס על הטבק לגלגול והטלת מס על דירה שלישית. 
 

 בהתנהגות פופוליסטית זאת קיווה כחלון לקושש מספר קולות נוספים בקלפי ל"כולנו", הצונחת בסקרים. כשבג"ץ דחה את החלטתו, הוא לא היסס, באופן חסר תקדים, להצטרף לעדת התוקפים את שופטי בית המשפט העליון. "פסיקת בג"ץ היא פגיעה ישירה בצרכן. היא נגועה בחוסר רגישות חברתי ובחוסר איזון מוחלט בין שיקולים של בצע כסף לבין טובת הציבור", הכריז כחלון והוסיף: "הניסיון לפגוע בצרכן הישראלי תוך ניצול כוח מנופוליסטי שרירותי ובצע כסף שבר שיאים חדשים".

מדף מוצרי חלב, ארכיון. צילום: פלאש 90 מדף מוצרי חלב, ארכיון. צילום: פלאש 90

 

אמירותיו יוצאות הדופן של כחלון הן מלאכת מחשבת של פייק ניוז. הבחירות הקרבות לכנסת משבשות את שיקול דעתם של הפוליטיקאים, המוציאים מתחת ידם אמירות הזויות כמו בצע כסף של תנובה או חרם צרכנים עליה, על לא עוול בכפה. מבחינת רגישותו החברתית, כחלון אינו טוב יותר מהשופטים "חסרי החמלה" בבג"ץ. אחד מהם, יוסף אלרון, הוא מקורבו של שר האוצר, שאף דאג למינויו. כולם רחמנים בני רחמנים, אבל מחליטים רק לפי חומר הראיות.
 

 ועל איזה בצע כסף מדבר שר האוצר? לפי תיאוריה זאת, כל מי שמעלה מחירים לוקה בבצע כסף. אז בואו נעשה קצת סדר. מי שאישרו את העלאת המחירים היו צוותים מקצועיים של משרד האוצר, שבאחריותו של כחלון, ומשרד החקלאות. הם עשו את זה בהתאם לנוסחה המביאה בחשבון את העלויות של מוצרי החלב: החלב הגולמי, עלויות העבודה, עלויות הייצור וכד'. מה לעשות שמחירי החשמל, המים, הארנונה, שכר העבודה ושכר המינימום עולים?
 

מי האחראי לכל אלה אם לא שר האוצר? אי אפשר מצד אחד להתפאר בהעלאת השכר במשק, אך מצד אחר, כשזה מכביד על המעסיקים - לדרוש מהם להתאפק ולא להעלות מחירים. ברור שאין ארוחות (במקרה זה חלביות) חינם. לו תנובה הייתה לוקה בהתנגדות חזירית, היא הייתה רצה לייקר את המוצרים מיד. אבל הפעם החליטו להתאפק ודחו את ההעלאה לאחרי החג. לו הנהלת תנובה הייתה רודפת בצע כסף, היא הייתה מקפיצה את התעריפים ב־6.8% כפועל יוצא מהתייקרות העלויות הריאליות.
 

אבל לא תנובה הילד הרע בסיפור אלא השיטה. כחלון אינו מוותר, מאיים להעניש את המחלבות, ואף הודיע על כוונתו להפחית את מכסי הייבוא על מוצרי החלב. ראשית, תקדימי העבר כבר הוכיחו שהציבור אינו רץ כל כך מהר לקנות גבינה צהובה פולנית אלא מעדיף את "עמק" של תנובה. התברר שה"מילקי" של שטראוס מנצח בכל קטגוריה מקרב המעדנים השונים. ומלבד זאת, אין כמו הקוטג' של תנובה, ובכך מודים גם המתחרים. עניינית, ספק אם כחלון יכול להפעיל את מנגנון "הענישה" ולהפחית מכסים בתקופת בחירות.
 

זאת ועוד, הפחתת המכס היא הצעד המיותר בעולם. מדינות אירופה הנאורות, ואפילו ארה"ב הקפיטליסטית, מגינות על החקלאות באמצעות מכסי מגן גבוהים. ומי מאיים להפחית מכסים ולפגוע בחקלאות בפריפריה? שר האוצר בכבודו ובעצמו. מוטב שהשר ינתב את תעמולת הבחירות שלא להסתה נגד המגזר העסקי. זה לא מביא קולות נוספים אלא מאיר אותו יותר מתמיד באור מגוחך.