נינה עזבה, והסדר והשקט חזרו לבית, אז למה אני פתאום עצובה?

אין רעשים של לעיסות, אין שערות על הספה ואף אחד לא נועץ בי מבט מסכן כשאני פותחת את המקרר. ובמחשבה שניה - מה היה רע בזה?

טליה לוין צילום: ג'רמי לדנר
נינה
נינה | צילום: פרטי
2
גלריה

אגב, לא הרבה בעלי כלבים מרשים לחבר הקטן לעלות למיטה, ואני מניחה שאם הכלבה הייתה שלי, סביר להניח שלא הייתי מרשה זאת מלכתחילה. אבל אני חלשת אופי וירוקה בז'אנר, והיא רק אורחת, אז נעתרתי למבט בעיני הכלבלב של "אמא נסעה ועכשיו אני לבד, אז תהיי חברה". הלילה הראשון היה מוזר. כמעט לא נרדמתי. הרגשתי את אותה תחושת אי־הנוחות שמרגישים כשישנים בפעם הראשונה עם בחור. את לא נושמת, את לא פולשת לצד שלו. כן, עדיין נדרשות לי פעם־פעמיים כדי להשתחרר, אף על פי שחציתי את גיל 25.

נינה. צילום פרטי
נינה. צילום פרטי | נינה. צילום פרטי

כשהייתי בת 3, אבא שלי נאלץ לעמוד ימים שלמים מאחורי עץ בגן של לאה סלע בחולון, כי הבת הבכורה שלו סבלה מחרדת נטישה (פרויד עדיין לא עלה על הסיבה). ואז, באחד הימים כשרציתי לצאת מהבית וראיתי את עיני הכלבלב שמתבאסות שאני הולכת, חזרתי להיות אותה ילדה בת 3. חברות שכנעו אותי שהכלבה מתה שאעזוב אותה בשקט, שהיא רוצה לישון, שנמאס לה כבר מחיבוקים, אבל אני ראיתי אותה/אותי עומדת ליד הדלת ומנסה לבדוק אם אבא עזב את העץ.

תגיות:
כלבים
/
בעלי חיים
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף