נתוני חודש פברואר היו ידועים כבר בסוף החודש. ישנו גידול בגירעון בתקציב המדינה שמסתכם ב־3.5% מהתוצר לעומת היעד המתוכנן ל־2019. לא הייתה שום הפתעה, והיה ברור שיהיה גירעון. אלא שבמשרד החשב הכללי עיבדו את המידע לפרטי פרטים כדי לפרסם נתונים מדויקים - ואלה סוכמו בחמישי האחרון אחרי הצהריים. אלא שבמקום לפרסם את הנתונים מייד, כמקובל, החליט מנכ”ל משרד האוצר שי באב”ד לקחת על עצמו אחריות עצומה ולדחות את הפרסום לשעה 23:30 בלילה, שעה שהעיתונים כבר סגורים, בתקווה שפרסום בעיתוי כזה יקהה את עומק המחדל.

אלא שבתקשורת המודרנית הפועלת 24/7, ניסיון ההסתרה נראה פתטי. הביקורת אינה מתייחסת רק לעומק הגירעון אלא גם לניסיון להסתירו. מדובר במהלך הגובל בהפרת אמונים כלפי הציבור הרחב. מדוע הפרת אמונים? כי הציבור זכאי וחייב לדעת ערב הבחירות שתקציב המדינה הוא במצב לא משהו, ושמישהו נחשד במשחק במספרים. אין ויכוח על כך, שהוצאות הממשלה גבוהות מהמתוכנן לעומת ההכנסות ממיסים.

פרסום הנתון נועד להיות עם האצבע על הדופק ולתקן בזמן אמת את הסטייה מהמסלול, כל עוד הדבר האפשרי, ואינו יקר. כשכחלון אומר שצריך להמתין לנתונים הסופיים ל־2019, הוא טועה. לפני הבחירות הציבור חייב לקבל מידע מדויק על מצב המשק. אם נחכה עד סוף 2019 יהיה זה מאוחר מדי, והתיקון יהיה הרבה יותר יקר. לכן, שר האוצר הבא יהיה חייב לטפל מייד בתקציב כדי שלא להעמיק את הפער ולסכן את כלכלת המדינה.

זה קרה לפני חמש שנים בדיוק, כששר האוצר הקודם יאיר לפיד נאלץ לטפל מייד בירושה, בדמות גירעון של 40 מיליארד שקל. אצל כחלון אנחנו עלולים עוד להתגעגע לנתון זה, שכן ללא טיפול - הוא יהיה גבוה יותר השנה, וב־2020 עוד יותר גבוה. עם הרכבת הממשלה החדשה יצטרך התקציב לעבור לטיפול נמרץ במחלקת ההתאוששות, התאוששות בגלל שפע הבטחות שר האוצר והפוליטיקאים האחרים להגדלת הסבסוד בגני הילדים, לטיפול בקצבאות הקשישים ולהגדלת תקציבי הבריאות. להבטחות אין כיסוי פיננסי מעשי, כך שמדובר בהטעיה נטו של הציבור. האוצר היה חייב לשתף מייד את הציבור בנתוני הגירעון, דקה אחרי שהגיעו אליו. שום תירוץ (כמו מחלת המנכ”ל), שנועד למנוע מבוכה פוליטית משר האוצר משה כחלון אינו מקובל.

לגבי עצם נתוני הגירעון, אפשר לקבוע שאין כאן שום מקריות. ההסבר נעוץ בנתונים שפורסמו בדצמבר 2018. אז, ההנחה הייתה שהגירעון השנתי יעמוד על 3.2%־3.3%, אבל בפועל הוא ירד בזכות קוסמטיקה חשבונאית. הירידה הוסברה בגביית מלאכותית של מיסים, בעיקר מחברות גדולות (באמצעות סגירת שומות מס), וצמצום מלאכותי בהוצאות הממשלה. משחקי המספרים נבדקים כעת על ידי מבקר המדינה, כדי לוודא שלא נעשתה כאן מניפולציה חשבונאית.

כל משחק המספרים חזר לאוצר כבומרנג. הגירעון בפברואר מוסבר בירידה בהכנסות ממיסים (בין השאר עקב החזרי מסים) ובהוצאות משרדי הממשלה שגדלו מתחילת השנה ב־11% ל־54 מיליארד שקל. יעד הגידול המקורי בהוצאות עמד על 5.2%. כאמור, שר האוצר הבא יעמוד בפני אתגר לא פשוט: הוא ייאלץ לבחון אם לסגור את הגירעון באמצעות החלטות לא פופולריות כמו העלאת מסים (שכל המועמדים מתחייבים להימנע ממנה) או באמצעות קיצוץ תקציבי רוחבי.

מלשכת שר האוצר נמסר בתגובה: “הגיע הזמן להפסיק את המנהג המגונה של בחינת הגירעון השנתי על פי מדדים של חודשיים בלבד. היקף הכנסות המדינה בחודשים הקרובים יכסה את הפער שנוצר והגירעון יתכנס כפי שהיה בשנה הקודמת. לא תהיה כניעה ללחצים שכל תכליתם פגיעה ביוזמות החברתיות וניסיון להפעיל לחץ להעלאת מסים”.