הבעיה של הדמוקרטים בארצות הברית היא לא הנשיא טראמפ. לא כרגע. הצרה שלהם היא אנטישמיות. האויב שהמפלגה הדמוקרטית כל כך שואפת ומשתוקקת להביס לא יושב בבית הלבן. המטרה שעל המפלגה להתמודד עמה ולעקור אותה היא בתוככי הקונגרס, במושבי הרוב הדמוקרטי. זאת המשמעות המיידית העולה מההחלטה שאושרה בקונגרס שמגנה את האנטישמיות ומוקיעה גילויי איבה נגד שורה ארוכה של דתות, מיעוטים וקבוצות נרדפות.

גם מי שהביעו קורת רוח מנוסח ההחלטה, מודים כי תוכנה הוא לא בדיוק מענה נחרץ ומהלך חד-משמעי נגד נגע האנטישמיות. בוודאי שלא סוף המאמץ להלבנת שמה של המפלגה הדמוקרטית  וטיהור מוחלט של המוניטין שלה כמובילה את הגשמת החלום האמריקאי של שוויון זכויות לכל. במערכת הבחירות לנשיאות שתתחיל בקרוב, במיוחד במירוץ הצפוף למועמדות המפלגה הדמוקרטית, ישראל תהיה נושא בולט וקבוע. הערכה הצופנת נחשול של ביטויי אנטישמיות שראשיתו כבר מורגשת.

"המפלגה הדמוקרטית הפכה אנטי ישראלית ואנטי יהודית", הצהיר ביום שישי האחרון הנשיא טראמפ. כרגיל וכמנהגו באופן טרמפיסטי, הוא מגזים, אבל ההחלטה לא הסירה ולא סילקה את האנטישמיות כצרה נוכחת, כאתגר  ומשימה מסדר העדיפויות של המפלגה הדמוקרטית בארה'ב.  זהו סיוט למנהיגי המפלגה שנחת עליהם בעיתוי הגרוע ביותר. יש להם רוב מרשים בבית הנבחרים, הם שולטים כיושבי ראש על ועדות הקונגרס ומכינים חקירות נגד הנשיא טראמפ, שלהערכת פרשנים יש בהן פוטנציאל של הליכי הדחה.

אך חברת קונגרס כמו אילהאן עומאר ועם חברות קונגרס שתומכות בה, ועם סנטור מועמד לנשיאות כמו ברני  סנדרס, היהודי העויין הסדרתי לישראל, נראית המפלגה הדמוקרטית  בסכנה של הדחה מסיכויי הבסתו של טראמפ בבחירות 2020. מי שנחשפו נבוכים ובמצוקה הם ראשי ארגונים יהודיים בארה'ב. גם הם, כמו בכירי המפלגה הדמוקרטית, נאלצים פתאום להתעמת,להגיב ולהתריע נגד אנטישמיות – לא בהונגריה, לא בפולין ולא בארגנטינה. אלא במדינתם, בארץ שנראית להם חסינה ועמידה מצרה כמו אנטישמיות. 

המבוכה שלהם בלטה בתוכן ונוסח התגובות שפירסמו בעקבות ההחלטה בבית הנבחרים. הליגה למניעת השמצה, הארגון הוותיק שלוחם נגד אנטישמיות, הפיץ הודעה לעיתונות שהצהירה, "אנחנו מרוצים מההחלטה שמבטאת עמדה נחרצת נגד אנטישמיות". רון לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי הפיץ הודעה, תקף את החלטת הקונגרס, לעג ובז לה.
 

על שהיא איננה מתמקדת אך ורק נגד האנטישמיות והגדיר אותה "דלילה ומיימית".  אברהם פוקסמן, שהקדיש חייו לזהות, לעקוב אחרי ולהזהיר מגילויי אנטישמיות, הגיב, "מדוע כדי לגנות ביטוי אנטישמי ברור על ידי  חברת הקונגרס עומאר, הקונגרס צריך היה לדון על כך שבוע ואח'כ  לכלול  גינויים לביטויי קיצוניות אחרים", שאל.