המחיר ששילמה ישראל היה כבד: פינוי כל סיני, על יישוביו הפורחים, שדות הנפט ואתרי התיירות, וחזרה לקו הגבול הארוך, הפרוץ, הנמתח בין טאבה בדרום לרפיח בצפון. הנסיגה הושלמה כעבור כשלוש שנים, ב־19 באפריל 1982, לא בלי שמתיישבי חצי האי, בחבל ימית ובאופירה, ניהלו מאבק נואש למנוע את רוע הגזירה. במודעה על פני עמוד שלם בעיתון זה, ב־5 במרץ 1982, מטעם “הוועד לעצירת הנסיגה בסיני”, פנו הנאבקים בסערת רוחם אל הרגש: “כל המאמצים המושקעים בחבל ימית, השתילים הרכים, הבתים, הקרוואנים, ודמעותיה של ילדה מתנתקת – דמעה בדמעה נגעו. שמחת היצירה, זיעת האפים וכאבי העקירה, הבכי והצער, הדבקות בציונות, ההיצמדות לאדמת ארץ ישראל והדבקות במילוי משימתם (בזעם עצור), כולם – הלא הם עבותות האהבה, הקושרות את עם ישראל לארצו. לא תהיה נסיגה!”.
התרעות פיקוד העורף