העיסוק בבחירות כבר התחיל להפיל את המיואשים הראשונים, שמאסו ב"עדכוני בחירות" ובפושים על טל רוסו, ושאין להם עניין בלופ האינסופי של אבי דיכטר–שלי יחימוביץ'–מיכל רוזין–אריה דרעי, ומבקשים שיניחו להם עד 10 באפריל, כשסוף–סוף נדע שראש הממשלה הבא הוא ביבי. בדיוק בשבילם קיצרתי ושייפתי את כל המסרים החשובים, כדי לחסוך לכולנו זמן יקר. אמ;לק בחירות 2019: 

בנימין נתניהו: השמאל והערבים רוצים להפיל. אני אח שכול. רעייתי ואני. פסיכולוגית ילדים. שואה. בני. ילד. קורבן. הליכוד לאומי חזק. השמאל חלש. יוותרו על שטחים. יתרפסו בפני אבו מאזן. אני מנהיגים בעולם. אני פגישות. אני פוטין. נואם באנגלית. מוזמן לטרקלינים. שגרירות ארצות הברית בירושלים. גוואטמלה. 
 

אבי גבאי: אני העם. אני פריפריה. אני מנכ"ל. אני איציק שמולי. אני רשימת העבודה. תכף לא תהיה לי עבודה. לא אשב בממשלה. לא אכנס למליאה. לא אהיה חלק מכל זה. לא אשב בכנסת. לא אוכל במזנון הכנסת. מתי. הסיוט. הזה. ייגמר. 
 

בני גנץ: אני ממלכתי. ביבי נמוך ורע. אני גבוה וטוב. אני עניבה. אני חגורה למכנסיים. אני פאשניסטה. חמישה דרקונים אצל דורין אטיאס. אני רבין. אני מסיבת שחרור. כחול לבן. כל הרמטכ"לים שותקים כי רונן צור אמר. 
 

נתניהו: החקירות יתפרקו, החשדות יתבדו, בלונים יתפוצצו. לא של התבערה, של תיקי החקירה. למה אולמרט עם עטים? מדוע שרון עם איים? עזבו את בני. הניחו לרעייתי. אשתו של בנט עם קינוחים לא כשרים. אבא שלו בהפגנות לא מוסריות. טנפו את כחלון. השחירו את גנץ. מה הבנאדם רצה - רק קצת סיקור חיובי למשפחה.
 

אביחי מנדלבליט: בכפוף לשימוע. 
 

בוגי יעלון: אנחנו מרכז–שמאל–ימין–ממלכתי–אין–יותר–ימין–או–שמאל–ישראל–לפני–הכל.
 

יאיא פינק וחילי טרופר: אנחנו שמות מצחיקים, לעתיד של כולנו.
 

נפתלי בנט: יש ימין מתון. יש ימין רגיל. אני ימין חזק.
 

משה כחלון: יש ימין חזק. יש ימין הזוי. אני ימין שפוי.
 

איתמר בן גביר: אני עם תמונה של ברוך גולדשטיין על הקיר.
 

בנט: איילת משפטים היא מהפכה. חייבים ימין. אני ביטחון. אני התיישבות. אני סיפוח. רק כרגע תקוע בפקקים ביציאה מרעננה. אני חינוך. אני דוגמה אישית. הייתי במגלן. 
 

יאיר לפיד: אני גיטרה, מישהו פורט עלי. כנראה זה מנהל הקמפיין. 
 

שלי יחימוביץ': ביבי מושחת. לא ייתכן. לא ניתן. לא יעלה על הדעת. חצו את כל הגבולות. הלא אפשר להשתגע. מה נסגר ומה נטרק ובאיזה עולם?
 

מיקי חיימוביץ': תשאירו גז באדמה. יש שמש. יש רוח. יש צמחים. יש כוכבים. לילה טוב לירח. בוקר טוב לשמיים. לא יודעת מה יהיה. סתם כזה. חושבת. לא אוכלת. 
 

תמר זנדברג: כיבוש זה רע. צריך שתי מדינות. ביבי זה בן גביר. בן גביר זה בן ארי. בן ארי זה בן כהנא. וכהנא זה כהנא. וכהנה וכהנה. 
 

גלעד ארדן: הנשיא שמאלני. גנץ שמאלני. השמאל שמאלני. יישבו עם ערבים. ועם אחמד טיבי. טיבי זה ההפך מביבי. אבל זה גם מתחרז. 
 

מאיר כהן ודוד ביטן: אני שמאל? אתה שמאל. גנץ שמאל? ביבי שמאל! אולי אתה שמאל. אני בטח לא שמאל. אז מי אתה? מי אני? מי אתה שתשאל מי אני? מי אני שאני אשאל מי אתה? 
 

מירי רגב: הסרט גרוע. ביבי טוב.
 

יאיר נתניהו: יא קומוניסטים לא רוצים שדוד שלי יביא ת'כסף לאבא שלי. 
 

דודי אמסלם: אני דף מסרים אנושי. קרויות טועות. לפיד עם שמאליים ידיות. 
 

רוגל אלפר: פאשיסטים. נאציסטים. ספונריסטים.
 

ובינתיים ב–2025: יוסי מוביל. פסי על הבר. יוסף בחצוצרה. ויורם זק תכף קופץ מהגג.
 

שמעון פרס: תייכבדו אותי כהולוגרמה. 
 

אורלי לוי־אבקסיס: אני כן עוברת. אני לא עוברת. לא מסתכנת. יושבת בבית ונעלבת, כמו אבא. 
 

בן־אל תבורי: אורטל גולד דיגרית. בסוף תישאר דוג ווקרית. 
 

אורטל עמר: זרק אותי כמו אבא שלו. שזרק את אמא שלו. וכמו האמא השנייה שלו, שזרקה את כל הילדים שלו. 
 

תו־פרינס תבורי: לאיזה. פאקינג. עולם. הבאתם. אותי. ואני חשבתי שהשם שלי זה הדבר הכי גרוע שקרה לי.