לפני כחודשיים התפרסם מאמר ב"הארץ" שבו כתב מי שחתם בשם בן אדם אוניברסלי: “הייתי שחום העור היחיד באשכבה הלבנה של עמוס עוז בצוותא". 

בסוף המאמר היה פירוש לשם המיוחד: “בן אדם אוניברסלי נולד ב־1961 כמחמוד אבו שארב ביישוב הבדווי חורה שבנגב". במאמר הוא סיפר: “עליתי מעיירתי חורה שבצפון הנגב לעיר הגדולה תל אביב למקדש צוותא, שם הוצב ארונו של עמוס עוז על הבמה. החל מעשר וחצי בבוקר החלו לנהור לשם חסידים כדי לחלוק לרבם כבוד אחרון, וגם אני נכנסתי למתחם ועמדתי בסוף הטור הארוך והמתפתל וסקרתי את ההמונים מלפני, לצדדי ומאחורי. אני מיד בלטתי, בהיותי השחור או שחום העור היחיד". 
 
הוא עבר חיפוש טורדני ותיאר אותו ואת התעלמות הסביבה. על כל זה כתבתי מאמר בעיתוננו. טענתי שאין להאשים בבידוק את הבודקים אלא את הטרור הערבי. 
 
הטור שלו ב"הארץ" זעזע רבים בשמאל, כולל משפחת עמוס עוז. דניאל עוז, הבן, התקשר אליו להתנצל, ובתו של עמוס עוז פרסמה תגובה: “בן אדם יקר, תודה על שבאת מהנגב לכבד את זכרו של אבי. עצוב ומכעיס לקרוא את תיאורך, ואני מבטיחה לך שגם אבא היה כועס (ולא רק עצוב). כשירווח לנו קצת, משפחת עוז תשמח להיפגש איתך אישית. פניה עוז־זלצברגר".
 
לאחר פרסום המאמר שלי ב"מעריב", צלצל אלי אותו בן אדם אוניברסלי וטען שלא הבינו אותו נכון. גם הוא, כמוני, יודע שהאשם הוא בטרור הערבי ואין לו שום טענה לאנשי הביטחון שבדקו אותו. נפגשנו. הוא אמר לי דברים מרתקים, שעיקרם: ישראל היא מדינה טובה, ולצערו, העולם הערבי לא ישתנה עד שהערבים לא יאמצו את הקדמה והדמוקרטיה. 
 
אמו הייתה זאידה אבו ראשד, אנאלפביתית, שכהגדרתו: “קומתה הפיזית מטר וחצי והרוחנית קילומטר וחצי". ואביו הוא אחמד (אבו טאפש) אבו שארב אבו אל־הון, פועל דחק ואנאלפבית אף הוא. 
 
אחרי גיל 20 החל להתרועע עם משכילים ואנשי רוח יהודים מהשמאל הציוני, ולדבריו, תמך בתוכניותיהם ובמאווייהם הפוליטיים בהפגנות, בעצרות מחאה וגם בקלפי.
 
בתאריך 30.11.1989 שינה את שמו רשמית, בכל הדוקומנטים שברשותו, ממחמוד אבו שארב לבן אדם אוניברסלי. השם שונה כתמרור אזהרה, לדבריו, בפני הלאומנות והקנאות הן היהודיות והן הערביות. 
 
אחרי גיל 30 החל כדבריו “לתת גט כריתות לשמאל הציוני".  
 
הוא טוען עוד: “בקרב הערבים והמוסלמים יש משכילים כחול על שפת הים, אך נאורים אין כלל. זו תרבות ודת (ערב-אסלאם) ששתיהן נעדרות מושגים כמו דמוקרטיה, ליברליזם, הומניזם, אינדיווידואליזם, חילון, אתאיזם, פמיניזם, תקשורת חופשית, ביקורת, סאטירה, חופש המחשבה וכיבוד השונה". 
 
המושגים שנזכרו לעיל חזרו כמה פעמים בשיחתנו. כששאלתי אותו מדוע העולם הערבי לא מאמץ את ערכי המערב, הרי נשק מתקדם הוא מאמץ ברגע. הוא ציטט את ליבוביץ': ״כדי להדביק פערי השכלה נדרשות 20 שנה, כדי להדביק פערי תרבות נדרשות מאות שנים".
 
בין היתר הוא בילה כמה שנים בטיול באוסטרליה וניו זילנד עם חברתו היהודייה. הוא אמר לי: “הייתי בטוח שגם ערבים אחרים בגילי חושבים כמוני. שהם מעריכים את יתרונות החיים בישראל ומודים למדינה. לא מצאתי אחד. לא אחוז אחד, אחד". טוב, אני בעצמי מכיר לפחות עוד שתיים, דימה תאיה, מוסלמית אשר רצה כמועמדת לכנסת מטעם הליכוד (וכתבתי עליה ב"מעריב"), ורגדה ג׳ראסי שאפילו שירתה בצה"ל.
 
אחרי פגישתנו התחלנו להתכתב במייל. 
 
למשל, מתוך מייל שהוא כתב לי: 
 
שלום לך ומה שלומך. 
מאז פרסום רשימתי ב"הארץ" הספקתי לשוחח עם לא מעט אינטלקטואלים שמאליים ונחרדתי מרמת הנאיביות שלהם. הם מדקלמים את הכותרות של אמנון אברמוביץ' ורביב דרוקר כמו תוכים. ולא יודעים שהרשימה המשותפת ובראשם בל"ד הם ימניים לאומניים שאפילו לא מקבלים יהודים לשורותיהם, אלא רק על תקן של “ידידים". המחריד הוא שהם פונים אלי בהתנצלות אישית, כאילו שהם באופן אישי פרצו לביתי ועל כך מתנצלים. 
בברכה, בן אדם אוניברסלי
 
או מייל מ־28 בפברואר: 
 
בוקר טוב לך. 
רציתי לספר לך על חוצפה חסרת גבולות. ביקרתי אצל זוג שמאלנים אינטלקטואלים, תורמים לקרן החדשה “ומאוד מאוד מרחמים על ערבים". אמרתי לאישה שאין לי מילה רעה על המדינה, והאישה החצופה לא התבלבלה לרגע ושאלה אותי איזה דבר טוב עשתה עבורי המדינה. תשובתי הייתה שאילולא המדינה, סביר שהייתי שורץ כינים בערבות הנגב, והמוכתרים שלה (מהרשימה המשותפת) היו ממשיכים להצחין ממוכתרות בכפרי וערי פלסטין. לא ייאמן, במו אוזני אני שומע זאת, השמאל הלבן לא מוכן ולא מסוגל לשאת מצב שבו ערבי יאמר שטוב לו במדינה הזאת. גולת הכותרת הייתה כאשר הגברת שמעה ממני שבבחירות הקרובות אצביע לאיילת שקד ולנפתלי בנט, ואז היא פשוט סילקה אותי מביתה. כך הסתיים לו הביקור שלי אצל זוג שמאלנים “שלא מפסיקים לצאת מגדרם מרוב אהבת ערבים, חתולים ומהגרי עבודה".
 
בברכה,
בן אדם אוניברסלי 
 
7 במרץ, בשבוע שעבר: 
 
שלום. סוריאליזם!
זה עתה קראתי על אודות פסח הקרוב ונוהלי הכשרות בבתי החולים. העמותה הערבית־מוסלמית־לאומנית עדאלה הגישה בג"ץ, לא כדי להקצות לערבים חדרים מיוחדים לאכילת חמץ, אלא כדי לבטל לחלוטין את הכשרות בשבוע הפסח ולהשאיר ליהודים שומרי הכשרות גטאות כשרות משלהם. אם היה מדובר בגוף (עדאלה) חילוני, ליברלי, דמוקרטי, אתאיסטי, פמיניסטי, שבז ללאומיות וללאומנות וחסיד של חילון מוחלט, ניחא. אך מדובר בגוף שמייצג חברה מוסלמית קנאית וערבית בדלנית, שרוב נשותיה עטופות כמו סוכריות מכף רגל ועד ראש. הביגמיה חוגגת, וההפרדה במסגדים, בבריכת השחייה, בחתונות ובאירועים בולטת. אין מושג כזה בחברה הערבית שנקרא חילון. במקום זה יש כופר ודינו מיתה. מהיכן באה להם החוצפה האינפנטילית לדרוש מהיהודים לוותר על אמונתם ומנהגיהם כאשר הם עצמם שקועים באמונות התפלות עד לשד עצמותיהם וזועקים לכל עבר: אל יעז מישהו להתערב לנו בחיינו. 
בברכה
 
בן אדם אוניברסלי
 
היו עוד התכתבויות ועוד שיחות. עד כאן להפעם
###

משהו: משנכנס אדר ב׳ תמהים: מה ההבדל בין שנה מעוברת לסתם עוד שנה דפוקה?

###




פינת השלולית

השלולית מבורכת במים רבים בחורף המוצלח הזה שירד משמיים. הכל ירוק, הבוץ מענג. בעושר הזה הולך לו נסיך אבוד. הצפרדעות לא שמות עליו עכשיו, כי הן חוגגות להן בתוך השפע.