לפי ההיגיון הפשוט, בנימין נתניהו אמור היה להיות בימים הללו במגננה נואשת. ראש ממשלה ותיק, כמעט נצחי, שזה עתה הוחלט להגיש נגדו כתבי אישום בשלוש פרשיות המדיפות ניחוח חריף של ריקבון מוסרי, אישי, משפחתי ומערכתי. אלא שהמציאות מתעלמת מההיגיון הפשוט, לכאורה. יומיים לאחר פרסום כתב החשדות המטלטל של היועמ"ש אביחי מנדלבליט, שכלל שוחד, מרמה והפרת אמונים, הושב הסדר על כנו: מי שנמצאים במגננה הם כולם, חוץ מנתניהו. ביבי תוקף, יורה לכל עבר, קובע סדר יום, מכתיב קצב, מייצר אג'נדה. האחרים משתרכים מאחור ומצטלמים בשדות חיטה מזהיבים. כחול לבן בפוסט־טראומה, מפלגת העבודה בטיפול נמרץ, כל האחרים נאבקים על חייהם הפוליטיים ורק משה פייגלין מבסוט, כנראה בזכות הקנאביס.

יום עבודה רגיל של נתניהו נראה ככה: בבוקר הוא מכריז ששר החינוך הבא יבוא משורות הליכוד (כדי להרגיע את החוששים מסמוטריץ'), מודיע אחר הצהריים שישקול בחיוב הסדרה חוקית של קנאביס (כדי לבלום את פייגלין), בין לבין הופך את יאיר לפיד לציפוז'י (ציפי־בוז'י) החדשים, חובט בחוסר האונים של גנץ כדי להתפנות בערב לצפייה ב"תמלילי אשכנזי" בטלוויזיה (אצל עמית סגל, אלא מי). כשאושרת קוטלר מעיזה להגות את המילה "כיבוש", הוא פותח עם זה ישיבת ממשלה למחרת בבוקר. כשרותם סלע מדברת על שוויון, הוא יוצא להתקפה בכל החזיתות. כשמבקר המדינה מרים מסך מעל מחדל התחבורה המתמשך והמשווע שממרר את החיים של כולנו, הוא נעלם.


ראש המוסד לשעבר שבתי שביט. חטף מיאיר נתניהו בטוויטר. צילום: בן קלמר

 

מה שהוא לא מספיק, עושה הג'וניור. יאיר נתניהו הוא ביב שופכין מתנייע המתהפך, על כל תכולתו, על כל מי שמעלה לו את הסעיף ברשת החברתית. האחרון שחטף היה חצוף אחד בשם שבתי שביט. חתיאר בן 80 שלא עשה כלום בחייו, חוץ אולי מלהיות ראש המוסד לתפקידים מיוחדים. שביט שירת 32 שנה במוסד. תקופתו כראש השירות נחשבת לעתירת מעללים ומבצעים חשאיים מיוחדים. הוא חתר למגע והוביל את המוסד לאחת התקופות המוצלחות בתולדותיו (אגב, שביט נחשב כל חייו לאיש ימין מובהק). חבל שהוא הרס את כל זה כשהצטרף ל"מפקדים למען ביטחון ישראל" לפני כשנתיים. 

הקבוצה הפוסט־ציונית הזו, שבה חברים מאות קצינים בכירים וחתרנים במילואים ובעלי תפקידים בכירים בזרועות הביטחון, לא מפגינה תמיכה מוצקה מספיק בראש הממשלה המכהן. צריך לבדוק, כמו שאמר פעם דוד ביטן, מה נתנו להם לאכול שם, במוסד ובצה"ל ובשב"כ. בשנה האחרונה הפכה פעילותם לפוטש של ממש, מרד קולונלים בנוסח רפובליקות בננות שבהן יש נוהג מוזר שבו המנהיג כפוף לא רק למשפט הציבור אלא גם למשפט עצמו, לשלטון החוק ולצדק. שביט עצמו שם נפשו בכפו השבוע כשצייץ בטוויטר ציוץ תקיף בנושא ביטחוני, שבו אין לו שמץ של הבנה כלשהי, כידוע. 

"הבורות היא מקור הטיפשות. נתקלתי בהתנגחות בין יאיר נתניהו לד"ר יועז הנדל", כתב שביט בציוצו, "הבן מפגין בורות משוועת. הוא אינו מבין שאביו מחק את אבו מאזן כדי להרוג סופית את רעיון ההיפרדות ובמקביל מנהל מו"מ אינטנסיבי עם החמאס ומנסה להכיל אותו בעזרת שוחד, נשק שהוא מכיר את יעילותו".

ציוץ חריף, נוקב, לא מנומס, אם כי מנומק. תוך דקות קיבל שביט את התשובה המנומקת לא פחות של נתניהו ג'וניור, באותו טוויטר ממש: "חתיכת אידיוט! מפחיד לחשוב שהיית בתפקיד ביטחוני!", וגו'.

הטור המלא ב"מעריב סופהשבוע"