הוא רעב כמו בפעם הראשונה, הוא חד, הוא מהיר, הוא במשמעת קמפיין והוא אינו מתכוון לוותר. אף שבחירות 2019 הן ההתמודדות השביעית של בנימין נתניהו על ראשות הממשלה, הוא אינו מוכן לוותר, אינו מראה סימני עייפות. פעמיים הוא הפסיד, ארבע פעמים ניצח. הוא אינו מתכוון לשבור את מאזן הניצחונות. את הקמפיין הזה, בדומה לקודם, הוא מנהל לבדו. "עבדכם מנהל את המערכה", ענה נתניהו לחברי הרשימה החדשה של הליכוד בישיבה בבית מורשת בגין, כשנשאל מי אחראי למסרים בקמפיין. נתניהו, שמשמש כראש הממשלה ושר הביטחון, אינו מוותר על ניהול המערכה הפוליטית על חייו, על חירותו ועל חפותו, ולא, לא רק כדי להמשיך להתגורר בבית ברחוב בלפור.

נתניהו הוא נגן משובח על מיתרי הרגש של מצביעיו. הוא יודע מה מפעיל אותם. לכן אבי ניסנקורן הועלה השבוע לדרגת אויב. אותו ניסנקורן שהוגדר על ידי הממשלה הנוכחית "יו"ר הסתדרות אחראי", אותו ניסנקורן שהיה בן ברית פוליטי־כלכלי־חברתי של שר האוצר משה כחלון, אותו ניסנקורן שמספר ההשבתות במשק בתקופתו היה הקטן ביותר, אותו ניסנקורן שהואשם כמי ש"מכר" את העובדים ולא שמר על האינטרסים שלהם תמורת יחסים טובים יותר עם הממשלה. אז איך הוא, דווקא הוא, הפך לדמון? כי נתניהו יודע: נימי הרגש שמפעילה המילה "הסתדרות" אצל מצביעי הליכוד הקלאסיים, אצל יוצאי מדינות ערב, שהודרו כי לא היה להם הפנקס האדום - הרגש הזה יפעיל אותם לחזור לפתק "מחל". 
 

המילים "הסתדרות" ו"ועדים" מרתיעות גם את צעירי ההייטק שרוצים כלכלה קלת רגליים, ושמעמד העובד לא ממש מטריד אותם. ההסתדרות היא כבר מזמן לא אותו ארגון חזק ועוצמתי שהיה, ובטח לא אותו ארגון המזוהה מפלגתית עם מפלגת העבודה. היא מורכבת מתומכי ליכוד לא פחות מאשר מאנשי עבודה ומפלגות נוספות. אבל אלה הן עובדות, ומציאות 2019 אינה סובלת עובדות. היא מבקשת נרטיב, ואם הוא מתובל בפייק ניוז הרי זה משובח.

נתניהו עם גדעון סער. מה קרה לפוטש? צילום: שרון רביבו

 

אבל סדר היום המשפטי שוב משתלט על הפוליטי. היועץ המשפטי לממשלה העניק לנתניהו מתנה ומטען צד באותה הודעה. המתנה הייתה היענותו של אביחי מנדלבליט לבקשה שלא להעביר את חומרי החקירה ליתר המעורבים בתיקי 1000, 2000 ו־4000, עד לאחר הבחירות. מאידך, מטען הצד הוא תאריך השימוע, 10 ביולי. המשמעות היא - הפיכת נתניהו ללחיץ במו"מ הקואליציוני. הדרישות מנתניהו יהיו גבוהות. לו יהיו לשותפות הטבעיות די מנדטים ואחת מהן תצליח להיות לשון מאזניים, הדרישה ממנו עשויה להיות מינוי ממלא מקום לראש הממשלה, תפקיד שנתניהו ביטל, וזו רק אחת הדרישות האפשריות. מנגד הוא לא יוכל לדרוש חוק צרפתי אם שותפותיו יהיו חזקות דיין. לפיכך, נתניהו רוצה ששותפיו הנוכחיים יעברו את אחוז החסימה, אבל שלא יהיו גדולים מדי. הוא רוצה שיהיו חלשים, כדי שכוח המיקוח שלהם יהיה נמוך.
 

בעוד בשתי הממשלות הקודמות מיהר נתניהו "להיפטר" מתיקים חשובים לטובת השותפות, גישתו הפעם צפויה להשתנות. כדי למנוע מבכירי הליכוד להתאחד נגדו, נתניהו צפוי לפנק אותם. הפעם, בניגוד לעבר, את התיקים הבכירים הוא ינסה להשאיר בבית. את תיק החינוך הוא התחייב שישאיר בליכוד. האם יחזיר את גדעון סער לשרת במשרד שכל כך אהב? יכול להיות. השניים אף הצטלמו כמו זוג ביום הכלולות על רקע חומות ירושלים. נתניהו הכניס את סער לקבוצת "הפנים היפות" של הליכוד. כן, אותו סער שהואשם בפוטש, הושב קרוב יחסית לראש הממשלה. עמוד הפייסבוק של ראש הממשלה קרא לתומכיו להצטרף לשידור של הליכוד TV ביום שני בערב, ובהזמנה נכתב שחור על גבי העמוד של נתניהו, שסער יתראיין שם. הפוטש, שעליו דיבר נתניהו באותו אולפן במצודת זאב, ובפני אותו מראיין, אלירז שדה - הפוטש היה כלא היה. כלום לא היה פוטש, או לא היה כלום?
 

מה מוביל את נתניהו "לשכוח" את הפוטש ולחבק את ישראל כץ מיד לאחר דוח קשה של מבקר המדינה? גורם במערכת הפוליטית שנועד השבוע עם אחד משרי הליכוד הבכירים שמע ממנו את התשובה. נתניהו חושב על 10 ביולי ומבין: שרי ליכוד עסוקים ומרוצים במשרדיהם לא יעסקו בשאלת הדחתו, הם אולי אפילו יגבו אותו. הוא מגייס ומחבק אותם. תמיד טוב לשמור לירה לבנה ליום שחור. תפקידים, בניגוד לעורכי דין, לא עולים לנתניהו כסף, ואפשר להיות יותר נדיבים מהעבר.

ראשי כחול לבן. נראה שלפיד הצליח לשכנע את שותפיו - וכעת הוא צפוי להוביל. צילום: פלאש 90

 

במגרש של ביבי

בעוד נתניהו רעב, נראה שבכחול לבן לא מבינים לאיזה קרב הם נכנסו. פיד הטוויטר גדוש תמונות של הרביעייה משחקת שש בש, אוכלת פלאפל, שותה קפה, ובסוף השבוע גם מתקלטת יחד בבר תל אביבי טרנדי. נדמה שהגיבוש לסיירת בעיצומו, אלא שבינתיים שוכחים שם לנהל קמפיין. 
 

השבוע נועד בני גנץ עם שגרירים זרים. הוא סיפר להם שההחלטה להיכנס לפוליטיקה ולהתמודד על הנהגת המדינה הבשילה אצלו במשך שלוש שנים, בלחץ בנו נדב. גנץ פרס באוזניהם את תוכניתו המדינית, שאפשר להגדיר אותה "מדינה מינוס". ניהול עצמי של הפלסטינים, עם חופש פעולה צבאי של ישראל במידת הצורך. גנץ לא רוצה מדינה דו־לאומית אבל הוא סבור שהפתרון רחוק, ואפשרי אולי רק עם מחליפו של אבו מאזן. השגרירים, בעיקר האירופים, יצאו מאוכזבים מאוד. הם הבינו שהנושא הפלסטיני לא יעסיק את הממשלה הבאה, ככל שזה תלוי במנהיגים הישראלים, בין שמדובר בבנימין נתניהו ובין שבבנימין גנץ.
 

מעניין יהיה לראות כיצד יתקבל גנץ במגרש הביתי של נתניהו - ועידת איפא"ק. רבים מהאלפים שישתתפו בוועידה הם אוהדים מושבעים של נתניהו. הם כועסים עליו, שלא לומר זועמים, ויש להם סיבות טובות לכך. נתניהו וטראמפ הפכו את התמיכה בישראל לסוגיה פוליטית. תחת שלטונם מתרחקים היהודים הליברלים יותר ויותר משני המנהיגים הללו וגם מישראל. נוסף לכך, שורה של החלטות שקיבל נתניהו בסוגיות דת ומדינה הרחיקו מעליו עוד יותר את הליברלים, שמהווים לאורך שנים את משענת התמיכה של ישראל בארה"ב. גם חוק הלאום, שאותו הם רואים כעוד מסמר בארון הקבורה הליברלי של ישראל, היה צעד אחד יותר מדי מבחינתם. את גנץ הם אינם מכירים. דף המסרים של בלפור עוד לא הגיע לארה"ב, ושם יתקשה נתניהו לשכנע כי גנץ הוא שמאלני בתחפושת שימכור את ביטחון ישראל. 
 

גורמים ביש עתיד אמרו בשבועות שקדמו לאיחוד כי מי שמונע את האיחוד הם יועציו של גנץ, שמבינים שיצטרכו לזוז הצדה נוכח ניסיונם המוכח של אנשי הקמפיין של יש עתיד, אשר מלווים את לפיד כבר שנים. שלושה שבועות לאיחוד, נראה שלפיד הצליח לשכנע את שותפיו, והוא כעת המוח שאמור להוביל. הוא לוקח את האחריות, אבל הוא גם חייב להביא תוצאה. זו לא הפעם הראשונה שהוא עושה קמפיין לא בשביל עצמו - פעמיים ניהל מאחורי הקלעים את הקמפיין של שינוי בהנהגת אביו. הפעם הוא צריך לשלוף את כלי הנשק החזקים ביותר שלו כדי להוביל את גנץ לראשות הממשלה. אם ייכשל, שלוש אצבעות קרביות מאוד יופנו לעברו.

הכותב משמש ראש הדסק הפוליטי בכאן חדשות, תאגיד השידור הציבורי

tguvot@maariv.co.il