הזכות היהודית: המשמעות האחרת והמסוכנת של הביטוי "מדינת כל אזרחיה"

ישראל היא דמוקרטיה שבה קיים שוויון זכויות, אבל היא בית לאומי רק של בני העם היהודי. הבעיה עם המפלגות הערביות היא לא שהן לא ציוניות - אלא האג'נדה שלהן

מיכאל קליינר צילום: ראובן קסטרו
אחמד טיבי ואיימן עודה
אחמד טיבי ואיימן עודה | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
2
גלריה
נמלט בעור שיניו מאימת הדין. עזמי בשארה: צילום: פלאש 90
נמלט בעור שיניו מאימת הדין. עזמי בשארה: צילום: פלאש 90 | נמלט בעור שיניו מאימת הדין. עזמי בשארה: צילום: פלאש 90

אף אחד בישראל לא מצפה שהמפלגות הערביות יהיו מפלגות ציוניות. הן מפלגות המייצגות מיעוט לאומי החי בתוכנו, ושמעולם לא התחייבנו להעניק לו זכויות לאומיות. לא במגילת העצמאות ולא בחוקי היסוד. הזכויות היחידות שהתחייבנו להן הינן זכויות אזרחיות ודתיות, ומאלה יש לערביי ישראל בשפע.

לדרוזי או לערבי המכירים בישראל כמדינתו של העם היהודי אנחנו אומרים אהלן וסהלן. ניסיון המחנה הלאומי לפסול את מועמדה של חד"ש לכנסת, עופר כסיף, נעשה על רקע התבטאויותיו. מבחן הלקמוס שהופעל לא היה אתני. כסיף הוא יהודי. כך גם מבחן הלקמוס לשותפות בשלטון אינו מבחן של השתייכות לדת או ללאום. המבחן הינו אידיאולוגי וחוקתי. רשימה המבקשת לבטל את מהות המדינה כמדינה יהודית - אינה לגיטימית. גם אם בית המשפט העליון מחליט שלא לפסול אותה בשל צורך ב"מאסה קריטית" של התבטאויות ומעשים שמטרתם ביטול אופיה היהודי של המדינה, ברמה הציבורית היא לא עוברת את מבחן השכל הישר של העם.

[email protected]

תגיות:
ערביי ישראל
/
רותם סלע
/
מעריב סופהשבוע
/
מדינת כל אזרחיה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף