1. עבודה בעיניים: הניסיון לאתר את המצע הכלכלי של הליכוד בראשות בנימין נתניהו זהה לניסיון לפענח את מוחו של בנו יאיר רגע לפני שהוא מצייץ בטוויטר. בשני המקרים, הכישלון טוטאלי. גם השבוע לא הצלחתי לפצח את המושג "כלכלת הליכוד", כי אין להם ולא יהיה להם מצע כלכלי לבחירות הקרובות. בניגוד לליכוד של בגין, שדיבר בשם השכבות המוחלשות, הליכוד של נתניהו משווק מכבסת מילים וסחורה משומשת. ואולי הסיבה לכך היא היישום של מצעו הכלכלי של כחלון בממשלה האחרונה.

כשביררתי עם שר המדע אופיר אקוניס ממטה ההסברה את הסיבה להיעדר המצע הכלכלי, הוא הבהיר שהישגי הליכוד מדברים בעד עצמם. "ברור שבניגוד לכלכלה הסוציאלית של ניסנקורן, אנחנו בעד כלכלה חופשית, וזה ישתקף בתשדירי הליכוד. זרמנו עם כחלון מאילוצים קואליציוניים", הוסיף. 

כחלון, המתוסכל מגניבת הקרדיט, נאלץ להעלות מהאוב את רוחו של מנחם בגין לטובת תשדיריו, כדי להוכיח שהוא הליכוד האמיתי. אגב, אקוניס עדיין זוכר את בגין, והוא היה היחיד מבין שרי הליכוד שנכח השבוע באזכרה השנתית.
 

"תהיו כחלונים", המליץ נתניהו לשריו לאחר הרפורמה בסלולר, והפך בעצמו ליותר כחלון מהמקור. זה לא תמיד עבד, כי היו מקרים כמו חוק שכר הבכירים ומיסוי דירה שלישית שבהם הוא נאלץ לבלוע צפרדעים. 


מתהדר בהישגים לא לו. בנימין נתניהו, צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90מתהדר בהישגים לא לו. בנימין נתניהו, צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90

 

וכשאין מצע, מתהדר נתניהו בהישגים לא לו, ובוחר אותם סלקטיבית. הוא מתהדר בהעלאת שכר המינימום והשכר הממוצע, כשהקרדיט בכלל מגיע ליו"ר ההסתדרות לשעבר אבי ניסנקורן. ביבי הפך אותו לגרבוז של בחירות 2019 ומתנפל עליו בגלל השביתה ברכבת ותמיכתו בוועדים. אבל הארכיון מסרב לשכוח שמי שנסוג מהעתירה לעליון נגד איסור שביתה בשירותים חיוניים היה ביבי. הארכיון גם זוכר שההתקפלות אפשרה לו לשווק את הרפורמה בחברת החשמל, שרק העצימה את ועדי החברה החזקים ממילא.
 

ואיפה אחריותו למצב הרכבת ולתחבורה, כפי שמשתקף מדוח מבקר המדינה שפורסם אתמול? סטטיסטית קל יותר לזכות בטוטו מלהמר על שעת ההגעה לרציף. הנסיעה לירושלים הפכה לחוויית אקסטרים. והשבוע ננעלו הנוסעים באחד מהקווים לדרום ונאלצו לנסוע תחנה נוספת בגלל תקלה בדלתות.

נתניהו מוסיף להתפאר בהעלאת שכר החיילים והשוטרים, ומזכיר את החינוך חינם לילדים מעל גיל 3 והעלאת קצבאות הנכים. גם כאן, ובמיוחד בעניין הנכים, נשכח הקרדיט לכחלון, שספג את עיקר האש נגדו בהפגנות הנכים מול ביתו בחיפה ובצומת עזריאלי.
 

אבל כשמדובר ביוקר המחיה ובמחירי הדיור, ראש הממשלה נעלם. הוא לקה בשכחה בתחום החשוב ביותר בחיי הזוגות הצעירים, כי אין לו מה למכור. בעשור שבו הוא מכהן כראש ממשלה (2009־2019) זינקו המחירים ביותר מ־100%, ועם כל האחריות של כחלון, הקטסטרופה רשומה בטאבו על שמו של ביבי. ולאן נעלם "המבוגר האחראי" כשמדובר בזינוק בגירעון בתקציב? עשרות מיליארדי השקלים שפוזרו לכל עבר הגדילו את הגירעון, שאת נתוניו שיגר האוצר באישון ליל בניסיון להסתיר את הבושה מעיני התקשורת. 
 

גם את נתניהו, שנבהל מהפגנות נשות השוטרים וברגע האחרון נסוג מכוונתו למנוע מהם חלוקת מיליארדי שקלים, לא תראו בתשדירי הליכוד. באופן לא מקרי, מנת החלוקה הראשונה תשולם לשוטרים במשכורות בתחילת אפריל, שבוע לפני הבחירות. אם זה לא יקרה, המשפחות יגבו מנתניהו מיידית את המחיר בקלפי.
 

הוא יכול לפזר אינסוף דברי רהב על שיפור מעמדנו בעולם, על ביקורים באפריקה, חיזוק תחושת הביטחון והמלחמה בטרור. אבל חוץ ממיליוני הדולרים המוזרמים לחמאס, קשה למדוד את כל אלה. בכלכלה ובמספרים, שהם בני מדידה, ראש הממשלה בורח מבשורה, כי אין לו מה למכור.
 

2. מדד הבחירות
 

מדד חודש פברואר, שיתפרסם היום בצהריים, יהיה שלילי, אלא אם תקרה הפתעה רבתי. זה החודש השני ברציפות ש־15 בחודש נופל ביום שישי, כך שבמידה מסוימת המזל משחק לידיו של כחלון. עיתוני השבוע הבא כבר יעברו לשערורייה הבאה, וכאלה יהיו בשפע עד הבחירות.
 

מדד פברואר הוא האחרון המתפרסם לפני הבחירות. מדד מרץ שיפורסם ב־15 באפריל יעניין את הפוליטיקאים בערך כמו תוצאות משחקי המחזור האחרון בליגה למקומות עבודה בכדורגל. אחרי הבחירות כולם יהיו עסוקים במשחקי הפאזל של הקואליציה העתידית.
 

לאחר הקמת הממשלה המאמץ יתמקד בתיקון נזקי כלכלת הבחירות שהתנהלה בארבע השנים האחרונות. כאמור, מרבית האנליסטים מעריכים שמדד פברואר יהיה שלילי והמחירים יירדו, וזה קצת מפתיע בהתחשב בתחושה הכללית אך המוצדקת שעדיין יקר לחיות בישראל.
 

למרות זאת, קשה שלא לתת קרדיט לכחלון על מסע הלחצים המטורף שהפעיל במטרה לדחות את ההתייקרויות אחרי הבחירות. אסם נכנעה ואכלה לוקש, אף על פי ששר האוצר לא עמד בהתחייבותו להפחית את מכסי היבוא (אסור לו לעשות את זה לפני הבחירות). גם תנובה, שקיבלה מבג"ץ אור ירוק לייקור מחירי החלב שבפיקוח, דחתה את המהלומה לאחר הפסח מתוך התחשבות ברחשי לב הציבור. העלייה במחיר החשמל התכווצה ל־2.9% בזכות מלאכת מחשבת של הנדסה פיננסית שמאחוריה אין כלום כי לא היה כלום. כנ"ל לגבי מחירי המים.

התחושה היא שברבעון הראשון של 2019 חיינו השתפרו ללא הכר ועברנו לחיות בגן עדן של מחירים יורדים. אבל הצ'ק ייפרע מיד אחרי הבחירות. ולמרות כל המאמצים, כל אזרח נורמלי המבקר בסופר או בחו"ל חש שעדיין יקר בטירוף לחיות כאן. זה לא רק המילקי, הבמבה או הזינוק המטורף במחירי הפירות והירקות. יוקר המחיה מתחיל ונגמר בפיגוע הדיור. סעיף הדיור, המהווה 24.1% מסל המוצרים במדד, לא מבטא את המחירים עצמם אלא רק את עלות תחזוקת הדירה. מחירי הדיור נמדדים בסעיף נפרד מהמדד, אבל גם שם הם עולים וכך גם מחירי השכירות.
 

כל זוג צעיר שרכש דירה מבין איזו משימה בלתי אפשרית הוא צלח. ועדיין זה רק הפרומו, כי מיד אחרי הבחירות תתחדש עליית המחירים. הקונים שנואשו ממחיר למשתכן חוזרים בהדרגה לשוק, ומי יודע אם פרויקט יומרני זה, שעלה לפי הערכות זהירות עד כה 6 מיליארד שקל, יימשך.
 

מדד פברואר השלילי יצטרף למדד ינואר, שהיה גם הוא שלילי (מינוס 0.1%). בהנחה שגם מדד מרץ יהיה נמוך, הרבעון הראשון של 2019 יסתיים באינפלציה שלילית הרחוקה מיעד האינפלציה הרשמי של 1%־3%. הסיכוי שבנק ישראל יעלה את הריבית במשק בזמן הקרוב, דומה לסיכוי שמישהו בזמן הקרוב יעלה לטיסה במטוס בואינג 737. ריבית נמוכה משמעותה בורסה עולה, מחירי מוצרים פיננסיים מתייקרים, תחושת עושר וסיבה נוספת להמשיך להשקיע בנדל"ן. למי שזקוק לדירה ממש אין סיבה לחכות, במיוחד כשמחירי המשכנתאות עדיין נמוכים יחסית.


3. נחיתת אונס
 

בטקס לציון 70 שנה להקמת אילת שנערך אתמול, נכח יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין אך נעדרו שרי הממשלה. בימים כתיקונם הם היו מתגוששים על מקום במטוס לעיר הדרומית. הפעם אף אחד לא הגיע או צלצל.
 

ואולי במאבק על עתיד שדה דב אף שר אינו מעוניין להצטייר כמי שיוצא נגד עמדת נתניהו, המעוניין בסגירת השדה. אלא שהמאבק מסרב לנטוש את הכותרות, ועדיין לא נאמרה המילה האחרונה. הוא מתנהל באותה נחישות של מטוס ג'מבו רגע לפני התנתקותו ממסלול ההמראה.
 

השבוע עברו הצדדים לשלב המזוין, כשברקע חוות דעת משפטיות סותרות. ראש הממשלה, שבזמנו הפנוי מכהן גם כשר הבריאות וכשר החוץ, אמור להחליט מתוקף תפקידו כשר הביטחון אם להמשיך להפעיל את שדה דב או לסגור אותו ב־1 ביולי. מכיוון שכהרגלו הוא בורח מהחלטות בעייתיות, ניסה בלית ברירה להפיל את התיק על היועץ המשפטי לממשלה. אביחי מנדלבליט עשה את המצופה, וניפק חוות דעת שלפיה לא ניתן להחליט בעניין עתיד השדה בתקופת בחירות ויש לדחות את הטיפול לאחריהן. אלא שביבי, שלהוט לסגור את השדה, לא הצליח לברוח מבשורה.
 

יו"ר ועדת הפנים יואב קיש, שיזם חוק המסמיך את שר הביטחון להחליט, שיגר מכתב הסותר את עמדת היועץ, וקבע שמכיוון שהנושא כבר נמצא בטיפול שוטף, אין מניעה מקבלת החלטה. אלא שעם כל הכבוד לחוות הדעת, מה שיקבע את גורל השדה הוא השיקול פוליטי. מכיוון שגורל שדה דב הוא עסקת פינוי־בינוי לכל דבר ועניין, זה סיפור נדל"ני ומה שמשחק כאן הוא הכסף. מול הכסף הגדול צריך להעמיד את מכלול האינטרסים של תושבי אילת, התיירים בעיר והמבקרים בתל אביב. 

נדל"ן או פוליטיקה? שדה התעופה שדה דב, צילום: יוסי זמיר, פלאש 90נדל"ן או פוליטיקה? שדה התעופה שדה דב, צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

 

אבל כאמור, אצל נתניהו מה שיקבע בסוף הוא השיקול הפוליטי. אין שום מצב ששלושה שבועות לפני הבחירות הוא יסתכן באובדן קולות של עשרות אלפים של מצביעי אילת, שמרביתם תומכי ליכוד. אצל ביבי במצבו הנוכחי כל קול קובע. כל מצביע מלמיליאן. באילת לא יסתפקו בפחות מהתחייבות חד־משמעית לדחיית סגירת השדה ובחינה מחדש של החלופות. אם נתניהו התקפל בפני השוטרים והתחייב לתוספות שכר של 22 מיליארד שקל, סביר שגם הפעם ייכנע.
 

אבל לתושבי העיר הדרומית נמאס מהבטחות, והפעם הם ירצו התחייבות בכתב. ביום שלישי העיר הושבתה בפעם הראשונה, 70 שנים אחרי הנפת דגל הדיו. הפעם הם מניפים את דגל המאבק. ביום ראשון יצאו ראש העיר וחבריו לשביתת רעב בטרמינל, על מסלול ההמראה או אולי על זנבו של מטוס ארקיע. הרפרטואר להמשך המאבק עשיר ומגוון כמו הבופה באחד ממלונות הפאר בעיר. 
 

תושבי אילת פונקו עד כה על ידי הליכוד. כל מנהיג מפלגה שירד לעיר זכה לקבלת פנים מפנקת בלשכת ראש העיר. היום חברי הליכוד הם פרסונות נון גראטה. תושבי העיר חייבים להיאבק כדי לנצח. מבין האפשרויות שעל הפרק, הרצינית ביותר היא "חלופת חולדאי" לפתיחת שדה התעופה במהדורת כיס מוקטנת. אבל יש גם חלופות נוספות, הכל שאלה של כסף.
 

האם לתושבי אילת מגיע חיבור למרכז הארץ ישירות לתל אביב? התשובה היא כן! האם למדינת תל אביב שהפכה לעיר האירוויזיון מגיע שדה תעופה? בוודאי שכן. האם יש חלופת טיסות נורמלית לאילת? נכון להיום לא, אלא אם כן יזמינו משלחת פועלים מסין, שתוך שנה יגמרו את העבודה.
 

ומה תגובת בעלי הקרקע במקום? "מדובר בקמפיין פוליטי בתקופת בחירות, המונע משיקולים צרים ואינטרסנטיים ונועד להפעיל לחץ לא לגיטימי לעצירת פינוי השדה", טוענים נציגי הגוש הגדול. "הניסיון לתלות את מצבה של העיר אילת בפינוי השדה אינו אלא ספין פוליטי. הצגת תוכנית המתיימרת להיות אלטרנטיבית למתחם כלל אינה ישימה וכל תכליתה משיכת זמן. פינוי השדה נקבע בהוראת בית המשפט לפני כעשור. כל דחייה בפינוי תגרום לנזק של מיליארדי שקלים לתקציב ולעצירה משמעותית של פיתוח הנגב וגוש דן".
 

ועדיין, ולמרות הנימוקים המשפטיים המלומדים, להערכתי שדה דב לא ייסגר ב־1 ביולי. זה היה אולי אפשרי אצל ראש ממשלה אחר, אבל לא אצל ביבי.


4. בדיסקונט יש עם מי לדבר
 

יחסית ליו"ר הדירקטוריון, מנכ"לית בנק דיסקונט לילך אשר טופילסקי כבר נחשבת לוותיקה בבנק. החודש מלאו לה חמש שנים בתפקיד, ומבחינתה זו רק תחילת הדרך. שאול קוברינסקי, היו"ר החדש, נכנס לתפקידו בסוף 2018, כך שדוחות הבנק שפורסמו השבוע שייכים במלואם לקודמו ד"ר יוסי בכר. עם פרסום הדוחות ישבתי לשיחה משותפת עם השניים, והיו"ר פתח בווידוי: "על הדוחות אחראי קודמי ד"ר יוסי בכר. כדירקטור בבנק בארבע השנים האחרונות הייתי שותף לגיבוש האסטרטגיה, ועכשיו רואים את התוצאות בכל הפרמטרים: הרווח עלה פי שלושה, התשואה להון הוכפלה, מערכת היחסים עם המנכ"לית מצוינת, ובדירקטוריון לא יושבים עציצים", הוא אומר ומוסיף: "מערכת היחסים שלי עם המנכ"לית וחברי ההנהלה טובה מאוד. כל הפרמטרים בעלייה. אני מגלה עניין בנושאים שבליבת האסטרטגיה, מרבה לסייר בשטח ומגיע עם התובנות שלי לדירקטוריון. התמזל מזלי לראות את הקסם שבמהפך בתוצאות העסקיות של הבנק בזכות הנחישות להשגת היעדים".
 

אנחנו מכירים הרבה זמן. תיארת לעצמך שאי־פעם תהיה יו"ר דירקטוריון דיסקונט?

קוברינסקי: "לא, אבל החיים מתגלגלים. כל שבע־שמונה שנים אני מחליף דיסקט, וזה איזה חוסר שקט פנימי: פעם בפיננסים, פעם התאהבתי בתעשייה, פעם בהשקעות בינלאומיות, ואז חזרתי לישראל והשבחתי חברות. לא חלמתי להיות בנקאי, אבל הנה אני פה".


האם שכרך כבר נקבע?

"בגלל המעמד שלי כדירקטור מתוקף הוראות בנק ישראל הנושא הובא לאישור הפיקוח על הבנקים, ולאחר מכן לאישור האסיפה שתתכנס ב־3 באפריל. שכרי יעמוד על כ־80% משכר המנכ"לית, שזה בערך כ־2.8 מיליון שקל לשנה". 
 

איך נראית התוכנית העסקית לשנים הבאות - הכנסת שותף או הנפקת הבנק בניו יורק, מיזוג מרכנתיל עם דיסקונט או אולי הנפקת ויזה כאל בבורסה?

אשר טופילסקי: "אין לנו שום שאיפות להתרחבות גלובלית למעט ההתרחבות בדיסקונט ניו יורק. כל הזמן מגיעים אלינו בהצעות להכניס שותף או להנפיק את הבנק, אבל אנחנו לא מעוניינים, כי רוצים להשביח את הנכס. אין גם תוכנית למיזוג של מרכנתיל עם דיסקונט. נמשיך להחזיק בכאל גם בשנים הקרובות בהתאם להמלצות ועדת שטרום. ההנהלה עובדת חזק על חיזוק היכולות והתחרות דרך מועדונים כמו שופרסל ו־,FLY CARD שהם מחוללי תחרות. אבל בהמשך הדרך נבחן את צורכי המימון של כאל וייתכן שהנפקה תהיה אחת האפשרויות".
 

קוברינסקי: "נמשיך במתווה יישום התוכנית האסטרטגית ל־2021, הכוללת את שיפור יחסי היעילות והמשך ההתייעלות בכוח האדם. בכוונתנו להעמיק את הפעילות בבנקאות דיגיטלית, להמשיך במהלכי חדשנות כמו אפליקציית התשלומים פייבוקס ומיזמים חדשים בעולם הפיננסים".

הבנק הגדיל בשנה האחרונה את נתח השוק במשכנתאות. האם זה לא מסוכן, ומה דעתכם על המצב בשוק הדיור?


אשר טופילסקי: "נתח השוק שלנו היה מסורתית נמוך יותר ופעלנו להגדילו ללא הגדלה ברמת הסיכון. מדובר בשוק צומח, ולמרות התחרות הרווחיות נאותה. מחירי הדיור התייצבו, אבל הביקוש ימשיך להיות גבוה, ולכן אני לא רואה ירידת מחירים. המפתח הוא האיזון בין הביקוש להיצע".
 

קוברינסקי: "פרויקט מחיר למשתכן מספק בסך הכל פתרונות דיור לפלח אוכלוסייה מסוים. אנחנו מלווים את הקבלנים בפרויקטים אלה וגם נותנים משכנתאות. חלקם יותר מוצלחים וחלקם לא. כדי להעניק טיפול שורש לשוק הנדל"ן חייבים להגדיל את ההיצע, במיוחד באזור המרכז, וזה צריך להיות דרך שחרור חסמים בירוקרטיים ומתן תמריצים ליזמים".
 

את חמש שנים בבנק. מה התוכניות שלך לעתיד. שמעתי שמדי פעם פונים אלייך בהצעות מעניינות בשכר יותר גבוה.

אשר טופילסקי: "אני מתכוונת להמשיך להביא את דיסקונט לשיאים חדשים, ויש עדיין הרבה מה לעשות. אכן מנסים מדי פעם לגשש אצלי, ואני עונה שזה לא רלוונטי. נכון שחלק מהמנהלים בקבוצה מרוויחים יותר ממני, אבל אני שמחה שהם מתוגמלים בהתאם לסביבה התחרותית בניו יורק. זה לא סוד שלא תמכתי בחוק שכר הבכירים, כי לדעתי הוא לא מידתי. בסופו של דבר, בעלי המניות הם שצריכים לקבוע כמה המנכ"ל ירוויח. אבל מה שמניע אותי בסופו של דבר הוא הרצון לשנות ולהשפיע ולהוביל ארגון כזה, עם כל המשמעות ללקוחות לעובדים ולבעלי המניות".
 

קוברינסקי: "לולא היה חוק שכר הבכירים, אין ספק שלאור הביצועים של הבנק התגמול של המנכ"לית היה גבוה הרבה יותר. מספיק להסתכל על מה שקורה סביבנו - בחברת נדל"ן קטנה מתוגמלים יותר. מגבלת השכר בסקטור הבנקאות, כשבסקטורים אחרים אין, יוצרת בעיה. לגבי תקרת שכר של 2.5 מיליון שקל לשנה, הדעות חלוקות".
 

yehudasharoni10@gmail.com