לאחר בדיקה מקיפה של השתלשלות האירוע, החל בדצמבר 2018 (מועד הפרסום הראשון ב"מעריב" על פריצת הסייבר לגנץ), מסקנתי היא שהסיכוי שנתניהו עומד מאחורי ההדלפה הזו נמוך למדי. הפרסום הראשון של פריצת הסייבר למטה גנץ היה ב"מעריב" ב־21 בדצמבר 2018. באותו זמן לא ידעתי שמדובר באיראן. ההדלפה לא הגיעה מכיוון נתניהו, או מי מטעמו. העובדה שראש השב"כ נדב ארגמן לא עדכן את נתניהו (בצדק) על האירוע, לאור היריבות הפוליטית בינו לבין גנץ, פורסמה והיא ודאית. האפשרות השנייה היא שארגון ביון נוסף היה מעורב בסיפור הזה. נניח, המוסד, וזאת לאור הקִרבה המיוחסת לנתניהו עם ראש המוסד יוסי כהן. גם כאן, על פי מיטב הבדיקות, זה לא קרה. זאת ועוד: על פי רוב הסימנים, אנשי נתניהו הופתעו מהפרסום של עמית סגל ביום חמישי בשמונה בערב.
 

גם אם לא הדליף את עצם הפריצה, הואשם נתניהו בסוף השבוע כי הוא עומד מאחורי פמפום השמועות על התכנים שנשאבו מהסלולרי של הרמטכ"ל ה־19. זה הסיפור הנפיץ באמת. ובכן, גם כאן אני סבור שלא ידיו של נתניהו במעל. ההדלפות והרמיזות על "עניינים מביכים" או "פרשות אישיות" מגיעות מהחצר הפנימית הקרובה ביותר של גנץ. יש לרמטכ"ל לשעבר שובל לא פשוט של מערכות יחסים סבוכות שהוא מושך אחריו, כולל לא מעט אנשים שחשים נבגדים. שם הוא צריך לחפש את ההדלפות, הרמיזות והפרטים המביכים. זה לא נתניהו. ראש הממשלה ממנף את הסיפור כמו שרק הוא יודע, אבל הפעם לא הוא היוזם. כן, מדובר בסיפור נפיץ. אין חשש לפלילים, אין שום סיכון ביטחוני, יש פוטנציאל בעיות מהתחום האישי.
 

האם כל האמור לעיל פוגע בבני גנץ פוליטית? כן, ולא. נתחיל בלא: הוא לא יכול היה להתגונן מפני פריצת הסייבר. הוא כבר לא רמטכ"ל. כולנו חשופים לפריצות הללו. אהוד ברק, בציוץ שצייץ ביום שישי האחרון, רמז שזה קרה גם לו. נדמה לי שהוא לא היחיד. למה כן? כי רמטכ"ל שעמד בראש חברת סייבר גדולה לא אמור להחזיק בטלפון הנייד שלו מידע רגיש. עניין של שיקול דעת. כחול לבן ממנפת עכשיו את הסיפור הזה על הראש של נתניהו. גם שם יש מי שמזהה הזדמנויות פוליטיות. לגיטימי.

בני גנץ נואם על גבול עזה. צילום: יובל כהן אהרונוב

 

תגובתו של נתניהו, במוצאי שבת, רצופה שקרים ומבוכות בפני עצמה. האיש מתקשה להוציא מפיו דבר אמת, או אפילו אמת חלקית. נתחיל: "המשטר באיראן תומך בהם (גנץ ולפיד) בצורה גלויה", כתב נתניהו בציוץ בטוויטר. באמת, ביבי? איך זה מסתדר עם זה שהמשטר באיראן פרץ לגנץ את הטלפון הנייד ומסבך אותו עכשיו בפרשייה לא נעימה? לשקר אין רגליים בדרך כלל. הפעם, גם אין לו אינטליגנציה. אתה מזלזל בעוקביך בטוויטר.
 

עוד נתניהו: "גנץ ולפיד תמכו בהסכם הגרעין עם איראן, בעוד שנתניהו נלחם נגדו". שקר משוקר. הסכם הגרעין עם איראן לא עלה להצבעה בישראל. לא בקבינט, לא בממשלה, לא בשום פורום. הסיבה: לא היינו בלופ של ההסכם הזה. בזכות נתניהו ויחסיו העכורים עם ברק אובמה. בני גנץ, בדיוק כמו גדי איזנקוט, בדיוק כמו כל ראשי זרועות הביטחון באותן שנים (מדובר בכ־20 איש לפחות), לא "תמך" בהסכם הגרעין. הוא הכיר את יתרונותיו וחסרונותיו. משעה שנחתם, המליץ גנץ, בדיוק כמו איזנקוט, בדיוק כמו מאיר דגן, תמיר פרדו, יובל דיסקין, יורם כהן, וכל ראשי אמ"ן וכו', לנסות לנצל את יתרונותיו של ההסכם. אגב, יש להסכם יתרונות לא מעטים (לצד חסרונות גדולים).
 

נתניהו גם צייץ מחדש אתמול ציוץ של "הליכוד", בזו הלשון: "גנץ ואשכנזי התנגדו לתקיפת מתקני הגרעין האיראניים". גם כאן מדובר בקשקוש בלבוש. כל ראשי זרועות הביטחון לדורותיהם, מהראשון ועד האחרון, התנגדו לתקיפת מתקני הגרעין האיראני בין השנים 2009 ל־2015. אבל הם לא קובעים. מי שקובע הוא ראש הממשלה. ברצותו, הוא יכול להשיג לתקיפה רוב בקבינט ולהורות על ביצועה.
 

אבל נתניהו השתפן. האחריות מוטלת עליו, לא עליהם. הכישלון, שלו. אשכנזי ואולמרט, שגילו כמה שנים קודם כור גרעיני בסוריה, לא נשאו אף נאום נגד הכור הזה אלא פשוט תכננו מבצע והשמידו את הכור, בלי להסתבך במלחמה ובלי נפגעים. היחיד שאיים על ההישג הזה היה יו"ר האופוזיציה נתניהו, שהתייצב באולפן "מבט" והפר את השתיקה שנגזרה על הדרג המדיני והצבאי באותם ימים מתוחים. אגב, נתניהו נוהג להפיץ שקר נוסף, שלפיו גנץ ולפיד ואשכנזי ומי לא "התנגדו להקמת הגדר" בדרום. להד"מ, כמובן.

העסקה עם מילקובסקי
 

לטעמי, הסיפורים החשובים באמת של סוף השבוע הם הגילוי הלא ייאמן של אביעד גליקמן על כך שנתניהו קיבל ממכירת המניות שהיו לו, בשותפות עם בן דודו נתן מיליקובסקי, סך של כמעט 16 מיליון שקל. המשפחה הזו, שמסרבת להנפיק לעצמה כרטיס אשראי, עשירה הרבה יותר מכפי שחשבנו. אם רק העסקה הזו, שעליה לא ידענו עד לא מזמן, ניפקה לביבי כמעט 4.5 מיליון דולר, תארו לעצמכם.
 

המכירה התבצעה כשנתניהו ראש ממשלה כבר שבעה חודשים. את המניות הוא החזיק שנים ארוכות קודם. כשהיה שר אוצר, שר חוץ, יו"ר אופוזיציה. זוהי רעידת אדמה, בעיקר בזכות פרטים נוספים שהוסיף בסוף השבוע גור מגידו ב"הארץ". הוא חשף כי נתניהו מכר את מניותיה של חברת "סידריפט קוק" (Seadrift Coke). חברת "גרפטק" רכשה 19% ממניותיה כבר בשנת 2008. אחת הלקוחות העיקריים של "גרפטק" היא המספנה המוכרת לנו, תיסנקרופ.
 

פרסמתי כבר פעמים רבות שאת האישור לגרמניה למכור צוללות משוכללות למצרים נתן לא אחר מאשר נתניהו. אתמול דיווח רביב דרוקר כי עמוס גלעד, בעדותו במשטרה, מסר את הפרט הזה. יחד עם הפרטים הרבים המצויים בכתבה של גור מגידו, יש לנו כאן פרשה שדורשת בדיקה. פורסם שהפרקליטות כבר בודקת. נקווה שהבדיקה הזו תהיה זריזה יותר מקודמותיה.