שלושה שבועות לפני הבחירות אף אחד לא באמת מאתגר את בנימין נתניהו, בוודאי שלא מימין. תחת הססמה "ימין חזק" מתמקד קמפיין נתניהו בתכנים החשובים ביותר למדינה: הטלפון של בני גנץ ומגננה בפני האשמות בשחיתות. בין העניינים הרי הגורל האלו לא נותר דבר ענייני. איש לא מבקש מנתניהו להציג קבלות ולתת התחייבויות לתפיסת העולם שהוא מייחס לעצמו, לא להיותו ימין ובוודאי שלא להיותו חזק. במפלגה שלו, הליכוד, שקט מוחלט. מצע אין, אבל גם אף שאלה לא מופנית למנהיג הנערץ. והנה, גם בימין החדש ובבית היהודי ואפילו בזהות ושות' לא קוראים תיגר על הפוזה הימנית המעושה שמנסה נתניהו לשווק.
תזכורת קטנה: לפני הבחירות האחרונות נתניהו נכנס ללחץ וחתך חזק לעבר הבסיס הנוקשה של הימין. הוא חזר בו מנאום המדינה הפלסטינית (רק כדי לחזור בו מהחזרה יומיים אחרי הבחירות), הוא פצח במסע הבטחות התיישבותיות ביו"ש ויצא מעורו כדי לרצות את המחנה "שלו". והנה דווקא עכשיו, מרוב מפלגות ימין איש לא דורש ממנו לעשות דבר, שלא לדבר על התחייבות אידיאולוגית ומעשית.
הדבר מוזר במיוחד, מכיוון שתוכנית טראמפ נמצאת מעבר לסיבוב, וברור שאם נתניהו ממשיך לכהונה נוספת הוא יידרש להתמודד איתה בקרוב מאוד. ולמרות זאת איש לא דורש מביבי התחייבות להתנגד לכל הצעה לחלוקה בירושלים, לא להסכים לכל סוג של מדינה פלסטינית. איש לא תובע שיפסיק להקפיא את הבנייה בבירה ומעל הכל שיבנה את שכונת גבעת המטוס. נתניהו אכן הבטיח שלא יעקור אף יישוב, אבל איש לא דורש ממנו התחייבות שלא למסור עוד שטחים לרשות הפלסטינית. אף אחד לא מזכיר לנתניהו את אי־פינוי חאן אל־אחמר, איש לא דורש שיעצור את ההשתלטות הפלסטינית על שטחי C. אין מי שיתבע מראש הליכוד לקדם בוועדות התכנון ביו"ש תוכניות בנייה. שום כלום.
מצעד הנרצחים הזה משרטט את הפרופיל המופלא של הציבור המושמץ ביותר במדינה ובעולם - "המתנחלים". מי שבונים להם תדמית דמונית מכוונת, ורק חיבור קו הנרצחים מאפשר ללמוד על דמותם הייחודית והנשגבת.
התרעות פיקוד העורף