כאשר מנסים היחצנים של כחול לבן לשווק את צמרת הרשימה, הם משתבחים ב"117 שנות ביטחון". אכן. מרשים מאוד. אני יודע כי בהיותם מפקדי שדה הפגינו בוגי יעלון, בני גנץ וגבי אשכנזי אומץ לב עילאי מול אש אויב. סיכנו את חייהם אלפי פעמים למען ישראל. איש מהם אומנם לא היה רמטכ"ל שהביא לניצחון במלחמה, אבל גם אין ספור הפעולות והמבצעים שבהם השתתפו כחיילים, וכמפקדים המסתערים בראש חייליהם בשדה הקרב - העמידו אותם במבחנים קשים, והם עמדו בהם בכבוד. אילו מדינת ישראל לא הייתה קמצנית כל כך בהענקת אותות הצטיינות - הייתה הנהגת כחול לבן גם מציגה לפחות 117 מדליות ועיטורים.
 

אבל משהו קורה לקציני הצבא שלנו כאשר הם הופכים ממפקדי שדה לקציני מטה בכירים, אלופים, רמטכ"לים, ומנווטים משם דרכם למערכות האזרחיות והפוליטיות: רבים מהם מתגלים, אויה, כפחדנים.  
 

במלחמת לבנון השנייה היה דן חלוץ רמטכ"ל. מפקד חיל אוויר מהולל, אבל חף מניסיון בהפעלת צבא יבשה במלחמה. אריאל שרון מינה אותו רק כדי לבצע את ההתנתקות, ומתוך ביטחון מלא שאם תפרוץ מלחמה, הוא, שרון, יהיה שם כדי לחפות על חולשות חלוץ. שרון לא היה שם. אולמרט לא היסס לצאת למלחמה, אך לא ידע להנחות את הצבא, אבל במטכ"ל ישבו מפקדי שדה מנוסים, וכולם ידעו כי "ככה לא מנצחים במלחמה". ובכל זאת לא נמצא בהם אפילו אחד שדפק על השולחן, והסיר את דרגותיו. בני גנץ היה אז מפקד זרוע היבשה. גם הוא לא צייץ. אולי לכן הוא לא היה מועמד טבעי לתפקיד הרמטכ"ל, ורק הפיאסקו של מינוי גלנט הביא אותו לתפקיד.
 

השבוע נחשפנו לתחייתה של פרשת הצוללות. "פרשת השחיתות הגרועה ביותר בתולדות ישראל", הגדיר אותה גנץ. רק בתום המשפט נדע. היועץ המשפטי אומנם כבר קבע כי לנתניהו אין כל חלק בפרשת 3000, אבל על רקע החשיפות החדשות, על מניות שהחזיק נתניהו עד 2010 בחברה של בן דודו, שמכרה תוספי פלדה למספנות טיסנקרופ, אולי יורה היועמ"ש לחקור שוב, ויגיע למסקנות אחרות. בינתיים שמענו כי עד המפתח, עד המדינה מיקי גנור חזר בו. ומוקדם מדי לדעת מה יהיו ההשלכות המשפטיות של הדבר. 
 

טיפה היסטוריה: אין טענות נגד רכש חמש הצוללות הראשונות מגרמניה. לעומת זאת רא"ל בדימוס אשכנזי אמר כי לא הבין למה אנחנו זקוקים לצוללת השישית, שרכישתה נחתמה ב־2012 (בתקופת כהונתו של גנץ). וכששאל אשכנזי על כך את שר הביטחון, יעלון, נאמר לו שההוראה הגיעה "מלמעלה". עסקאות כאלו תמיד מאושרות בקבינט. לאחר מכן גם התפרסמו ידיעות על יוזמה לרכש שלוש צוללות נוספות. לא ברור אם כתוספת, או רק כעסקה עתידית להחלפת הצוללות הראשונות - לכשיתיישנו. נתניהו הסביר כי הצורך לסכם עקרונית על עסקה כזאת נבע מהרצון להגיע לסיכום עקרוני בתקופת כהונתה של הקנצלרית אנגלה מרקל, תומכת ידועה בביטחון ישראל. 

נתניהו והצוללת. כשהוא וברק רצו לתקוף את מתקן הגרעין של איראן - ראשי מערכת הביטחון התייצבו נגדם כאיש אחד. צילום: רויטרס

 

עכשיו באים?

אינני יודע אם נתניהו ידע כי קרוביו ומקורביו מתווכים ומרוויחים מעסקאות הצוללות, ספינות השטח והמספנות. היועמ"ש חשב שנתניהו אינו קשור לכך. וזה אותו מנדלבליט שלא היסס להגיש כתב אישום נגדו על שוחד בפרשה אחרת. אבל גם אם אני יכול לפקפק בכך שנתניהו לא ידע כי קרובו ואיש סודו, עו"ד שמרון, מעורב בעסקאות טיסנקרופ, וגם אם לא זיהה את העסקאות המושחתות לכאורה הנרקמות בסביבתו - אני מתקשה לקבל את הטענה כי נתניהו החליט על קניית צוללות נוספות לישראל, רק כדי להעשיר את בן דודו נתן מיליקובסקי. גם אם נתניהו מקווה לקבל ממנו מימון להגנתו - מופרך להניח שיכפה על כל מערכות הביטחון שלנו רכישת צוללות מיותרות - מול התנגדות נחרצת. 
 

מופרכת עוד יותר בעיני היא הטענה שנתניהו "אישר" לממשלת גרמניה למכור צוללות מתקדמות למצרים רק כדי שבן דודו יתעשר ויעביר לו נתח מהשלל. כפי שפורסם, העיד עמוס גלעד, מי שהיה ראש האגף הביטחוני־מדיני במשרד הביטחון, כי נתניהו אמר למרקל שאין לישראל התנגדות לעסקה כזאת. אם אכן עשה כך לא מטעמים אסטרטגיים אלא מטעמים של תועלת כספית, לעצמו או למי ממקורביו - מדובר בבגידה. לא פחות. גנץ, בראיונות שלו השבוע, לא העז כמובן לומר זאת במפורש, אך אמר כי האישור למכור צוללות מתקדמות למצרים "בלי התייעצות ביטחונית" - הוא "בלתי קביל לחלוטין". בוא. תחליט מה אתה רוצה לומר. 
 

אלא שאני מבקש להאיר את פרשיות הצוללות מזווית אחרת. לדבר על תפקודם של הרמטכ"לים ושרי הביטחון של ישראל, שכיהנו בעת שעסקאות אלו, לכאורה מושחתות או מיותרות, נרקמו. בשעה שמעשה בגידה כזה מתרחש לכאורה במשמרת שלהם. גנץ, אשכנזי, יעלון וגם אהוד ברק, המאשים את נתניהו במעשים נוראים - היו רמטכ"לים ו/או שרי ביטחון בשנים הללו. צוללת עולה חצי מיליארד יורו. אי אפשר לקנות שש, או תשע, בלי שהרמטכ"ל יידע. בלי ששר הביטחון והקבינט יאשרו. הם כולם מספרים לנו היום שהתנגדו לעסקאות הללו, אבל נתניהו כפה את דעתו עליהם. ואנו נדרשים להחליט אם הערים עליהם (אמר להם שקונים צנצנות ובסוף קנה צוללות, האותיות היו ממש קטנות) והם לא שמו לב, כלומר מדובר באידיוטים (והם ממש, אבל ממש לא) - או שהביעו את התנגדותם לפרוטוקול - ולא עמדו על דעתם.
 

צוללת היא כלי המלחמה היקר ביותר שישראל רוכשת. קנייתה נוגסת נתח אדיר מתקציב הביטחון. אם אין צורך בצוללת שישית, המשמעות היא שרכישתה באה במקום רכש מערכות חיוניות הרבה יותר: טילים, מל"טים, נגמ"שים ממוגנים. איזה מין רמטכ"ל הוא זה שבמשמרת שלו פוגעים כך בביטחון המדינה ברכש מיותר - והוא שותק? איך זה איש מהרמטכ"לים ושרי הביטחון הללו לא התפטר, אפילו לא איים בהתפטרות, כשפוגעים כך בצה"ל שהוא מופקד עליו? ורק כשהם משתחררים ומזנקים לזירה הפוליטית הם מתייצבים בחזית אחת ומאשימים את נתניהו באחריות מושחתת למעשים הנוראים הללו. ואיפה היו הם כשזה נעשה? איך לא הציבו אולטימטום לראש הממשלה? 
 

והרי כשרצו נתניהו וברק לתקוף את מתקני הגרעין של איראן - ידעו ראשי מערכות הביטחון שלנו להתייצב כאיש אחד, להתנגד ולמנוע את התקיפה. אם כך - למה לא מנעו את עסקאות הצוללות? שר ביטחון ורמטכ"ל הטוענים שלא ידעו מבעוד מועד כי גרמניה עומדת למכור למצרים צוללות מתקדמות באישור ישראל - אומרים בעצם שהמוסד ואמ"ן לא ידעו על העסקאות הללו. לא ייתכן.
 

ואולי כשהיו בתפקיד היו העסקאות הללו, המוצגות היום כמעשי שחיתות ובגידה - רק נושא לוויכוח, עם יתרונות וחסרונות, תועלת אסטרטגית מול חיסרון באי־רכישת אמצעים אחרים, תועלת מדינית מול סיכון ביטחוני, ויכוח לגיטימי אם עדיפה עוד טייסת F35, סוללות טילים או צוללת. ויכוח לגיטימי שהוכרע, אולי בניגוד לדעתם. אבל אם היו אז הדברים בעיניהם קריטיים לביטחון המדינה, כפי שהם מציגים אותם היום - מדוע שתקו כדגים והשלימו עם רוע הגזירה?