רפי איתן, שנפטר אתמול בצהריים בבית החולים איכילוב בגיל 92, היה מהאבות המייסדים של המודיעין הישראלי והשתתף במרבית המבצעים המיוחדים של השב”כ והמוסד ב־25 השנים הראשונות לקיומה של המדינה. במבצעים אלה הוא הפגין את כושר התחכום, הממזריות והיצירתיות שלו, ששאבה את השראתה מנפש האומן שלו - הוא היה פסל והמשיך לפסל עד השנים האחרונות לחייו. הלווייתו תיערך היום ב־15:00 בבית העלמין מנוחת עולם בנתניה. 
בסדרה התיעודית שהייתי מיוצריה, “המוסד סיפור כיסוי”, שהוקרנה לפני פחות משנתיים בערוצים 8 ו־10 שאלתי את איתן אם אי פעם במהלך המבצעים חש פחד או אחזה בו פאניקה. “פאניקה? אני? לעולם לא”, השיב בחיוך ובבת שחוק שאפיינו אותו.
 
הוא נולד ב־1926 בשם רפי הנטמן בקיבוץ עין חרוד ועבר עם משפחתו בגיל 3 לרמת השרון, אז מושבה חקלאית. בגיל צעיר התגייס לפלמ”ח והשתתף בכמה מהמבצעים החשובים בשנים שקדמו להקמת המדינה. בין השאר, בליל הגשרים, בפריצה למחנה המעפילים בעתלית, בקרבות משמר העמק ובמלכיה ובפיצוץ הרדאר הבריטי ועוד. ב־1946 היה בחוליה שחיסלה שניים ממנהיגי הטמפלרים הגרמנים שחיו בשרונה (כיום הקריה) ונחשבו לאוהדי הנאצים.
 

עוד בנעוריו, כשלמד בבית הספר החקלאי בקיבוץ גבעת השלושה, קיבל את הכינוי “המסריח”. עם חבריו לחדר נמנה האלוף במיל’ והשר רחבעם זאבי. איתן סיפר על כך בעצמו: “יום אחד זאבי, רק תחתונים לגופו, נבר בערימת הגרביים המסריחים שלי. ‘אה’, הוא אמר, ‘רפי מסריח’. הסתכלתי עליו, כולו עור ועצמות, שדוף כזה, ואמרתי לו ‘ואתה גנדי’. מאז אני רפי המסריח והוא גנדי”.
 
במהלך שירותו הצבאי הוא נפצע ברגלו וגם נפגע כושר השמיעה שלו. בעשור וחצי האחרונים לחייו היה באוזנו מכשיר שמיעה. המכשיר היה רב־תכליתי. הוא אפשר לו, במיוחד בשיחות טלפון, גם כששמע היטב, לטעון שאינו שומע.
 
מבחן הקבלה: פריצה לדירה

איתן הצטרף ב־1951 ליחידת המבצעים (החוליה) של שירות הביטחון הכללי (השב”כ) והשתתף בשנות החמישים ברוב מבצעיה, שנועדו לעקוב ולפרוץ לשגרירויות זרות ולעקוב אחר דיפלומטים, בעיקר מארצות הגוש המזרחי. לימים הוא עמד בראש היחידה. ב־1961 פיקד על המבצע שהביא ללכידתו של המרגל ישראל בר, שנעצר בביתו בצפון תל אביב, לא הרחק מהירקון. 
 
כששאלתי אותו בעבר איך גויס לחוליה, סיפר איתן כי הוזמן לשיחה עם ראש השב”כ (ולימים גם במוסד) איסר הראל, בבית קפה ביפו, לא הרחק ממטה השב”כ ששכן אז במה שהוא היום שוק הפשפשים. “איסר הצביע על דירה מסוימת, ואמר לי ‘תיכנס אליה’. טיפסתי על המרזב”, חייך איתן, “ונכנסתי למרפסת. איסר אמר לי ‘התקבלת’”. הסיפור משעשע, אך כמו לא מעט מסיפוריו, לא תמיד ברור מהי האמת ומהן התוספות שאיתן אהב לתבל בהן אותם.

משפט אייכמןמשפט אייכמן

גולת הכותרת של מבצעיו, שבגללה גם יצא שמו ברבים בארץ ובעולם, הייתה חטיפתו של אדולף אייכמן בבואנוס איירס בארגנטינה ב־1960 והטסתו לישראל כשהוא בחיים. איתן וחבריו, צבי מלחין, צבי אהרוני ואברהם שלום (כולם כבר הלכו לעולמם), היו חולית החוד שעצרה את אייכמן, הפקיד הנאצי הבכיר שניהל את "הפתרון הסופי” של השמדת היהודים בשואה. הם הכניסו אותו למכונית והסיעו אותו לווילה שהוכנה מראש בבואנוס איירס ושם חקרו אותו.
 
בשנות השישים מונה איתן להיות ראש מוקד המבצעים של המוסד באירופה. במסגרת זו היה מעורב בכמה מבצעים נועזים, בהם, כפי שפורסם בעולם, גניבת אורניום מחברה בבלגיה והובלתו בספינה עבור הכור הגרעיני בדימונה וגניבת תרשימים ושרטוטים ממפעל בשווייץ באמצעות מהנדס מקומי של מטוס מיראז’ צרפתי, לאחר שהנשיא שארל דה גול הטיל אמברגו על מכירת נשק לישראל בגלל מלחמת ששת הימים. 
 
רומן עם פידל קסטרו

בעבודתו באירופה קשר איתן קשרים הדוקים וסייע לטיפוח הקשרים הסודיים המיוחדים עם מרוקו. במסגרת זו גם ב־1965 נענה לבקשת שירות הביון המרוקאי באיתור ואחר כך בהמלצה על דרך סילוק גופתו של מתנגד המשטר המלוכני מהדי בן ברקה, שפותה בידי סוכנים מרוקאים להגיע לפריז, שבה נחטף ואחר כך במהלך חקירתו בעינויים נרצח. ראש המוסד באותה תקופה היה מאיר עמית. הפרשה העיבה מאוד על יחסי ישראל וצרפת וגרמה גם לקרע בצמרת הפוליטית בישראל.
 
איתן היה מיודד במיוחד עם אריאל שרון, שהמליץ עליו ב־1977 לראש הממשלה מנחם בגין להיות יועצו למלחמה בטרור. באחת מהופעותיו בכנסת אמר: “צפויות עוד מאה שנות טרור במאבק מול הערבים" - ועורר עליו זעם רב בציבור ובתקשורת ובכנסת. כששרון התמנה לשר הביטחון ב־1981, הוא מינה את איתן לעמוד בראש הלשכה לקשרי מדע (לק”ם), יחידת הביון הסודית שעסקה באיסוף מידע מדעי וטכנולוגי מרחבי העולם, כולל ארה"ב.
 
כשם שמבצע “פינאלה” של חטיפת אייכמן הוציא את תהילתו ברבים, כך מבצע אחר – גיוסו והפעלתו של ג’ונתן פולארד כמרגל של ישראל בארה"ב ב־1985 – הביא לנפילתו של איתן כאיש המודיעין האולטימטיבי ולפירוק הלק”ם. ארה"ב הכריזה עליו אישיות בלתי רצויה, ומאז לא דרכה כף רגלו שם, מחשש שייעצר בה. איתן לקח אחריות על המבצע הכושל והתפטר, אף שטען עד סוף ימיו כי פעל ב”סמכות וברשות” של הדרג המדיני דאז (יצחק רבין, שמעון פרס, יצחק שמיר ומשה ארנס). וכראיה מסייעת לחיזוק טענתו זו - העובדה ששרון מינה אותו ליו”ר כימיקלים לישראל (כי”ל).
 
לאחר שסיים את תפקידו בחברה פרש לעסקים, בעיקר בתחום החקלאות בקובה בתקופתו של פידל קסטרו, שעמו התיידד אישית, ובאוגנדה. מאוחר יותר, ונגד כל הסיכויים, הקים את מפלגת הגמלאים והיה להפתעת הבחירות לכנסת ה־17 בשנת 2006, כשהוא וחבריו זכו ב־7 מנדטים. איתן מונה לשר שבין השאר עסק בענייני מודיעין. במשך עשרות בשנים הוא היה לאגדה חיה בקרב אנשי קהילת המודיעין, ודורות של לוחמי מוסד התחנכו על מורשתו ועל סיפוריו המפולפלים.