בתקיפות חיל האוויר האחרונות על עזה, יש חידוש לעומת העבר. לא רק הותקפו מטרות מסורתיות של הזרוע הצבאית של חמאס, אלא היה גם ניסיון לפגוע בבכיר בארגון, כלומר לחזור למדיניות הסיכולים הממוקדים. לפי דיווחים מהרצועה, גם הותקפה לשכתו של יו"ר חמאס, אסמעיל הנייה, שכמובן לא היה בה. 
הסיבה לתקיפות היא כמובן הטיל שפגע בבית במושב משמרת בשרון וגרם לפציעתם של שבעה בני אדם. פגיעה זו, כמו גם תגובת צה"ל, שכוללת גיוס חלקי של מילואים, פריסת סוללות של כיפת ברזל, העברת שתי חטיבות שריון וחי"ר לעוטף עזה, פתיחת מקלטים והערכות ביישובי העוטף, יכולים להיות האות לפתיחתה של מלחמת עזה הרביעית. 
 
אבל היא לא בלתי נמנעת. ראש הממשלה בנימין נתניהו ישוב רק היום מוושינגטון. הוא עדיין אינו מעוניין במלחמה כוללת עם עזה, בוודאי שבועיים לפני הבחירות. אבל מלחמה עלולה לפרוץ, כי להסלמה יש הגיון משלה, שלשני הצדדים אין תמיד שליטה עליו. ליתר דיוק, הם חוששים לשלוט בתהליך, מחשש שיראו חלשים. 
 
הנחת היסוד היא שחמאס, ואפילו הג'יהאד האסלאמי, אינם רוצים בעימות. עד היום הם ניהלו מלחמת התשה של בלוני תבערה, עפיפוני נפץ, הבערת שדות, הפגנות על הגדר, ומעת לעת שיגור רקטות והטלת מטענים נגד כוחות צה"ל. אך הם גם יודעים שנתניהו וישראל אינם רוצים בעימות כולל, ומנצלים את תקופת הבחירות להליכה על הסף ולעוד צעד קטן ומסלים. 
 
בשבועות האחרונים שוגרו שלוש פעמים רקטות ארוכות טווח - לבאר שבע, לגוש דן ולמשמרת. בכל שלוש הפעמים ההסבר/תירוץ שסופק על ידי חמאס וצה"ל היה שהשיגורים היו בשוגג והרקטות, שהוצבו בעמדות של חמאס, נורו עקב סופות ברקים ורעמים שהפעילו את מנגנוני השיגור. גם אם זה נכון, ויש סביב סוגיה זו סימן שאלה גדול, גם בצה"ל וגם בדרג המדיני יודעים שקשה למכור את הטיעון הזה לציבור. 
 
לכן, הכול תלוי בעצם בהנהגת חמאס. אם זו תגיב בעוצמה רבה על מתקפת חיל האוויר, שהחלה אתמול, בירי של עשרות רקטות על העוטף ומעבר לו עד לגוש דן וצפונה, יפתח מעגל הקסמים של מתקפה אווירית, שיגור רקטות וחוזר חלילה. בוודאי שאם יהיו נפגעים בצד הישראלי, לא תהיה לנתניהו ברירה אלא לתת את הפקודה שעד כה הוא לא רצה לתת, של כניסה קרקעית. זה טבעה של אסקלציה.

הפגיעה בבית במושב משמרת, צילום: דוברות המשטרההפגיעה בבית במושב משמרת, צילום: דוברות המשטרה


למרות המצור, לחמאס יכולת רקטית בלתי מבוטלת
 
מה התחדש מצוק איתן? ישראל, שאיתרה והשמידה את מרבית המנהרות התת-קרקעיות, הצליחה לשמוט מידי חמאס נשק אסטרטגי. אבל למרות המצור המשותף שישראל ומצרים מטילות על עזה, ולמרות שהן מצמצמות את הברחות הרקטות ואמצעי לחימה אחרים לעזה, חמאס הוכיח כי עדיין יש לו יכולת רקטית בלתי מבוטלת. 
 
חלק מהרקטות הן לטווח ארוך, כמו זו שפגעה במשמרת. אלו רקטות מייצור עצמי, בעזרת ידע מחיזבאללה ואיראן. ההערכה היא שלחמאס ולג'יהאד יש כמה אלפי רקטות לטווחים של עד 40 ק"מ ועוד כמה עשרות עד 70-80 ק"מ וכמספר הזה לטווחים של 100 ק"מ ויותר. אלה הן רקטות לא מדויקות ותחזוקתן ירודה, אך גם 20 או 30 ק"ג של רש"ק יכולים לגרום לנזק כבד, במיוחד בפגיעה ישירה.
 
עם כל ההערכה לטכנולוגיה וליכולת של כיפת ברזל, אסור לשכוח שיש לה נקודות תורפה. לצה"ל אין מספיק סוללות (גם אם מפצלים אותן למשגרים) לכסות את כל המרחב מעזה ועד חדרה (עד לשם יכולות, פחות או יותר, להגיע הרקטות מעזה). בנוסף, טווח היירוט המרבי של כיפת ברזל הוא עד 50-60 ק"מ והיא מתקשה ליירט פגזי מרגמה לטווחים קצרים של 5-7 ק"מ.
 
ההסלמה הזו הייתה יכולה להימנע אם ממשלת ישראל הייתה מגבשת אסטרטגיה מדינית-ביטחונית כוללת. עיקריה צריכים היו להיות חידוש המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית, כדי לחזקה בציבור הפלסטיני מול חמאס. אך נתניהו אינו מעוניין בכך. בפגישה לפני כשבועיים של סיעת הליכוד הוא אמר במפורש כי מי שמתנגד להקמת מדינה פלסטינית, חייב לתמוך בגישתו כלפי עזה. 


נתניהו לא יחזור על טעותו. עסקת שליט, צילום: אבי אוחיון, לע"מנתניהו לא יחזור על טעותו. עסקת שליט, צילום: אבי אוחיון, לע"מ


המלכוד של נתניהו
 
בכך יצא המרצע מן השק. אף שלא אמר עדיין במפורש כי הוא חוזר בו מתמיכתו ברעיון שתי המדינות, נתניהו מעונין לפצל את העם הפלסטיני לשתי ישויות, בגדה ובעזה, כדי לחסל בפועל את המדינה הפלסטינית האחודה. לשם השגת מטרתו, נתניהו מוכן למנוע העברת חצי מיליארד שקל מכספים השייכים לרשות הפלסטינית ובאותה עת לשלם כספי פרוטקשן לארגון חמאס - וכל זאת כדי להשיג שקט זמני. 
 
אבל גם אם לא נדרדר למלחמה כוללת, כפי שאפשר אולי להעריך מהודעת הג'יהאד האסלאמי, שמצפה לתיווך מצרי, הרי שבעיות היסוד לא ילכו לשום מקום. אפילו לגישתו, נתניהו אינו מוכן לעשות את הצעד הנוסף, שהיה מביא להסכם הפסקת אש או הסדרה ארוכת טווח עם חמאס. כל שעליו לעשות הוא לקבל החלטה אמיצה, שתאמר כי בתמורה להסכמת חמאס למהלך כזה, ישראל תסכים לשיקום יסודי ומקיף של עזה כדי לשפר את רמת החיים של תושבי עזה ורווחתם. 
 
אבל הממשלה מסרבת להסכים לכך, כל עוד לא תושג עסקת חילופי גופות ושבויים. עסקה כזו אפשרית רק אם ישראל תענה חלקית לדרישות חמאס, לשחרר מאות מחבלים. נתניהו, שכבר הסכים לכך בעסקת שליט (שחרר יותר מ-1,000 מחבלים), לא חושב אפילו לחזור על טעותו. וכך הכול תקוע.