עוד לפני שבצה”ל החלו לגייס מילואים, ולפני שגורם מדיני בכיר הודיע כי לא צפויה בשלב זה הפסקת אש מול חמאס, ישבו סביב שולחן, בצל עץ השקמה, בלב השטחים החקלאיים מול רצועת עזה שלושה צעירים בני קיבוץ ניר יצחק, שניים מהם חיילים לוחמים בחופשה. בשפה הקיבוצית בין החבר’ה זה מכונה "לזרום לבירה בשקמה" - נקודה מוכרת לצעירים לתפוס בה שלווה ושקט פסטורלי.

מי שגדל כל ילדותו בקיבוץ, במציאות של מעברים קיצוניים משקט מוחלט לקולות המלחמה, לא זקוק להכרזה על הפסקת אש כדי ללכת לחפש את השלווה על בירה צוננת בשדה, כמה שעות בלבד לאחר שנורו מטחים של רקטות לאזור כשמחסומי צה”ל עדיין מוצבים בדרך וכוחות צבא רבים מוזרמים לגזרה. כך או כך, לחבורה הצעירה ברור שבכל מקרה זה רק פסק זמן, עד לסבב הבא.

כפי שפרסמנו לראשונה ב”מעריב”, במערכת הביטחון סבורים שבשיגור לעבר הבית במושב משמרת בשרון, יכול להיות ששוב מדובר בתקלה של חמאס, אבל הפעם הדבר לא נאמר באופן פומבי, והטענה שנשמעה אתמול היא שבכל מקרה - לא היה לכך כל משקל בתגובה של צה”ל להסלמה. בפועל, גם הסברה הזו עלתה בכל הערכות המצב שהתנהלו בדרגים הצבאיים באוגדה ובמטה הכללי ומול הדרגים המדיניים, כנתון משמעותי בהערכת המצב. בפועל, תגובת צה”ל שלשום ואתמול נותרה מדודה, מאופקת ולא שונה במהותה מסבב ההסלמה הקודם.

כמו במקרים קודמים, את קצב האירועים - תחילתו של הסבב וסיומו - הכתיב חמאס ולא ישראל. שבועיים לפני בחירות אצלנו, והארגון הפלסטיני הוא זה שקובע את סדר היום. וגם הפעם, כמו במקרים הקודמים, אף על פי שאת הבעיות גורמות “הרקטות הסוררות והעצמאיות”, צה”ל אינו פוגע במערך הרקטי של חמאס, בדגש על אותן רקטות ארוכות טווח.

וכך, בין שיקולים מבצעיים לפער המבצעי והמודיעיני בכל הקשור ליכולת לאתר ולפגוע במערך הרקטי של ארגוני הטרור, ובפרט של חמאס, עולות - ולא בפעם הראשונה - סוגיות מטרידות: מדובר בפעם השלישית ברציפות שירי של חמאס יכול להיתפס אצלנו כטעות ותקלה, וצה”ל צריך לחקור לעומק את האפשרות שחמאס מנהל מניפולציות שפעם אחר פעם מטעות את אנשי המודיעין שלנו. לכאורה זה עוד סבב הסלמה שעומד לפני סיום, אבל למעשה כל גורמי המתיחות עדיין כאן.

מיד לאחר שהרקטות נעלמו, שוב הגיעו הבלונים, שוב אירועים חריגים על הגדר, מטענים. וכל זאת כאשר ברקע ממשיכים להיערך בעזה ליום האדמה ולציון שנה לתהלוכות השיבה, בשבת הקרובה. כך שרגוע, בכל מקרה, כרגע לא מסתמן שיהיה.

גם אצלנו הסיפור רחוק מלהיות גמור. כוחות התגבור יישארו בשטח יחד עם כוחות המילואים שגויסו אתמול, ובמקביל גוברת שוב הביקורת הציבורית על ההתנהלות המדינית והצבאית מול רצועת עזה. צה”ל יכול לסכם בשביעות רצון את תוצאות התקיפות, בסביבת ראש הממשלה יכולים לטעון שחמאס הפעם ירד על הברכיים והתחנן להפסקת אש, אבל את מחסום תודעת הציבור אצלנו זה פשוט לא עובר. נפתלי בנט מתוך הקבינט תוקף את ראש הממשלה, וכך גם מי שאמורים להיות שותפיו לממשלה גם בהמשך הדרך - אביגדור ליברמן וגורמים נוספים בימין.

כל זה לא מוסיף לשקט בתוך המערכת הביטחונית, ובמצב עניינים שכזה הפסקת האש היא בעירבון מוגבל מאוד. כי במהלך היום שוב חזרו כאמור, בלוני הנפץ והאירועים החריגים על הגדר. בשעות הערב כבר הנחה הרמטכ”ל על תגבור כוחות נוסף בדרום, שהגיע לאחר מכן עם ירי הרקטות והתגובה הצה"לית, לקראת אפשרות של הידרדרות ביטחונית. האם מדובר בצעד שהוא בבחינת “תחזיקו אותי”, או שמבחינת ישראל עדיין לא נאמרה התגובה האחרונה? התשובה תתברר כנראה ביממות הקרובות.