דנה ויס זכתה להיות מוקעת ומנואצת בן רגע, כשכל הרזומה המפואר שלה היה כלא היה כי דיווחה ידיעה שאינה עולה בקנה מידה עם התיאוריה של שונאי נתניהו. ועמית סגל, שד עיתונאי, קול מסקרן ואחר, מוכשר וחד כתער, הופך לבדיחה ברנז'אית, ל"דובר מטעם" שאפשר לבטל את דבריו ולא להתייחס אליהם ברצינות כי לא התנקש בשידור בשנוא הנפש של בכירי הקסטה השלטת.
זה לא מדע בדיוני, ואלה לא המצאות פרנואידיות שלי. אלה דעות שהופצו ברבים וצויצו לעיני כל. המשחק הזה הוא על כל הקופה. או שאתה נגד נתניהו, ואז נושאים אותך על כפיים ומוחלים לך על כל פדיחה, נוראית ככל שתהיה, או שאתה בעדו, ואז הלך עליך. אז אילו בריונים גרועים יותר? בניגוד לאותם צעקנים מהימין, דברנים בלירה, שנזקם מתחיל ומסתיים בכמות הגועל נפש שנפלטת מאצבעותיהם, לאותם ברנז'אים מדוברים יש השפעה אמיתית. הלחץ שלהם מפרק קריירות וגורם לעיתונאים לחשוב פעמיים לפני שהם משמיעים קול אחר, ובסוף מי ששייך למחנה שאמון על רבגוניות ופתיחות - מוביל באדיקות אלימה למחשבה קפוצה, צרה ומקובעת.