לעובדה שעשרות אלפי תושבי עוטף עזה התרגלו לחיות בתוך מסחטת עצבים מתמשכת, כבר התרגלנו. הילדות האבודה של אלפי ילדים ישראלים שנודדים מדי לילה מהממ"ד למיטה ובחזרה כבר לא מעניינת אף אחד. אבל כשנשמעת אזעקה בתל אביב או נופלת רקטה בשרון, מתנער בנימין נתניהו מתרדמתו וקובע שבוצע "מעשה נפשע".
כל האמור לעיל עוסק בחקירות העתיד. להזכירכם פעם נוספת, חקירות העבר כבר הניבו כתב אישום אחד בגין שוחד ועוד שניים בגין מרמה והפרת אמונים. כל זה מתגמד, כמובן, מול הפריצה האיראנית לסלולר של גנץ (שאליו נגיע בהמשך).
ועוד משהו: למה שמי שלא ממנה לעצמו ממלא־מקום ומנהל את המדינה באמצעות בני דודים, ישתף את שר הביטחון או הרמטכ"ל באישור חשאי שנתן לגרמנים למכור צוללות תקיפה למצרים? למה שנושא אסטרטגי, רגיש מאין כמותו מהסוג הזה, יעבור בור"ש (ועדת ראשי שירותי המודיעין החשאית) כמקובל בדמוקרטיה מסודרת? למה שמפקד חיל הים לא יידע אילו צוללות יש בזירת ים סוף והים התיכון מולו? למה שהרמטכ"ל ושר הביטחון לא יהיו בתמונה? ככה. כי זה סוד. ואת הסודות, במונרכיה מטורללת, מגלים רק לחברי הלה פמיליה ולליצני החצר.
הוא כמובן לא שכח להתבכיין גם השבוע. בעלייה למטוס בוושינגטון זעק ש"אתם לא מסקרים את ההישג הגדול של רמת הגולן". דווקא כן סיקרנו את זה. כותרות ענק בכל העיתונים, סיקור בשידור חי ולא מעט שבחים הוא קצר השבוע, בצדק, בעניין הזה. הדבר היחיד שהפריע לסיקור הוא העובדה הפעוטה והמצערת שבאמצע החגיגה ירו עלינו ("אז ירו על אשקלון, אז מה", מאת מירי רגב). הוא התאונן באוזני קרן מרציאנו שהוא לא מקבל זמן ויחס כמו בני גנץ. התברר שקיבל כפול זמן. בעניין היחס, למחרת טיגנה יונית לוי את הכבד של גנץ בשידור חי.
שוחחתי עם שני גורמי זק"א. הם אישרו שגנץ שהה במיאמי שלושה ימים. אחד מהם טען ש"הוא הסתובב איתנו בפגישות". הגורם האחר, האחראי על מרצים וגיוס כספים, אמר ש"התשלום היה רק עבור ההרצאה". אפרופו תשלום: העברתי השבוע למשרדו של עו"ד נבות תל־צור, פרקליטו של ראש הממשלה נתניהו, ולדוברה של משפחת נתניהו, שאילתא שבה ביקשתי לדעת אם מר או משפחת נתניהו שילמו לו עבור שירותיו בחודשים האחרונים. ממשרד תל־צור נטען כי מדובר ב"מידע פרטי". ממשפחת נתניהו לא התקבלה תגובה.
התרעות פיקוד העורף