כשהחששות הללו מהדהדים בי, הגיע המועד המתאים. זה קרה אחרי שדיכטר השיב על שאלה באריכות, תוך שהוא מציין את מעלות הליכוד במעין תעמולה לא מאוד סמויה שקראה להצביע למפלגה. הגבתי במספר שאלות שהרגשתי שצריך לברר לנוכח הכיוון שאליו נע הדיון, וביקשתי ממנו שישיב עליהן. חבר הכנסת התעלם ומרח את התשובה בתוכן לא רלוונטי. משלא נעניתי, לחצתי עליו. הוא בחר כיוון אחר. לא הרפיתי והוספתי גם הערה בדבר הגובה שאליו הגיעה מערכת הבחירות הזו. על הרפש של השבועות האחרונים אפילו אין לי כוח לכתוב. נדמה לי שרבים כבר אומרים, גם בקול רם, ש"ייגמר כבר הגועל הזה".
התגובות הללו הבהירו לי שוב עד כמה נמוכה רמת הסובלנות בימים אלה. אף על פי שציינתי כבר מיליארד פעם למי אצביע ביום הבוחר, נשפטתי בן רגע בידי אנשים שאמורים להיות שותפי לדעה הפוליטית. כנראה שהחוק בשלב הזה פשוט וברור: או שאתה נאמן עד מוות או שאתה בוגד. אין אמצע. על פי המשוואה הזו, אם יש לי תפיסת עולם והעדפה לגבי זהות האדם שצריך להנהיג את המדינה, זה אמור לעקר באופן מוחלט את כל חושי הביקורתיים.
אולי זה פשוט מחסור באנרגיה שמגיע בעקבות הלילות שלי שהתקצרו והפכו משמנים וענוגים ללבנים ומטלטלים. ככה זה עם תינוקת חדשה. הלוואי והיה לי איזה בוט להרדים אותה. בוט הורי ויעיל שלא רק מטנף אלא גם מסייע לאב תשוש בהשכבות. שיט, היא שוב התעוררה. חייב ללכת ולסדר לה את השמיכה כדי שלא תתחיל לבכות. עכשיו רק חסר לי שגם היא תתחיל להשמיץ אותי.
התרעות פיקוד העורף