ביום שלישי תסתיים הטינופת, אבל יתחיל הסיוט האמיתי: הקדנציה ה־21 של אגם הדרעק. אני אוהב את אלה שקוראים לבחירות "חגיגה של דמוקרטיה". מה חגיגי כאן בדיוק?
"אני יודע, אבא, שהוא מת. איש אחד ירה בו".
נכון, חיים שלי, אתה צודק. איש רע ירה בו, ועכשיו האיש בכלא.
"למה הוא ירה בו, אבא?"
וואי, וואי, התחלת לחפור? תביט בחלונות, תראה אנשים ומכוניות, תן לי להתרכז בנהיגה ולהקשיב לרדיו.
חלפנו על פני תחנת המשטרה ברחוב ויצמן בגבעתיים. "אבא, הנה משטרה. האיש הרע פה בכלא?"
לא, גיאצ'ו. פה זו תחנת משטרה, האיש הרע נמצא בבית הסוהר, שזה הרבה יותר גדול מתחנת משטרה. פעם, כשנראה כזה בטיול, אני אראה לך. הבנת?
"אבא, בתחרות הזו של ביבי והאיש עם העיניים הכחולות, אתה הולך לראות אותה? תיקח אותי איתך?"
"בטח שאני זוכר, אבא. אבל אני רוצה שגם אתה תבוא עם אמא ואיתי, ואז אני אגיד לה שלא תעשה שטויות, שלא תכעס עליה".
ב־ט־ח, כיפוש, סחתיקה. אבל בואי נדייק בסוגיה, כי חשוב כאן דיוק רגשי. בסך הכל כולם חולירות, אז נלך על מה שפחות חולה. במי את מתעניינת?
מה פתאום, עניתי. בקמפיין אתה חייב להיות שהיד, אול־אין. הם כבר הגיבו, הם לא יזמו כלום, הם טובים לשירה בציבור. אז ניסע אליהם לקומזיץ.
"אתה מצמצם לי את כל האפשרויות. בוא נחכה קצת לסקרים האחרונים, ואז אחליט. תגיד לי, למה אתה לא מצביע אם זה כל כך חשוב לך?"
"טוב, מאמי, תירגע. כשאתה מתלהב אתה מתחיל לעלות בטונים ולהשתגע. תירגע, יש זמן להחליט", היא סיימה את השיחה לפני שהמשיכה לצפות באיזה ריאליטי מפגר בטלוויזיה. מי אמר שאין לגליזציה בישראל? הטלוויזיה ממסטלת את הציבור הפקר־הפקר מדי ערב. מה זה בדיוק, אם לא אופיום להמונים?
אגב, אדון כחלון, תחיית המתים של מנחם בגין זצוק"ל היה אקט נמוך לא פחות מהבוגדנות של החבר שלך נפתלי.
לא כפרע, הכל בסדר. רק תשתקי..
התרעות פיקוד העורף