הבחירות מחרתיים, וזה הזמן להפעיל את ההיגיון ואת הראש, ולהתאמץ להשאיר בצד את הרגשות ואת השנאות. מה שצריך להכריע הוא תוצאות טובות לישראל. כל מה שצריך הפעם הוא לבחור על פי הראש ולא על פי הבטן, על פי ההיגיון ולא על פי העצבים, לתת לשכל לפעול בקור רוח. להחליט על פי מה שטוב למדינה, מי הביא הישגים ומי יביא עוד, ולא על פי הרעשים, ההשמצות, השנאות והטרנדים. 

זה קשה. הבייס לא מסוגל למחשבה חופשית כזו בלי מאמץ מודע ומיוחד. זה הזמן של כולם לעשות את המאמץ הזה. התבגרנו כבר. הגיע הזמן ששיקולי הבחירות לא יגיעו מרגשנות ומנטיות הלב, מתיעוב ומהזדעזעות, אלא מריכוז של המחשבה בשאלת התוצאות למדינה. מי הביא תוצאות וקידם את ישראל, ומי מסוגל להביא עוד תוצאות. 

נשיא ברזיל עזב את ישראל אחרי שלושה ימים. כמעט לא ראיתם תמונות מהביקור בחדשות המרכזיות של ערוצי הטלוויזיה. אם ראיתם משהו, זה היה בקמצנות שממש מונעת מידע, או חצי משפט בעל קונוטציות שליליות שהצליחו להפיק מהנשיא אחרי שמשכו אותו בלשון. 

ברזיל היא המדינה החמישית בגודלה בעולם, וחיים בה יותר מ־200 מיליון בני אדם. בולסונארו נבחר בבחירות דמוקרטיות. ייתכן שאם עורכי מהדורות החדשות היו ברזילאים הם לא היו בוחרים בו, אבל הברזילאים חשבו אחרת. זה המצב הבינלאומי. אי אפשר מצד אחד לייחל ליחסי שלום מתרפס עם דיקטטורים ערבים, ובאותו נשימה להחרים מנהיג נבחר טוב מהם עשרות מונים. הוא לא אדם פרטי, הוא נשיא נבחר, למרות ההתבטאויות הפוגעניות בקהילה הגאה. התעלמות ממנו היא עלבון לברזילאים. 

אין ספק שהביקור היה טוב לישראל. לא לנתניהו – לישראל. ראיתי בסרטון באתר ראש הממשלה, לא בטלוויזיה חלילה, אינספור אנשי הייטק ישראלים שהתכנסו בירושלים כדי להציג בפניו את החידושים שלהם. במהדורות הטלוויזיה המרכזיות לא ראיתי זאת. טרחתי עד שהותשתי כדי לאתר בחדשות הטלוויזיה משהו מהביקור של נשיא ברזיל בכותל, ביקור בעל משמעות לישראל. מצאתי באתר “סרוגים”. בסדר, אולי אני לא בעל כישורי חיפוש, אבל מדוע לחפש בכלל, מדוע לא ראיתי את התמונות בפתיחת מהדורות החדשות? אה, הבנתי, התקלקלו המצלמות? זה קורה. 

רציתי כל כך לראות, ולא הראו לי. חדשות כאלה הן חלומו של עורך חדשות טלוויזיוני: חומר ויזואלי, אירוע מרגש, נושא בעל חשיבות בינלאומית, הכל. אבל במקום זאת הם העדיפו להראות ראשים מדברים באולפן על ניתוח תיק המניות שהיה לביבי. חששו להראות חומר חדשותי מהשטח, כי מישהו עלול להבין ממנו שביבי משיג הישגים לישראל. חששו שמישהו יראה איך נתניהו מתפקד בעת הביקור הזה, תוך כדי הבחירות והפרשות, ברמה של 250%, ועוד מספיק לסדר עניינים עם פוטין. יש משהו לא רציונלי בכל מה שקורה סביבנו בימי הבחירות האלה. חייבים לחזור לפעול תוך הפעלת ההיגיון. 

חשיבה רגשנית משתלטת על מצביעי שמאל וגם ימין. רעש הרכילויות שבהן כולנו מוזנים מערפל את היכולת להתמקד בשאלה העיקרית מחרתיים: מה טוב להצלחת המדינה שלנו גם בארבע השנים הבאות. 
 

בני גנץ ויאיר לפיד הם אנשים ראויים. רמטכ”לים הם אנשים מובחרים. כולנו זוכרים את רפול, אבל למרות תכונותיו המרשימות, רפול לא שיכנע את הבוחרים להעניק לו את ראשות הממשלה. מצד שני, נתניהו איננו מנהיג ללא פגמים. עם זאת, השנאה הרגשית המופנית כלפיו אינה בגלל הצוללות. אותה שנאה, באותו להט, הייתה גם לפני 20 שנה בגלל חשבונית של מוביל בשם עמדי. אפשר לקוות שאזרחי ישראל למדו כבר לפתח עמידות מחשבתית ולהפעיל את ההיגיון אפילו כאשר התקשורת מרססת לאוויר את סדר היום הצרחני וההיסטרי שלה. 
 

יכול להיות שיש מנהיגים אידיאלים וקדושים אי שם. אם כי יש אמת גם באמרה: “אם תתנהג יותר מדי כקדוש, אתה עלול להפוך לשטן”. כרגע יש צורך לבחור בין מה שעומד לבחירה. אנחנו חייבים לחשוב בהיגיון מה יהיו התוצאות. לא מהן התחושות. פעם, בבחירות שאני זוכר, יצאו אנשי רוח מהשמאל בקריאה “לקחת כדור נגד בחילה ולהצביע עבור המערך”. הקריאה להתעלם מבחילה בעת ההצבעה הגיונית מאוד. לא מצביעים על פי בחילה או על פי התאהבות, אלא במחשבה צלולה, נטולת אמוציות. בוחרים על פי מה שיביא תוצאות טובות למדינה.