להלן צרור משוואות: אם נתניהו גדול מגנץ, ויחד עם בנט, סמוטריץ’, כחלון וליברמן הם יותר מ־61 - נתניהו ראש ממשלה. פשוט. אבל גם אם N קטן מ־G ועדיין כל גוש הימין גדול מ־61, נתניהו עדיין ראש ממשלה. אבל אם לנתניהו יש פחות מנדטים מלגנץ, ואין לו 61 התומכים בו להרכבת הממשלה החדשה - גנץ יהיה ראש ממשלה. גם זו מתמטיקה פשוטה.

אלא שנתניהו רוצה לשכנע אתכם להאמין במתמטיקה חדשה. שמצביעי הימין יצביעו עבורו כדי שהוא יהיה גדול מגנץ, גם במחיר סיכון גוש הימין כולו. נתניהו יודע מתמטיקה ומבין פוליטיקה יותר מרוב הקוראים ובוודאי יותר מהח”מ, אז למה הוא עושה זאת?

אפשר לתרץ ולהסביר שתאוות הניצחון חזקה מהלוגיקה. אבל זה לא נתניהו. אפשר לנחש שיש בידו סקרי עומק המראים שגם אם מפלגת ימין אחת קטנה לא תעבור, או שתיים, הוא עדיין יוכל להרכיב ממשלה. במקרה כזה, הוא מהמר. ההימור הופך בטוח יותר אם הוא יהיה מוכן לקנות את פייגלין בכל מחיר, או אם הוא בונה על ממשלת אחדות לאומית. 
 

כי מה שוות לו כל הבחירות הללו אם הוא לא ראש ממשלה? לאיחוד מפלגות הימין, לימין החדש, לכולנו, לישראל ביתנו ולזהות יש גם את היום שאחרי הבחירות, בקואליציה או באופוזיציה. אבל נתניהו יודע שאם הוא אישית מפסיד בבחירות הללו - הוא גמור. 
 

קשה לראות איך, אבל אולי הוא מקווה שאם לא יהיה לו גוש ימין של 61, הוא יצליח איכשהו להקים ממשלת אחדות לאומית עם גנץ: רוטציה, הוא ראשון ואחריו המבול, או כל קומבינה יצירתית אחרת. וגנץ, אף שנשבע לא לשבת עם נתניהו, יודע כי כחול לבן לא תשרוד באופוזיציה ותתפרק למרכיביה, ולכן לבו יהיה פתוח לקומבינות, ותמיד יוכל להסביר לתומכיו שהפר את שבועתו רק כדי להציל את ישראל מהכהניסטים.
 

כדי לשכנע את נאמני ארץ ישראל להצביע עבורו, מפזר נתניהו המחאות בלי כיסוי. המוטבים הם מצביעי המחנה הלאומי. כידוע אין מכס על מילים. הוא מבטיח לפנות את חאן אל־אחמר “בקרוב מאוד” (כבר הבטיח ממש כך לפני חצי שנה). הוא יחיל ריבונות על כל ההתיישבות היהודית ביו”ש (מה מנע ממנו לעשות זאת בשנתיים האחרונות? אפילו את הניסיונות להחיל ריבונות רק על מעלה אדומים וגוש עציון הוא בלם). וכשם שהביא להכרת טראמפ בריבונות ישראל בגולן, כך הוא מבטיח לעשות גם לגבי ההתיישבות ביו”ש.
 

במאמר מוסגר, לעולם לא נשכח כי נתניהו היה מוכן לוותר על כל רמת הגולן, ומסר בידי ידידו רון לאודר את “חידוש הפיקדון” שנתן רבין על כל הרמה. מאז חלה רעידת אדמה בסוריה, ונתניהו ודאי אינו מוכן היום לוותר על הגולן. אבל לגבי הריבונות - היא לא חלה עדיין על הגולן. רק החוק הישראלי הוחל עליה בימי בגין, ומאז לא היה שום שינוי בסטטוס, וחמור מזה - ההתיישבות בגולן תקועה, מזערית, בלא תנופה ממשלתית שיכולה ליישב רבבות בגולן. מי הפריע לנתניהו להכפיל את אוכלוסיית הגולן?
 

יומיים לפני הבחירות, נכנע שירות בתי הסוהר למחבלי חמאס כדי למנוע את שביתת הרעב. משבשי הסלולר לא יופעלו בינתיים. עוד כמה ערוצי טלוויזיה יתווספו לחבילת הקליטה שלהם, רק שיהיה שקט. אל תאמינו למי שיאשים את שב”ס בהחלטה. הם לא היו מעיזים להיכנע בלי גיבוי מנתניהו. כך היה עם המגנומטרים. כך מתרחש ממש לעינינו בהסדרת הכניעה לחמאס בדרום כדי שיפסיקו להשתולל על הגדר, לשלוח בלוני נפץ, לשרוף ולירות רקטות. עוד ועוד כניעות לאויב כדי לקנות שקט זמני. גופות גולדין ושאול, ואברה מנגיסטו חי עדיין בידיהם - והוא מצ’פר את הרוצחים בכלא. לז’בוטינסקי, ראש בית”ר, היו הדר ותיגר. לבגין נשאר רק ההדר. נתניהו ויתר על שניהם ונשאר רק עם “אלוהים לשלטון בחרתנו”. רק בכך הוא מאמין בכל לב.