יום הבחירות השבוע היה עבורי יום של רחמים רבים. כמי שהשתתף בארבע מערכות בחירות ידעתי בדיוק על מי לרחם. ריחמתי על מועמדי המפלגות המתרוצצים בכל הארץ וטוחנים מים. פול־גאז בניוטרל. כידוע המפלגות מייחסות חשיבות עצומה לפעילות ביום הבחירות. מעולם לא הבנתי למה. נניח שחשוב להסיע לקלפי תומכים המתקשים להגיע. אבל למה חשוב שהמתמודד ייסע לקלפי בבית שאן לפגוש עשרה מצביעים בקלפי שסטטיסטית רק שניים מהם שוקלים להצביע עבורו, אחד בכלל חושב שהוא במפלגה אחרת ואחד מוכן להתווכח איתו עד שאשתו תחנה את הרכב ותגיע להצביע איתו? 
 

הוא לוחץ ידיים. נוסע לרחובות. עשרה מצביעים בקלפי. עם הרבה טקס בישבן הוא נכנס ובודק שפתקי ההצבעה נמצאים. משוחחים עם נציג המפלגה בשכונה. הוא אומר שיש תנועה ערה אבל מוכרחים לעשות עוד מאמץ ולהביא אנשים מהבית. הוא מבקש שהמועמד יוודא שמשלמים לו עבור יום עבודה מלא ושיזכיר לו מה שמו. מזכיר ומבטיח ונוסעים לערד. עשרה מצביעים בקלפי, מהם שלושה חברי ועדה, שני סדרנים, אחד נציג המפלגה שלך המוצב עם דוכן כמטחווי הקשת המותרת על פי החוק מהקלפי. הוא טופח על שכמו ומעודד אותו להמשיך לעשות מה שהוא אינו עושה גם עכשיו. 
 

במרכזי המפלגות מעדכנים נתונים על טבלאות גדולות וחסרות משמעות. האחראים לקמפיין מזינים זה את זה במידע כוזב ומיד משדרים עוד כמה רבבות הודעות טלפוניות להמריץ את הבוחרים, כי המצב קשה/קשה מאוד/זוועה/הצילו. 
 

כבר ראינו כמה מערכות בחירות כאלה, אבל לא זכורה לי כזאת שבה התחרות העיקרית היא מי יותר מסכן. מצבו של מי מסוכן יותר. הושיעו. אין לך אלא לרחם על יצרני הספינים היודעים שזרם ההודעות שלהם טובע בים ההודעות של המתחרים בעוד רוב הציבור, אם לא ידע זאת קודם, יודע במהלך היום שאי אפשר להאמין לשום הודעה של שום מועמד. עשרות מיליונים נשפכים על שירותי הטלפון, האינטרנט, הדפוס, יריעות הניילון העוטפות כל עץ רענן וגדר חלודה בסביבות הקלפי. בשפת הבחירות זה נקרא "נראות". כי אם יש המון שלטים של המפלגה - היא בטח חזקה וחשובה. מטומטם, אבל עובד. 
 

ואז מסתבר שרוב המצביעים, אפילו אלו שרוצים שהמועמד המוכר להם במעורפל מכמה כרזות ייבחר לכנסת הבאה - לא יודעים מה האות שלו בבחירות. הוא מסביר: לא "צ" אלא "ץ", כי מרצ לקחה את ה"צ" ואינה מרשה לאיש להשתמש בה. בסוף, כדי לא להתבלבל, הם יצביעו מחל. ככה הם רגילים. בסוף היום דיבר המועמד עם מאה מצביעים. ראשי מפלגות גדולות התחבקו עם מאתיים. לא פלא שנבחרי הציבור שונאים את הציבור.
 

ויש בי גם המון רחמים על הכתבים והשדרנים. יום שלם הם צריכים להעביר בדיבורים על לא כלום ושום דבר חשוב. מראיינים יצרן פלריגים, אותן כרזות פלסטיק ארוכות. השנה הזמינו רק 100 קילומטר לעומת 200 קילומטר זבל לפני ארבע שנים. האינטרנט הרג אותם. מראיינים ראשי מטות ואחראי יום בחירות של מפלגות שאינם יודעים בעצם כלום, ושואלים אותם מה המצב. איך הם יידעו? אלו שהמפלגה שלהם מתנדנדת או רחוקה מאחוז החסימה צריכים לשדר אופטימיות. האחרים צועקים געוואלד. מרתק. 
 

בהמתנה לקולות הימאים 
 

שלושה פתקי הצבעה עם קשקוש קטן מאחור נתגלו בטובא זנגריה, ומישהו הדביק זה לזה בסופרגלו פתקים של כחול לבן בראשון כדי לפסול את מי שיכניס יותר מפתק אחד. המראיין מציג את השאלה הקיומית: למה לא מבטלים את החוק המטומטם הזה שאם יש יותר מפתק אחד במעטפה ההצבעה פסולה? זה רק כי המחוקקים אינם בני 80, שלא לכולם קל להוציא מהכוורת פתק אחד ולהכניס למעטפה. פתקים נדבקים, ולמה לפסול? צריך לקבוע בחוק שממעטפה שיש בה כמה פתקים זהים - ייספר רק אחד, יינעץ על המסמר, והשאר לפח וזהו. אכן עניין נאה לעסוק בו במשך חצי שעה ביום הבחירות, כי צריך להעביר את יום השידורים המשמים הזה איכשהו. 
 

כולם מאשימים את כולם בזיופים, בהעלמת פתקים, בהשחתת פתקים. הרי אפשר היה לשדר את אותם דיווחים מ־2015/2013/2009/2006, וגם מהבחירות לראשות הסנהדרין לפני אלפיים שנה. ואז דנים בשאלה אם העובדה ששיעור ההצבעה בשש בערב נמוך בכמה אחוזים מזה שהיה ב־2015 זה טוב ליהודים ורע לערבים או להפך - טוב לשמאל ורע לימין. הדיון מתלהט.
 

האם הקוסם ישלוף שפן? ואם לא שפן, מה ישלוף? ואולי זו היא ההפתעה האמיתית של הבחירות: שאין ספין והכל דרמטי? כל הזמן דרמטי גם כשלא קורה כלום. זה המקום להודות למנכ"ל רדיו 103 אור צלקובניק, שהחליט ברגע האחרון לשדר ביום הבחירות שירים עבריים נפלאים וחסך מאיתנו את הסיוט. 

ואז מתפרסמים המדגמים: בערוץ 12 גנץ ניצח בהפרש גדול. תיקו בין הגושים. בערוצים האחרים זה צמוד, עם יתרון לימין. תיקו בין הגושים. פערים גדולים בין המדגמים. תומכי הימין מזפזפים ל־13 או ל־11. למה להם הדיכאון ב־12? משה פייגלין הוא אכן הפתעת הבחירות, כפי שהבטיח. מחכה לקולות הסטלנים, רק שיגיעו כבר להצביע. אולי גם בל"ד נמחקת. מחכים לקולות האסירים. הימין החדש מחכה לחיילים. אורלי לוי־אבקסיס למשיח. השמאל הוכה מכה קשה. פחות מ־10% מעם ישראל. זה כל השמאל? 
 

הימין נחלש. באיחוד מפלגות הימין שמחים שעברו, ושמחתם מוכפלת כי נפתלי בנט ואיילת שקד בינתיים לא. שמחה של ניצחון בדרבי, גם אם זה דרבי תחתית. כל אלו שליהגו בלי נתונים עד למועד פרסום המדגם - מתחילים ללהג על בסיס נתונים חלקיים, זמניים, כדי להעביר עוד זמן עד פרסום תוצאות האמת. 
 

האם עכשיו נתניהו מבין שצדקו כל אלו שהזהירו אותו מרעבתנות יתר, משאיבה כוחנית מהגוש שלו, שאולי ימחקו את הפער בינו לבין בני גנץ אבל ישאירו אותו מתנדנד וממתין למעטפה של אחרון הימאים ועם קואליציה שכל קריזה של ליברמן תטלטל אותה? שהמהלך שלו היה מהלך של מהמר חסר שליטה שאין לו מחר? 
 

לא. הוא אינו מבין. להפך. הוא בטוח שהם טעו. הוא הרי הכיר יפה את חוק הכלים השלובים לפני שהפעיל את כל משאבות הגעוואלד. המחנה הלאומי אינו מעניין אותו. לא עניין אותו מעולם, כיוון שהוא באמת בז לכל אותם הרוקדים לחלילו כאילו הם באמת בוטים ולא בני אדם אמיתיים בעלי תבונה ורצון משלהם. הוא ישמח מאוד כשיצליח להרכיב ממשלה, והצער על מחיקת כמה מפלגות ימין קטנות רק יגביר את שמחתו. 
 

אפשר לבלות את כל הלילה במעקב מתיש אחר קולות האמת בקלפיות במצפה יריחו ובקלפי 12 בבית הספר ניצנים בנתניה. אבל זה היה העונש שלי כשהתמודדתי. עכשיו אני פטור ממנו ויכול ללכת לישון בשקט. מחר יום עבודה.
 

בבוקר: תיקו נתניהו־גנץ. ניצחון לגוש הימין. הוא קוסם, הוא קוסם, הוא קוסם.

tguvot@maariv.co.il