בינתיים, שמורת החילונות הליברלית שלנו חיה, בועטת, פורחת ותוססת. כן, זו האמת. תל אביב היא עדיין העיר המדהימה בעולם, ישראל היא עדיין מדינה סובלנית למדי, שבה אנחנו יכולים, בשלב הזה, לעשות מה שאנחנו רוצים, פחות או יותר, בתנאי שזה לא בבני ברק, מאה שערים או בית שמש. דיינו.
צור ניהל מלחמת מאסף נואשת נגד הגישה הזו לאורך כל הדרך. "מה זאת אומרת לא נוגעים בביטחון", אמר, "יש לי כאן שלושה רמטכ"לים, שני אלופים, ניצבים, סגני ראש מוסד ושב"כ, ואני צריך לפחד מהנושא הביטחוני, תגידו לי, אתם אמיתיים?". ענו לו שיש מחקרי עומק של מלמן שמוכיחים שזה עובד הפוך. "מלמן טועה", הודיע צור. בשיחות סגורות הודיע דברים חריפים בהרבה, עד כדי סבוטאז' מתוכנן.
עלה גם רעיון לשלוח את אשכנזי וגנץ ביחד למהדורות הטלוויזיה המרכזיות לסוג של ראיון זוגי ערב הבחירות. עלה, ונפל. "לא לעשות שגיאות", שיננו הקמפיינרים. הם הרי הובילו. למה לנסות לתקן מה שלא מקולקל?