"אולי אסתפק בזה שהרכבת תיסע מירושלים עד תל אביב. זה יעשה אותי קוסם גדול יותר בעיני הישראלים, אבל מצד שני זה קשה יותר. אני צריך להיות קשוב קצת יותר גם לטעם של הציבור. אולי טיפה פחות שרה בנסיעות מדיניות. אף על פי שזה לא צודק כלפי הרגשות שלה, אולי היא תבין זאת. אדבר איתה. וכן, אני חייב גם להפסיק להצליח כל כך כשאני קונה מניות. זו הכהונה האחרונה שלי, אני לא חושב שעלי להעמיד את עצמי פעם נוספת, ועלי גם להכין יורש ברמה שלי. ואוי, נזכרתי, עלי עוד לנווט את תוכנית השלום של טראמפ ידידי עד להצלחה מלאה ושלום עולמים. אולי אקרא לגנץ ולמפלגת העבודה להצטרף לממשלה שלי. טוב, יש כל כך הרבה מה לעשות, ההפסקה שלי להרהורים נגמרה".
"אם לא יהיה גנץ חדש בבחירות הבאות, הבוחרים יחזרו למפלגת העבודה. אנחנו חייבים להתגבר על האינסטינקט שלנו לערוף ראשים של ראשי מפלגתנו. ועלינו גם להבין שאולי עלינו לצרף אנשי ימין והתיישבות והתרחבות, כמו שהיו פעם במפלגה שלנו. להגדיל את ייצוג הקיבוצים, שהם פאר ההיסטוריה שלנו. לדלל אנשי שמאל שולי שלא הביאו לנו את התל־אביבים, אף על פי שנראה היה שהם מגניבים כאלה. וחבר'ה, בבחירות הבאות אפילו נכריז שנשב עם הליכוד".
הפקת לקחים דמיונית שלישית: בחדר אפל בבית סוקולוב יושבים נציגי העיתונות והתקשורת. ראש המאפיה אומר: "נתניהו זכה אף על פי שהסברנו שאנחנו לא ממליצים. אולי לא היינו ברורים מספיק, ורק רמזנו בין השורות באופן סמוי מדי שאנחנו לא מעוניינים שנתניהו ימשיך, בכל אופן – לא הבינו אותנו, כנראה. טוב, נמשיך לעשות את תפקידנו ולבקר את ראש הממשלה, אבל אולי דבר קטן אחד עלינו לשנות: להפסיק להעלים את ההישגים של נתניהו. כזכור, היו מקרים מצערים בעבר שבהם הוא הציג הישגים לישראל, אולי מעתה עלינו לדווח גם עליהם".
"אם הוא רוקם יחסים עם הודו, מדינה בת 1.3 מיליארד תושבים, ובכן, מה דעתכם שנדווח על זה בהרחבה, כמו שצריך? מה אתה מעקם שם את הפרצוף? דיווח כזה ישחק לידי ביבי? מה לעשות. גם אם זה ישחק לידי ביבי, נדווח על זה בהרחבה כראוי לסיפור כזה. ככה גם עם ברזיל, וככה גם כשהוא מפעיל את צבא רוסיה כדי להביא חלל קרב ישראלי. נדווח, ולא נעקם את האף תוך כדי הדיווח ששליט הודו מטומטם או שליט ברזיל אנטי־דמוקרט או טראמפ אידיוט גמור. בסדר? אתם מסוגלים לזה? קוראים לזה עיתונות: תמשיכו לבקר את השלטון, אבל תפסיקו לעצור בעצמכם מלסקר, ובאהדה ראויה, את ההישגים".
הפקת לקחים דמיונית רביעית: גנץ ולפיד צלצלו זה לזה בעת נסיעה במכונית. "מה דעתך", אמר גנץ ללפיד, או לפיד לגנץ, "אולי נחשוב מעתה איך לעזור למדינת ישראל ולא איך להכשיל את ביבי?".