יום שלישי בבוקר, פעמיים כי טוב. על השולחן בקפה השכונתי מונח הכפול שלי, משקה האלים והצ'ייסר של הבריאות מלימון וג'ינג'ר. השקט באזור מופרע בידי הצדיק שלי שמגיע עם כיפוש. שכחתי שזה יום שבתון הבחירות סחל'ה האלה. 
 

"אבא, בוא נלך להצביע", הוא צוהל. 
 

אני אלך מאוחר יותר, גיאצ'ו, לך עכשיו עם אמא, אני נשאר עם העיתונים. בסדר?
 

"לא, מאמי, אתה בא איתנו", פסקה האישה. "הוא מתרגש. הוא רוצה לראות אותך מצביע, כי לא עשית את זה הרבה שנים". 
 

כיפוש, אולי די עם הסחיטה הרגשית הזו עלי? הפסיכולוגית רוצה לראות אותך, המרפאה בעיסוק רוצה לראות אותך, המורה רוצה לראות אותך, המנהלת רוצה לראות אותך - מה קרה שפתאום כולם רוצים לראות אותי? עשרות שנים הסתדרתי מבלי שראיתי אף אחד, אבל מהרגע שהכרתי אותך, כולם עלי. את זוכרת את המסמך שהחתמתי אותך לפני שבע שנים? את זוכרת שהתחייבת שהכל עלייך, אני רק עובד? מה קרה, שכחת? יאללה, קחי את הילד ותנו לי אוויר. היום סוגרים חשבון, מנקים את הבית ו"בואי שרל'ה", מפנה את בלפור. אני חייב להתכונן לאירוע. את יודעת שאני אוהב שהם אורזים, הג'מעה מאגם הדרעק. אז תתארגני על עצמך.

במקום לפנות את הזירה, כיפוש הזמינה קפה הפוך וכריך עם חביתה. "סיימת להופיע? כי אני לא רואה פה קהל גדול", אמרה בשקט והמשיכה: "גם לא רשום לי ביומן שהזמנתי הרצאה אצלך. אתה בעלי, אתה אבא של גיא למרות שאתה יותר ילדותי ממנו, ואתה מודל לחיקוי בשבילו. אתה בא איתנו להצביע, כי הוא מחכה לזה משש בבוקר, והוא מתרגש. אז סיים פה את השאנטי־באנטי שלך, ונלך. אני לא רבה איתך, אני מודיעה לך, תתבגר, עכשיו".


# # #
 

באמת שאני לא מבין מדוע מגיע לי כל הטוב הזה, אבל ההודעה החשובה של השבוע הגיעה ביום ראשון בסביבות השעה 8:40 בבוקר, באמצעות קבוצת הוואטסאפ של "מעריב": "נתן זהבי ניצח. 390 אלף". 
 

איני יכול לתאר את התחושה המופלאה שחשתי באותה שנייה, אבל הרגשתי דמעות בזוויות עיני. שנה וחצי של מאבק של נתן על שמו הטוב, הסתיימו. פסק דין נחרץ של שופטת בית משפט השלום, אושרי פרוסט־פרנקל, קבע שהדס שטייף, שליחה מטעם עצמה, הסריחה את המושג עיתונות ותשלם לזהבי 390 אלף שקל. 
 

אומנם המושג "תשלם" הוא פארטיה, כי הציבור ישלם על רשלנותה ועל האופן שבו השתלטה על גללי־צה"ל, רק כדי להשמיץ שדר מתחנה מתחרה. גם על ההגנה המשפטית שטייף לא שילמה לירה סורית דפוקה. המדינה הגנה עליה - אף שלא שמרה על שום כלל שקבוע בפרסומים של לשון הרע והוצאת דיבה - רק כי היא אזרחית עובדת צה"ל. 
 

שום בירור לא התנהל ולא יתנהל נגדה במערכת, שרשרת הפיקוד בתחנה פחדה ממנה ועדיין פוחדת (אני מתחייב לאמת דיברתי, מתוך ידיעה ובירורים ממצים בסוגיה!), והאמת שאני ממתין למשפטים שינהלו נגדה תנ"צ גיא ניר ועו"ד אפי נוה. לאחרון אין בעיה של היעדר אמצעים, הוא איש מבוסס ועתיר קשרים - והמדינה תשלם להם מיליוני שקלים, אינשאללה. 
 

טלפנתי לרענן, חבר של נתן עשרות שנים. 
 

"אתה לא יודע כמה אני מאושר בשבילו", קולו נשבר, "הבנאדם התנתק. מעשן שבע חפיסות סיגריות ביום. היא חיסלה אותו, ושנינו יודעים שהוא לא בשיאו מבחינה בריאותית". 
 

עזוב, בוא נהנה מהרגע. זה עוד לא הסתיים, כמו שאני מכיר אותה, היא תגרור את הפרקליטות לערעור למחוזי. צריך רק לשמור עליו, כדאי שנתרכז בזה.

מה שיקבל זהבי, כמה מאות אלפי שקלים בניכוי שכר טרחת עורכי דינו, יוקצה לתרומות. אבל הנזק שנגרם לו - ובעיקר לבריאותו הרופפת - בלתי הפיך. 


# # #
 

בפסק דין מנומק, שכולל 34 עמודים, כותבת השופטת בסעיף 92: "איני מקבלת את טענת הנתבעת (שטייף - ר"ק), שהתקיים במקרה דנן עניין ציבורי שהצדיק את הפרסום. דווקא בפרסום מעשים מיניים כה חמורים, ולכאורה רבים, במיוחד לאנשי ציבור. הנתבעת חזרה על טענותיה בכל אתר תקשורת שאפשר לה זאת, שוב ושוב, תוך שהיא מעצימה אותן, מוסיפה פרשנות סובייקטיבית לעדויות, ולעתים קובעת בצורה נחרצת כי עסקינן בעובדות מוגמרות".


בסעיף 93 קובע בית המשפט: "כאמור, הנתבעת לא הוכיחה את האירועים הנטענים ברף הראייתי הנדרש, בהתאם לחומרתם והמיוחס להם. בראיון לרדיו ירושלים ב־14 בנובמבר 2017 טענה הנתבעת: 'בסוף יתברר שהם אלו שעשו את הדברים, אם לא חמור יותר, אז בואו קודם נתנקה אנחנו. אנשים חושבים שהכל מותר להם. הכוח מעוור, הכוח מסמא. בסופו של דבר, עובדה היא עובדה, אני רק השליח'".
 

שטייף צודקת. היא מבינה בכוח, יודעת שהוא מסמא. הרי היא הורשעה בעבירה פלילית, כאשר הייתה מעורבת בהאזנת סתר לישיבות הבוקר של ספ"כ משטרת ישראל. וגם אחרי שהורשעה, גללי־צה"ל השאירו אותה בתפקיד כתבת לענייני פלילים. כך מתנהלת יחידה צבאית אצלנו. כך מאפשרים לה מפקדיה להתראיין, ללכלך, מבלי שבדקו את אמיתות המידע שבידיה, שהיא קוראת לו "ראיות". 

האישה הזו עושה בגללי־צה"ל כבשלה, ואף אחד לא מונע ממנה, כי חברותה בפורומים תקשורתיים שונים מאיימת על כל הממונים עליה - ועל כל גבר בטיפשורת המושחתת והרקובה בישראל! היא הרי חוקרת ואוספת "עדויות וראיות". בכל פעם שכתבלב כמוני מפרסם טקסט שתוקף את פעילותה במתקפות על שדרים בתחנות אחרות, היא פוצחת במתקפות. גם אצלי שמורים איומים באמצעות מסרונים ממנה, אבל גם התגובות שלי: "אל תשחקי איתי. אני שהיד. אל תאיימי עלי, כי איני סופר אותך ממטר רץ". 
 

שום גורם צבאי בכיר לא לוקח אחריות על המפגע התקשורתי הזה שנקרא הדס שטייף. על כל פליטת כדור באימון ממנים קצין בודק, וטוב שכך. מתי ימנה צה"ל צוות בדיקה משפטי מיומן על פעילותה של שטייף וההשתלטות העוינת שלה על יחידה צבאית ללא שום תגובה של המערכת? אם זה היה האקר, רבע מכוח האדם של 8200 היה חוקר איך זה קרה. אבל במקרה שלה, של־ד־ע־ת־י הוא פעילות־חבלנית־עוינת, לא עושים כלום? אז באמת שהגיע הזמן לבטל את המפגע הזה שנקרא גללי־צה"ל, שעולה עשרות מיליונים לציבור, וכל אחד יכול לעשות בו רק מה שבא לו - בהיעדר פיקוח, הכוונה, ביקורת והפקת לקחים. 
 

מדוע מערכת הביטחון צריכה לשלם במקום הגברת שטייף? בשביל זה יש כסף, אבל כדי לרכוש סניקרס ללוחמים הורי החיילים צריכים להתרים אזרחים? מה קורה פה? איפה ראש אכ"א, הקח"ר, הפצ"ר והרמטכ"ל, מפקד גל"צ? איפה הם, קיבינימט? איך הם מתכוונים להסביר לציבור את פעילותה של שטייף בפרסום לא אחראי ומבוקר בכללים בסיסיים? איך כל להקת לובשי המדים וראשי מערכת הביטחון יסבירו לציבור את פועלה בפרסום מידע מתוך הטלפונים של אפי נוה? 
 

# # #
 

בחזרה לסחל'ה. כיפוש הצליחה לשכנע אותי להגיע לקלפי בבית הספר השכונתי. אף שאנחנו נשואים וגרים באותה כתובת, החליטה ועדת הבחירות שנצביע בשתי קלפיות שונות. כבר שמחתי לוותר, כאשר ראיתי בחדר אחד תור של עשרות אנשים, ובשאר שממה, "כי ככה כתוב", אבל כיפוש הייתה שם. היא ניצלה את הרגע ביעילות, וארגנה לי להיכנס מיד. 
 

38 שנה לא השתתפתי באירוע, ולא התגעגעתי. הגשתי את תעודת הזהות לוועדת הקלפי. היו שם שתי נשים ושלושה גברים. אחד דתי עם כיפה לבנה גדולה, אחד חרדי. בירכתי את החרדי לשלום, ואמרתי שאני שמייח שסופסוף הוא נותן יום עבודה, אושר גדול. כל תפקידו התבטא בלומר "רון קופמן, 561", ולהעביר את התעודה לאישה לידו בלי להביט לעברה, שלא תהיה נגיעה רחמנא ליצלן.
 

נכנסתי אל מאחורי הפרגוד. היו שם אינספור פתקים שאיני מכיר. באתי להצביע לכחול לבן, אך נזקקתי לכמה דקות לאתר את הפתק. שמתי במעטפה ושלשלתי.
 

רעדה לי היד, על הטומאה שבה אני נוטל חלק. אמרו לי שאני מצביע טקטי, אבל הקמפיין של חונטת הגנרלים היה מביך. הוא לא היה עובר כתרגיל־טקטי־ללא־גייסות בבה"ד 1. כמו כל אידיוט חלמתי שההצטרפות של הגנרלים תספיק, אבל בתוכי ידעתי שזו הזיה. הם לא יודעים לעבוד ולא דומים לכלום ושום דבר שמזכיר מוכנות לקרב, לא על חייהם אלא על חיינו. במילים אחרות: הם לא עשו כלום, רק הגיעו לאירוע.
 

יום הבחירות עלה לקופה הציבורית מיליארדים. שבתון, כל המסעדות ובתי הקפה מפוצצים, כל אחד מהנוכחים מדבר על יום הבחירות כאילו הוא הכלאה של חנן קריסטל ועמית סגל, בידענות מחליאה, "כי יש לי מקורות טובים". בדיעבד התברר שרק לסגל היו מקורות, וכל השאר פארש, כרגיל.
 

בערב הגעתי לשדר ממטה כחול לבן בגני התערוכה. חוץ מתקשורת מכל העולם, שהגיעה לדבר על עצמה, לא קרה שום כלום, אז נכנסתי מהר לתפקיד, ולא הפסקתי לדבר שטויות, בידיעה מוחלטת שנגמר הסרט, ומה שקורה כאן זה ביטול תורה.
 

בעשר בלילה פורסם המדגם, ושוב התברר שזה קרקס. מאוחר יותר בערוץ 12, ייבב מנו גבע: "עבדו עלינו. המצביעים בקלפיות המדגם הצביעו באופן שונה מבקלפיות האמת". 
 

על מה משלמים לאיש הזה ולמינה צמח? אני כבר לא זוכר את הפעם האחרונה שבה דייקו בסקרים. עכשיו מכוני סקרים נחשפים לציבור רק בבחירות. ברגיל הם עובדים בשביל המגזר העסקי. איך אני צריך להתייחס לכותרת שמתבססת על מחקר שוק למוצר כזה או אחר? האמת, כמו שאני מתייחס בדרך כלל. לא רואה-לא שומע-לא קורא. כולם צריכים להתפרנס ממשהו, אז גם הסטטיסטיקאים. 
 

כמו רובאי 3, גנץ פלט ראשון כאשר הגיע למטה עם החונטה כדי להכריז על ניצחונו. הוא היה ראש הממשלה לשעה, אולי פחות. וביבי ישב בבית והתפוצץ מצחוק על הערימה הזו שרוצה שלטון, ולא יודעת איך לוקחים אותו. הוא יעזוב את בלפור מתי שהוא ירצה. לא מתי שאנחנו רוצים. 
 

# # #
 

סתם שברתי בצורת של הצבעה, ובשביל מה? אלה שלא הצביעו ניצחו, לפחות לא דבק בהם הגועל. הגעתי הביתה באחת וחצי בלילה, ואמרתי לכיפוש שנגמר הסרט, אבל שאני אשמור את הוואטסאפ שלה מהמדגם: "ישששששששש".
 

"אז אין סיכוי, מאמי? לא תהיה ממשלת אחדות?", היא שאלה. 
 

בשביל מה הוא צריך אותם, כיפוש? ממשלה זה כמו ארגון פשע, כל אחד חושד בשני. אז זה מה שיש לנו: רה"מ, שר פנים, שר רווחה, יו"ר גועליציה לפני כתב אישום. על הדרך עוד תהיינה קצת חקירות נגד יעקב ליצמן, למשל, אבל העם הצביע בעד העבריינות (לכאורה) והשחיתות (לכאורה), אז זה מה שיש ועם זה נחיה. תחדשי את הגרדרובה של הדתייה שיש לך, כי החקיקה נגדך על הדרך. הם לא אוהבים חילוניות, שמעת? 
 

"די להיות היסטרי, מאמי. הכל יהיה בסדר. הם הרי לא מפריעים לך באופן אישי, נכון? אז תירגע", היא סיכמה את האירוע, ואני התפניתי לאורגיה הטיפשורתית מרחבת אגם הדרעק. 
 

איתן כבל והפרוצדורה התחיל בסיכול ממוקד של אבי גבאי. הוא פלט שם שטויות על הדרך של מפא"י, ולא הפנים שהעייסק מת מפני שהמצביעים כבר מתו. זהו צו־שפייט (מאוחר מדי), אדון כבל. לך תמצא לך עיסוק, פנסיה יפה כבר יש לך על חשבוננו. עלה והצלח. אגב, אם חששנו לרגע שגבאי ישרוד את הכישלון, אז מונתה כבר חוליית חיסול. מזכ"ל מפא"י כבר נפגש איתו אתמול וביקש ממנו להתפטר. זה היה כדור גומי לברך. המפא"יניקס עוד לא עברו לאש חיה, אבל הם חיים את התרגולת. אם גבאי חפץ חיים, שיאסוף איתו שניים ויברח, כל עוד הוא שולט במציאות. כי עד פסח המציאות כבר תשלוט בו.


מרצ בלי פרענקים ברשימה תמות בבחירות הבאות. אי אפשר לבנות רק על האוכלוסייה של בתי הקפה בתל אביב, ובלי לזרוק את זנדברג צ'ורטי־ווז־נעייט. עם אבי בוסקילה בראש הרשימה אולי היו חיים להולוגרמה הזו במגזר היהודי.
 

ביבי שתה את פייגלין, וזה היה צפוי, עוד לפני הסרטון של הפוט־מסאז'. עאלק לגליזציה, כמה האיש דפוק, סומך על משתמשים. בטח מהבוקר הם דפקו באנגים בשמחה, רק שכחו ללכת לקלפי. אולי היו בטוחים שיש מספיק קולות גם בלעדיהם. "ברחו לי 150 אלף איש מהסקרים", טוען פייגלין. נו טוף, בנאדם, לך תתבע את הסוקרים וכתוב עוד ספר. שנה הבאה, בחירות. 
 

אבל הצחוקים האלה הם כלום לעומת איחוד מפלגות הימין. סמוצ'קנע, שלא ברור לי איך הפך לכוכב טיפשורת, כבר רוצה להשמיד את הרב פרץ. זה יהיה ירי דו־צדדי של טייס בפקיד בקריה. יהיה מעניין. מי היה מאמין שיורשם של בורג והמר זה ליצן שעוד לא עשה כלום אבל רוצה לנהל את המדינה. ואיפה איתמר בן גביר? שוב עושים לו זובור? חבללללל, אני דווקא מחבב אותו, ומשוכנע שהוא יוסיף הרבה צבע לאגם.
 

אבל, ואת התענוג הזה שמרתי לסוף - בשעת כתיבת שורות אלה נפתלי הגבר ואיילת הצדקת מחוץ לאגם הדרעק. היא לא תשתלט על בג"ץ והוא לא ינצח את חמאס, כי ביבי חיסל אותם לגמרי. גם אם לבסוף הוא יהיה דייר באגם הדרעק, בנט מחוסל. הגיע יום נקם ושילם. על בוגדנות חובה לשלם. להשאיר מפלגה עם גירעון של עשרות מיליוני שקלים, לסמוך על חילונים שיריחו את הבושם של שותפתו היפה או יסגדו ליונה, שקול לטמטום. 
 

אין כמו השמחה לאיד, ובמקרה הזה שותפים לה מימין ומשמאל. אף אחד לא יתגעגע לשניהם, והלוואי וזה סוף דרכם באגם הדרעק, ביחד או לחוד במפלגות אחרות. 
 

# # #


וזהו, תם ונשלם. לא אצביע יותר, אלא אם אזכה להגיע לקלפי בעוד 38 שנה. אז אשמח להגיע, ואפילו אצביע לביבי ולבן שלו, ובטוח שלאשתו כנשיאת המדינה.
 

כיפוש תשכנע אותי, אני מכיר אותה. היא תגלגל אותי בעגלה לקלפי, תשים במקומי את הפתק, ותדחף לי את היד לתוך הקרטון הכחול. וגיאצ'ו יהיה שם כדי להתרגש, וישאל: "אבא, למה האיש עם העיניים הכחולות רוצה לקחת לביבי את הממשלה?" 
 

עזוב ילד - אענה לו - אתה עוד קטן. כשתגדל תבין, תן זמן לזמן.

 

tguvot@maariv.co.il