הסתיימה מערכת הבחירות. כל אלה שיש להם זיכרון קצר מאוד, או סתם שונאי ימין, מלהגים שעוד לא הייתה מערכת בחירות מלוכלכת כזאת. קשקוש. אלה הם סוג של זקני צפת שלא זוכרים חום/ קור/מחירים כאלה ב־100 השנים האחרונות. שכחו את עלילות הדם, המכות, העגבניות, בגין־ההיטלריסטי־יעלה־בטנקים־על־הכנסת, בלי חרות ומק”י. רבין בוגד. שרון רוצח. כל אלה היו גרועים מההכרזות שביבי מושחת ובוגד, מסית ומפלג ומחריב את הדמוקרטיה ומחרחר דיקטטורה, וגנץ שמאלן, פסיכי ומי יודע מה יש לו בטלפון. 
 

אבל עכשיו, כשהלכלוך הזה נגמר - מתחילה הזוהמה האמיתית. כי השוחד שבו מואשם (בכפוף) נתניהו - כמה אלפי סיגרים משובחים, כמה חביות שמפניה, סיקור אוהד תמורת מיליארד לאלוביץ' ועוד זוטות - הוא כאין וכאפס לעומת השחיתות החוקית למהדרין, השוחד הפוליטי שמתכוון נתניהו לשלם למרכיבי הקואליציה. בדיוק מה שעשו גם בן־גוריון, אשכול, גולדה ורבין ובגין ושמיר וברק ושרון ואולמרט. מימין ומשמאל. כולם־כולם שילמו שוחד פוליטי בשווי מצטבר של מאות מיליארדים, כדי שהמפלגות החברות בקואליציה יתמכו בהם. ולא רק בכסף ממש לקיבוצים, למפעלי ההסתדרות, לישיבות או להתנחלויות - וזה הנתח הקטן של השוחד - אלא במינויים לתפקידי שרים והפקדת מקורות כוח ותקציבי עתק בידי המפלגות. 
 

וכיוון שעברנו כבר את ימי התום (רק מעטים מבין הקוראים הם בני פחות משלוש שנים), וכשם שאנחנו יודעים שסינדרלה והנסיך הקטן חיים רק באגדות - אנחנו כבר לא מאמינים ששר הגשרים והסכרים, המקים אותם גם כשאין נהר בסביבה, עושה זאת רק לרווחת הציבור ולא כדי להאדיר את שמו ולהבטיח את קידומו בעתיד. וכך הדברים גם בשר לענייני כדורגל ובלט קלאסי, השרה לזכויות ניצולי הריאליטי, שר התחביבים והמכרות, סגן השר למשקאות מוגזים, וראש הרשות הלאומית למניעת פרי הדר. 
 

ולכן אני מצרף רשימת דרישות קצרה המיועדת למנהיגי מפלגות הימין שנתניהו תלוי בתמיכתם כדי להקים ממשלה. כדי שגם עם ישראל ירוויח באמת משהו מהממשלה הבאה עלינו לטובה.  אחרי שתסיימו לדון ברשימת התיקים שאתם רוצים בהם, תתמקחו, תגלו גמישות ואחריות לאומית ולא תפוצצו את המשא ומתן על כבודכם ומעמדכם - הגיעו בבקשה לעיקר: לארץ ישראל ויישובה.
 

דיל המאה של טראמפ אורב מעבר לדלת. גם אם יתמהמה - בוא יבוא. אינני יודע מה יש בו, אבל מותר להניח שלשגרירות בירושלים, לסנקציות נגד איראן ולגולן יהיה מחיר - והוא עלול להיות דרישה להכיר בריבונות פלשתינאית ובמעמדה במזרח ירושלים. אשמח מאוד אם אתבדה. אבל אם תבוא דרישה כזאת, אסור להסכים לה אפילו הסכמה תכסיסית, בהסתייגויות, אפילו לא רק כדי להרוויח זמן עד שאבו מאזן יצרח ראשון “לא!”. יש דברים שאסור להסכים עליהם עקרונית, כי גם אם טראמפ אוהב אותנו יותר ממה שהוא אוהב את עצמו - אחריו עלול לבוא נשיא אחר ולדרוש את פירעון השטר. ולכן בקווי היסוד של הממשלה צריכה להיות חקוקה שלילת כל ריבונות זרה ממערב לירדן והחלת ריבונות ישראל ביהודה ובשומרון.
 

אבל, כאמור, כבר איננו תמימים. בלית ברירה נתניהו אולי יחתום על דרישה כזאת, אבל אם ירצה - או ייאלץ - להסכים למדינה פלשתינאית, יוכל להפר את התחייבותו ואז להקים ממשלת אחדות עם גנץ. זה יסכים, “למען השלום”, כמובן, לשבת עם נתניהו בממשלה אחת, או אפילו רק לתמוך בו מבחוץ בנסיגה. הרי ממש כך נהג מנהיג הליכוד שרון בהתנתקות.
 

ולכן כאן טמונה הטינופת, שהיא המרכיב הסודי בכל מאפה פוליטי אמיתי - יש להציב תנאי שכחול לבן ומפלגות השמאל לא יוכלו לקיים, גם אם הן משתוקקות לנסיגה מיו”ש וכמהות למדינה פלשתינאית. נאמני ארץ ישראל צריכים להתחייב לקיים את נתניהו כראש ממשלה גם לאחר הגשת כתב האישום, ואפילו במהלך המשפט. אבל עליו לדעת שביום שיסכים לריבונות פלשתינאית - יאבד את תמיכתם בחסינותו ותיסלל דרכו לכלא.
 

סחיטה באיומים? נכון, אבל בגלוי, על השולחן. טינופת ערכית צינית המוכנה להשלים עם שחיתות? בדיוק. תרגיל מסריח? אפילו מצחין. קוראים לזה פוליטיקה. הגיעה העת שגם הימין האידיאולוגי יידע לשחק את המשחק הזה.