בעיתוי שאין מתאים ממנו, פותחים לומדי הדף היומי של התלמוד בלימוד מסכת חדשה: מסכת בכורות. מכת בכורות של ערב יציאת מצרים סימנה כל בכור בהמה טהורה וכל בכור אדם כרכוש האל. הם – ובכור החמור. שאל רבי חנינא את רבי אליעזר בבית המדרש הגדול: ״מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים?״. מדוע החמור קדוש, והגמל, או הארנבת, או הקרנף, לא? והתשובה: גזירת הכתוב. התורה קבעה שמכל בעלי החיים הטמאים, רק בכור החמור יוקדש. ונימוק ניתן: מפני שסייעו לבני ישראל בשעת יציאתם ממצרים. ״שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים״.

החמורים מתחלפים, הלקח בתוקפו: גדול חלקם של מי שמסייעים לבני ישראל, גדול עד כדי קדושה. תרגמו את הלקח לאקטואליה של ערב חג. תרגמו אותו לדינמיקה של משא ומתן על הרכבת קואליציה. זה לא קשה. יש מי שמסייע לבני ישראל, ויש מי שמשתמט מלסייע להם. יש מי שנושא על גבו את השקים, את התרמילים, את אפודי הקרב, ויש מי שמבקש את חלקו במטען הזהב, אך אינו נושא בנטל הסחיבה. 
 

לפני כשבוע וחצי התקבלה הכרעת העם: ממשלת ימין־דתיים־חרדים תמשיך להחזיק בהגה השלטון. יש מי ששמח בהכרעה הזאת ומי שמאוכזב ממנה, אך קשה להטיל בה ספק. ומצד שני, זו איננה הכרעה מלאה. זו איננה הכרעה בכל תתי־הסעיפים העומדים על סדר היום. עובדה, עוד לא נספרו כל הקולות, וכבר התחדשה קטטה מוכרת: מצדה האחד אביגדור ליברמן, המבקש להעביר כלשונו את חוק הגיוס הפושר למדי שגובש על דעת מערכת הביטחון. מצדה השני, המפלגות החרדיות שמתעקשות לערוך בו תיקונים כדי לוודא ששוויון, או משהו קרוב לשוויון, לא יהיה. 

נציגי סיעת יהדות התורה בבית הנשיא. עם בוחרים כמו שלהם, אין חשש מבחירות חוזרות. צילום: אסתי דזיובוב/TPS

 

מה הכריע העם בעניין הזה? לא הכריע. או שאולי כן. העם נתן בידי סיעה קטנה אחת ובידיו של מנהיג עיקש אחד את המפתח לשינוי של מצב בלתי נסבל. 

צריך לקוות שמילה של ליברמן היא באמת מילה. צריך לקוות שיתעקש עד כדי הליכה לבחירות חדשות. ואם יתעקש, ואם יתברר שאין מנוס מהן, קולי מובטח לו. ואם יתעקש, ואם יתברר שהוא מוכן לפוצץ את המשא ומתן הקואליציוני על הסעיף החשוב הזה – מוצע בזאת שתשקלו לתת לו גם את קולכם. מצביעי ליכוד, מצביעי כולנו, מצביעי כחול לבן, מצביעי מרצ, מצביעי עבודה, מצביעי הימין החדש. רוב ניכר מכם סבור שהגיע הזמן לגייס צעירים חרדים לשירות צבאי. רוב ניכר מכם כועס ומתוסכל מכך שהמדינה לא מצליחה לשנות מציאות מעוותת של אי־שוויון, מכך שהמערכת הפוליטית מנוצלת בערמומיות, מכך שתמיד יש דברים חשובים יותר. 
 

זו מהותה של ההצעה. החליטו שכרגע אין משהו חשוב יותר. החליטו שבחודשיים הבאים זה הדבר העומד בראש סדר היום. זה לא מחייב אתכם לעשות הרבה. רק להתחייב שבמקרה של קריסת המשא ומתן, תיתנו את הקול לליברמן. אם כך יעשו ישראלים רבים מספיק, יקרה אחד משני דברים: או שהחרדים יבינו שהקרב הוכרע ויתקפלו – או שמפלגתו של ליברמן תגדל מאוד, עד כדי יכולת לכפות שינוי. 
 

נשמע מופרך? יכול להיות שזה מופרך. יכול להיות שמילה של ליברמן היא לא באמת מילה (הוא הבטיח לחסל את חמאס ולא חיסל). יכול להיות שהוא ציניקן שפשוט מצא דרך לסחוט עוד קצת את לימון ההצטרפות (ופשוט יגבה מחיר גבוה יותר תמורת ויתור נוסף לחרדים). יכול להיות שליברמן, שקהלו עלול לנטוש אותו, יפחד מבחירות יותר מכפי שהחרדים יפחדו (עם בוחרים כמו שלהם אפשר ללכת לבחירות חוזרות בלי חשש גדול). בדיוק בגלל זה שווה להבטיח לו תמיכה כבר עכשיו אם אכן יעמוד במילתו. בדיוק בגלל זה שווה להתחייב מראש על הצבעה שספק אם תתממש.