ערב בחירות 2013 החליט שגיא קייזלר, אז מנכ"ל ועד מתיישבי השומרון, להרים פרויקט התנדבותי רחב, בניסיון לשמור ככל שניתן על טוהר הבחירות במגזר הערבי. קייזלר, לא מופרך להעריך, לא עשה את זה רק לשם שמיים. נוכח עדויות ארוכות שנים על זיופי בחירות במגזר הערבי, ועל בסיס ההנחה שלפיה זיופים כאלה משרתים את המפלגות הערביות בפרט, ואת האגף השמאלי בכלל, ההערכה הייתה שהמאמץ ישתלם.

הרקע לכל המהלך הזה, חשוב להדגיש כבר כאן, מקורו במנהג היסטורי של רוב המפלגות לוותר על זכותן לשבץ את אנשיהן בוועדות הקלפי במגזר הערבי. חלקן, משום שהתקשו לגייס פעילים לצורך המטרה הזו. רובן, מתוך הבנה שגם אם הכל יתנהל לפי הספר - הסיכוי שיקבלו שם קולות נמוך מאוד.

כך או כך, בבחירות ההן, של 2013, הצליח קייזלר לאסוף כ־200 מתנדבים, ששובצו בתפקידים השונים בוועדות הקלפי במגזר, על חשבון מקומות שפינו להם מפלגות הימין. בבחירות 2015, עם מאמץ גדול, הוא כבר הצליח לשבץ אנשים ברוב הקלפיות ביישובים הערביים. בבחירות שנערכו לפני שבוע וחצי קייזלר כבר גייס, באמצעות משרד יחסי הציבור שלו, יחד עם גד דעי, 1,350 פעילים. המערך הרחב הזה הופעל תחת פיקוח מלא של הליכוד ומעקב יומיומי של עופר גולן, מנהל הקמפיין של המפלגה.

הפעם, כלקח מאירועי מערכות הבחירות הקודמות, שבהן לא טרחה המשטרה לפתוח בחקירה רצינית, גם כשהועברו אליה עדויות על זיופים, צוידו חברי ועדות הקלפי במצלמות נסתרות, כדי שיוכלו לתעד הכל.

קלפי בחירות. צילום :רויטרסקלפי בחירות. צילום :רויטרס

היו מי שניסו לגרור את הסיפור הזה אל המקום הגזעני. היו מי שמשכו אותו אל הדיון המשפטי, ואל השאלה האם מותר או אסור לצלם בקלפי (חשוב להדגיש שהמצלמות היו על חברי הוועדה, ולא מאחורי הפרגוד). אלה ואלה בורחים מהדיון החשוב, ומהעובדות המטרידות באמת. והעובדות קשות מדי, מכדי שניתן יהיה להתעלם מהן מתוך רצון שלא להעליב מגזר שלם.

עיינתי השבוע בתחקירים שפרסמתי בעבר לגבי זיופי בחירות במגזר הערבי והדרוזי. ב־1999, בבחירות הפנימיות במפלגת העבודה של אהוד ברק. ב־2001, כשאברום בורג ובנימין בן אליעזר התמודדו על ההנהגה. אחר כך, בבחירות לכנסת ב־2006, ובבחירות לכנסת ב־2013. אותם סיפורים. כלום לא השתנה.

במגזר הערבי, מגזר גדול ורחב, אין באמת בחירות נקיות, ולא היו כאלה מעולם. מדובר במגזר שבו לכל אורך הקו - מצפון עד דרום, בעיר ובכפר - היו מאז ומתמיד ניסיונות זיופים והטיות בחירות, בהיקף ובאופן שלא קיים במגזר היהודי.

משטרת ישראל וועדת הבחירות התייחסו תמיד אל האירועים הללו כאל פולקלור. תרבות פנימית של מגזר, שאין להתערב בה. אף פעם לא נערכה חקירה משמעותית. אף פעם לא הוצבו אמצעי פיקוח. אף פעם לא נגבו עדויות ממאות חברי ועדות קלפי, שהיו עדים לרמאויות, לזיופים, להטיות בספירה ולניסיונות להצביע במקומם של מי שלא הגיעו.

הסיפור הזה רק מחמיר, כשלוקחים בחשבון שכמעט בכל המקרים, העבריינים הם אנשים שנמצאים בקלפיות במימון מלא של המדינה, שמשלמת להם את שכרם.

כמו בשנים קודמות, כך גם השנה. ועדת הבחירות בראשות השופט חנן מלצר השקיעה אנרגיות בלתי נגמרות באיומי סייבר ובניתוחים של תעמולה ברשתות החברתיות. מלצר עצמו הקדיש יום שלם כדי לחקור צייצנים בטוויטר, רק משום שבאחד העיתונים היה כתוב שהם מופעלים על ידי רשת, שלא הייתה ולא נבראה. במאסה הענקית של הזיופים לא הושקע פרומיל מכל האנרגיה הזו.

בשבוע האחרון אספתי עדויות מעשרות חברי ועדות קלפי ששובצו במגזר הערבי, הדרוזי והבדואי. הסיפורים מסמרי שיער, והם מציירים תמונה של מדינה שעוצמת את עיניה, כשהבחירות בקרב מרכיב חשוב באוכלוסייה שלה הן פיקציה. על עובדה אחת יהיה קשה לחלוק. הנוכחות של אותם נציגים, שנשלחו על ידי הליכוד לקלפיות במגזר הערבי, הקשו עד מאוד, כפי שתיווכחו, על היכולת לזייף. בלעדיהם, אין שום ספק, היקף העבריינות היה גבוה בהרבה. למה את העבודה הזו צריכים לעשות שליחי הליכוד ולא אנשי משטרת ישראל? שאלה מצוינת.

כך או כך, העדויות המתומצתות שיובאו כאן הן דוגמאות בלבד, כשליש מאלו שנאספו ב"מעריב". לבקשתם של כמעט כל המרואיינים, שחששו, שמם לא יוזכר והוא שמור במערכת.

כעביה, יו"ר ועדת הקלפי:

"הייתי היהודי היחיד בקלפי. כל השאר היו ערבים. באזור שבע בערב, כשהיינו בערך על 40% הצבעה, בא אלי אחד מחברי הוועדה והציע שהם יכפילו לי את הכסף שאני מקבל על היום הזה, ובתמורה אני אאפשר להם להתחלק בשאר הקולות, של אלה שלא הצביעו. זה כבר הגיע לרמה שהתחילו לשאול אותי, בשיא הרצינות, כמה אני רוצה. מה שהדהים אותי היה שכל חברי הוועדה היו בתוך הדיון הזה. היו שם שלושה חברי ועדה ועוד משקיף אחד או שניים. הייתי די מופתע. אמרתי להם שזה לא חוקי ושאני בעד דמוקרטיה, שבה כל אחד בוחר בעצמו. כל כמה דקות ניגש אלי מישהו והציע לי את זה שוב. 'אולי בכל זאת אתה רוצה', 'זה לא באמת ישפיע על התוצאה הכללית', 'ממילא כולם משקרים'. אמרתי להם שזה לא בסדר. במהלך ספירת הקולות היו אצלנו שוטרים. גם הם היו ערבים, אבל אם הבנתי נכון, לא מהכפר עצמו. מה שהדהים אותי היה שגם אז ההצעות נמשכו, והשוטרים שמעו את זה ולא אמרו כלום".

דיר אל־אסד, משקיף:

"היו, במהלך היום, הרבה ניסיונות לעגל פינות. מתישהו, בשעות אחר הצהריים, יצאתי מהקלפי להצביע בקלפי נגישה בכפר, שני רחובות מהקלפי שלי. בחוץ תפס אותי איש בשם נימר, שנאמר לי שהוא סגן ראש הכפר או סגן ראש המועצה, ובהתחלה פנה אלי יפה. הוא הציע לי לאכול, ושאל אותי עד איזו שעה אני נשאר בקלפי. כשאמרתי לו שאני נשאר עד אחרי הספירה, הוא שאל 'אתה מהליכוד, נכון?', אמרתי 'כן'. הוא שאל 'אתה רוצה שביבי ינצח, נכון?', אמרתי 'כן'. אז הוא אמר לי 'תשמע, לי לא אכפת שהוא ינצח, כי ממילא זה מה שיקרה, אבל אני רוצה שהמפלגה שלי תקבל כמה שיותר קולות, כי ככה אני מקבל יותר תקציבים'. הייתי בטוח שהוא צוחק עלי, ואז הוא הציע לי: 'בסוף היום, בוא נחלק את הקולות. חצי חצי בקולות שיישארו. חלק לליכוד וחלק לנו'. היו איזה 200 קולות שלא הצביעו. אמרתי לו, 'אתה צוחק עלי?'. ראיתי שיש לו תג של ועדת הבחירות. אחר כך אמרו לי גם חברי הקלפי שהוא בוועדת הבחירות האזורית. אמרתי לו שאני לא עושה דברים כאלה".

אום אל־פחם, סגן יו"ר קלפי:

"באזור שעה שמונה בערב נכנס לקלפי אדם בגיל 50־60, לא בעל תפקיד, וביקש ממני לבוא איתו רגע לדבר בצד. הוא שאל אותי 'אתה יודע למה הוצאתי אותך?'. אמרתי לו 'לא'. הוא אמר לי: 'שמע, יש פה אחוזי הצבעה נמוכים, בוא נעלה אותם'. שיחקתי אותה כאילו אני לא מבין. הוא אמר לי: 'אני הולך לעשות סיבוב בעוד כמה קלפיות, עוד חצי שעה אני אחזור אליך'. עברה עוד איזה רבע שעה, ובא מישהו אחר. שאל אותי: 'תגיד, אתה פה בשביל הכסף או בשביל האידיאולוגיה?'. אמרתי לו 'באתי לעבוד'. כולם שמעו את השיחה הזו מסביב, כולם ידעו למה הוא בא, ולאף אחד זה לא היה נראה בעייתי או מוזר. אמרתי לו שאני לא מבין מה הוא רוצה. הוא ענה לי: 'יש פה אנשים שלא הצביעו, בוא נצביע במקומם ונחלק בינינו את הקולות'. היו אז אולי 50%. אמרתי לו: 'אני לא מעוניין, זה נגד החוק'.

"חזרתי לקלפי, ואז כולם התחילו לנסות להוציא אותי החוצה. הייתי היהודי היחיד שם. קודם הגיע הראשון שהוציא אותי, ושחזר בינתיים. הוא אמר לי: 'בוא נלך לאכול, בוא אלי הביתה'. אמרתי לו תודה וחזרתי פנימה. ואז עוד מישהי לקחה אותי החוצה. 'בוא אני אראה לך איפה אני עובדת כאן באזור'. כשניסיתי לחזור שוב פנימה, אני רואה עשרות אנשים, משהו כמו 30 איש, חוסמים לי את הכניסה לקלפי. אמרו לי: 'אי אפשר להיכנס עכשיו, כי יש שם אשה שמתלבשת בפנים'. היה ברור לי מה קורה שם בפנים. היה לי ברור שמכניסים שם מעטפות. ברור שאף אחת לא מתלבשת בקלפי, בטח לא כשכמעט כל מי שנשארו בפנים היו גברים. אחרי כמה זמן נתנו לי להיכנס. מאוחר יותר, במהלך הספירה, שוב ניסו להוציא אותי החוצה".

אכסאל, משקיף:

"היה אצלנו בקלפי עניין כזה שהמשקיפים והיו"ר, שהיה מרע"ם־בל"ד, היו נכנסים מאחורי הפרגוד ומביאים למצביעים את הפתק שהם צריכים להצביע. כששאלתי מה זה, הסבירו לי שהם צריכים עזרה. היו אולי 20 מצביעים שהיו"ר נכנס איתם אל מאחורי הפרגוד והצביע איתם. הוא ואחד משני המשקיפים. חוץ מזה, חברי ועדת הקלפי לא נתנו לי לבדוק תעודות זהות, כשהיו דברים חשודים. הם לא הרשו לי.

"לקראת הערב, יושב ראש ועדת הקלפי אמר לי ללכת הביתה. הלכתי. פחדתי על החיים שלי. ראיתי איך איימו בבוקר על חבר שלי, שבא לקלפי סמוכה ויצא בליווי משטרה, והחלטתי לא לקחת סיכון. ממה שאני זוכר, עד שאני יצאתי הצביעו בקלפי שלנו בערך 200 איש. אחר כך נכנסתי לאתר של ועדת הבחירות וראיתי שהצביעו שם כמעט 500. בוא נגיד שאין שום סיכוי שכל כך הרבה אנשים הגיעו בשעתיים וחצי שהשארתי את הקלפי אחרי שהלכתי".

רהט, חבר ועדה:

"יו"ר הוועדה, שהיה איש כריזמטי עם מעמד, כך זה נראה, היה מטעם רע"ם־בל"ד. כבר מתחילת היום הוא התחיל לרמוז לי לגבי האפשרות לחלק בינינו את הקולות. קצת לפני סוף ההצבעה, בערך ברבע לעשר בערב, הוא סימן לי לצאת מהכיתה שבה הייתה הקלפי, ולבוא איתו לכיתה אחרת, סמוכה. עד אז הגיעו להצביע רק 248 איש מתוך 607 שהיו זכאים. הוא שאל אותי: 'מה אתה מציע לעשות עם כל אלה שלא באו'? אמרתי לו 'כלום'. ואז הוא הציע לי שהוא ייקח 340 מהקולות שנשארו לדע"ם (רע"מ־בל"ד – ק"ל), וכדי שאני לא ארגיש פראייר הוא ייתן לי את מה שנשאר. אמרתי לו שזה לא חוקי".

ג'סר א־זרקא, חבר ועדה:

"יו"ר הקלפי אצלנו היה תושב המקום. באמצע היום הוא פנה אלינו והציע לסגור את הדלת. הוא אמר לנו: 'בואו נראה כמה אנשים עדיין לא הצביעו, נחלק את הקולות בינינו, כל אחד ייקח 50 ונסגור את הסיפור'. אנחנו סירבנו כמובן, אבל הוא חזר והציע את זה עוד כמה פעמים במהלך היום. יותר מאוחר הגיע אלינו מזכיר הקלפי שלידנו, בחור יהודי, שבא לעדכן אותנו שיושב הראש שלנו הציע את זה גם בקלפי שלו. ראיתי שהוא קצת חושש. בכל מקרה, אנחנו דחינו אותו בכל פעם שהוא העלה את הרעיון".

ירכא, חבר ועדה:

"במהלך היום היו כל מיני אירועים שהיו מנוגדים לחוק. אנשים שנכנסו להצביע בזוגות. אבא ובן שהצביעו יחד. הייתה אישה אחת שהגיעה להצביע שלוש פעמים, כל פעם עם תעודת זהות אחרת, אפילו לא החליפה בגדים, ובכל פעם החברים בוועדת הקלפי אמרו לי: 'זו לא היא, זו אחותה'. הערתי להם על זה כל פעם, אבל החלטתי לא להתכתש על דברים כאלה. הבלגן הגדול התחיל לקראת ספירת הקולות. כשנגמרה ההצבעה, עשינו הפסקה של חמש דקות, ואז חברי הוועדה סגרו את הדלת והתחילו לדבר ביניהם בערבית. שאלתי את אחד המשקיפים, בחור דרוזי שהיה מטעם ש"ס, מה הסיפור? אמר לי שנשארו 350 קולות ושרוצים לחלק את זה בין הנציגים. בשלב הזה היה נראה לי, ממהלך העניינים, שהמזכיר היה נגד, אבל לא לגמרי הבנתי מה קורה. אמרתי להם: 'אתם יודעים שזה פלילי'. אמרו לי: 'כך המנהג פה, תמיד עשינו את זה'. אחר כך דיבר איתי הנציג של חד"ש, שניסה לשכנע אותי. הוא לא התייאש. 'כל הנציגים מסכימים, אז למה לא לחלק?'. הם חזרו כל הזמן על זה שזה המנהג במגזר, ושככה עשו אצלם תמיד. כולם שם רצו לחלק את הקולות. בסוף הם הבינו שזה לא ילך איתי".

רהט, יו"ר ועדה:

"הבוקר התחיל עם אווירה מצוינת, אחר כך נוצרו חיכוכים, שהגיעו לצעקות, לאלימות, ולזה שנאלצתי להזמין משטרה, כשהתברר לי שהחברים בוועדה לא מוכנים שאני אסתכל בתעודות זהות של נשים. היו ארבעה חבר'ה שאיימו עלי: 'אם אתה תתעקש להסתכל על תעודות זהות של נשים, או שנזרוק אותך מפה, או שלא תצא מפה חי'. בצהריים התחילו כל מיני ניסיונות לתחמן. אנשים נכנסו וצילמו את המספר הסידורי של כאלה שהם יודעים שלא מצביעים, ואז נכנסו משהו כמו 40 איש יחד וניסו לתפוס טרמפ ולהצביע על המספרים שלהם. כשדרשתי לבדוק בעצמי את תעודות הזהות כדי לא לאפשר להם לרמות, לקחו אותי הצדה חבר ועדה ואחד המשקיפים, והסבירו לי שזה לא יימשך ככה.

"לגבי עניין הנשים, הם הביאו בשלב מסוים מישהי, ואמרו שהיא תבדוק את התעודות של הנשים במקומי. מתישהו המזכיר התחיל לנסות לסגור איך מחלקים את הקולות בלילה. הוא היה כל הזמן עם איזה חבר שלו, שאותו הוצאתי החוצה כמה פעמים. בשמונה בערב אנשים הפסיקו כבר כמעט להגיע, ואז נכנס מישהו לקלפי וביקש לדבר איתי בחוץ. אמרתי: 'אני לא יוצא מפה'. ואז, כשבערך שישה אנשים מסביבנו, כולם חברי ועדת קלפי, הוא לא התבייש להתחיל להציע הצעות. 'בספירת קולות, זה רק אנחנו נהיה פה, בוא נראה איך אנחנו סוגרים את הקולות'. הוא לא היה חבר ועדה, אבל כולם מסביב שמעו, כולל המזכיר וחברי הוועדה, ואף אחד לא התערב. לאף אחד זה לא נראה מוזר. הוצאתי אותו החוצה בצעקות.

"בערך ברבע לעשר הלכתי לשירותים. בא אלי אותו חבר של המזכיר, שהוצאתי כמה פעמים החוצה, ואמר לי: 'תראה, צריך לסגור בינינו איך זה ייסגר פה עם הקולות'. הוא אמר לי: 'גם אני בנאדם ישר, אני רק דואג לך שלא יהרגו אותך בדרך החוצה'. בסוף קראתי למשטרה".

כפר קאסם, משקיף:

"אצלנו בקלפי היה משהו מדהים. בחוץ, בכניסה, הייתה עמדה לחלוקת תעודות. ממש ככה. אנשים נכנסו עם תעודות לא שלהם. היו אנשים שהצביעו אצלנו כמה פעמים, כל פעם עם תעודה אחרת, אבל כל פעם אמרו לי בוועדה: 'אתה מתבלבל, זה לא הוא, זה בן דוד שלו. הוא דומה לו'. היו אצלי הרבה אנשים שבאו יותר מפעם אחת. יש אנשים שהצביעו אצלי ואחר כך ראיתי אותם במסדרון, בתור להיכנס להצביע גם בקלפי אחרת. היה קשה להילחם בזה. פעם אחת המזכיר, גם הוא יהודי, ניסה לבחון מישהי אם היא זוכרת מה מספר תעודת הזהות שלה או מה תאריך הלידה שלה. היא לא ידעה, אבל היושב ראש נתן לה להצביע. היה אחד שהיושב ראש נתן לו בוחטה של מעטפות, ההוא נכנס מאחורי הפרגוד, מילא פתקים ואחר כך שלשל את הכל. היו אצלנו 670 בעלי זכות בחירה, 330 סומנו כמי שהגיעו להצביע, וכשפתחנו היו בפנים 360 מעטפות".

סכנין, סגן יו"ר ועדת קלפי:

"בשעות אחר הצהריים התחיל להיות לחץ בתור להצביע, ואז התחילו הרמאויות. אני זוכר איזה בלגן שהיה, כשנכנסה בחורה בת 17, אולי 20, ואני מסתכל בתעודת זהות שלה וכתוב שהיא ילידת 1940. התחילו להגיד לי כולם מסביב בוועדה, 'מה, אתה לא רואה שזאת היא?'. בכל רמאות כזו שניסיתי לעצור, הלכו והתגברו הצעקות נגדי. הם אמרו לי שאני מפריע ומכביד על ההליך. עוד קודם לכן, כבר בבוקר, הם הודיעו לי שאני לא יכול לבדוק תעודות זהות, את זה רק המזכיר המקומי עושה.אני רק מסמן מי שכבר הצביע. הם לא נתנו לי בכלל לראות תעודות זהות. כדי לוודא שהם לא מזייפים, דרשתי מהמזכיר להקריא את מספרי תעודות הזהות בקול, ואז פתאום קלטתי שהוא בכלל לא קורא מתוך התעודות שלהם, אלא מתוך פתקים שנתנו להם קודם, עם מספרי תעודת זהות של אנשים שלא באים להצביע כנראה, אבל בכל מקרה לא שלהם.

"באיזשהו שלב נהיה כבר לחץ מטורף. בכל פעם שניסיתי לבדוק משהו התחילו לצעוק עלי. היה אחד בוועדה שהיה סוג של מנהיג החבורה. הוא לא הפסיק לאיים עלי. במקביל, מחוץ לקלפי הייתה חבורה של חבר'ה, שכל הזמן הזהירו אותי וצעקו לי שאני לא אצא היום על הרגליים מסכנין. פחדתי. היה מפחיד מאוד. וזה הלך להתגבר. בשלב מסוים גנבו לי את הפלאפון שהיה מונח על שולחן הוועדה. עשרות צעירים עשו שם בלגן כל הזמן. מתישהו תפס אותי אחד מחברי הוועדה ואמר לי לצאת החוצה. יצאתי איתו. היינו ככה רבע שעה בחוץ. הייתה לי הרגשה שכל מה שהם רוצים זה שאני אשאיר אותם שם בפנים לבד, בלי השגחה. כשנתנו לי לחזור פנימה, כבר לא אפשרו לי יותר לגעת ברשימות. בסוף היום המזכיר הוציא אותי עם הרכב שלו החוצה מסכנין, כדי שלא יפגעו בי".

פוריידיס, חבר ועדת קלפי:

"על הבוקר התחיל בלגן, כשהגיע מישהו להצביע בלי תעודת זהות ולקח שתי מעטפות. התחיל ויכוח איתו, ואז הוא שבר את הקלפי. חצי שעה אחר כך, כשהייתי לחוץ עוד ממה שקרה, המזכיר התחיל לדבר איתי. 'אתה מצביע לבית היהודי? אנחנו נארגן לך כאן 50 קולות'. לא הבנתי. שאלתי מה זאת אומרת. הוא אמר לי: 'אנחנו ניקח כל אחד כמה שהוא רוצה, ונחלק בינינו'. אמרתי לו 'יש חוק'. שאל אותי: 'אתה לא רוצה שהם יקבלו הרבה?'. רציתי להוריד אותו ממני, אז אמרתי לו: 'בוא נדבר בהמשך היום'. היו כמה מקרים שבהם אנשים קיבלו שתי מעטפות והצביעו פעמיים. כל פעם שאלתי את היו"ר למה יש להם שתיים, אבל זה תמיד היה אחרי שהם כבר שלשלו את המעטפות. זה כנראה נהוג שם, כי אחרי שהערתי על זה היו אולי 20 או 30 אנשים שהתרעמו ולא הבינו למה הם לא יכולים לקבל יותר ממעטפה אחת.

"חוץ מזה, הם לא נתנו לי לגעת בכלום בקלפי. לא בפרוטוקולים ולא בבדיקה של תעודות הזהות. לא היה לי שום תפקיד. אחרי שבע בערב, יו"ר הקלפי אומר לי: 'שמע, אתה גר רחוק, אתה יכול ללכת הביתה. אמרתי לו שאני מתכוון להישאר עד הסוף. הוא אמר לי: 'חבל, זה יהיה מאוחר'. כשלא הייתי מוכן, זה התחיל לעבור מחיוכים לעצבים, עד שבסוף הוא פשוט גירש אותי. האמת, העדפתי ללכת ולא לפתוח שם במלחמה. למרות שפוריידיס הוא לא יישוב אלים, האווירה הייתה לא נעימה. יצאתי החוצה, ישבתי מחוץ לקלפי, ואז הוא החזיר אותי והייתי נוכח בחלק מהספירה. כשראיתי את התוצאות, הן נראו לי חשודות. היו למעלה מ־90% הצבעה ויותר מ־600 מצביעים. אני בטוח שלא עברו אצלי באותו יום 600 איש, אבל מכיוון שהם לא נתנו לי כל היום לבדוק או לסמן, אין לי הוכחה לזה".

עראבה, סגן יו"ר ועדת הקלפי:

"תוך כדי ההצבעות, די בתחילת היום, בא אלי בנאדם, שראיתי שכל המקומיים בקלפי מכבדים אותו, ניגש אלי מול כל חברי הוועדה, ואמר לי: 'אני אתן לך עשר מעטפות שתשים בהן ליכוד, ואתה תיתן לי עשר מעטפות שלי'. אמרתי לו: 'אין מצב בחיים'. ישב עלי, לחץ עלי, לא עזב. 'אין בעיה, הכל בינינו, אף אחד לא יידע'. הוא לא היה חבר קלפי, אבל היה לו מעמד שם. הוא נשאר כל היום, הסתובב בחוץ, כל הזמן נכנס ויוצא. באזור שמונה בערב, כשכולם התחילו להגיע להצביע והתחיל עומס, הוא נעמד בדלת של הקלפי. הגיעו כל מיני אנשים מהאזור, כולם מכירים את כולם, ואמרו להם שהם לא יכולים להצביע כל עוד אני נמצא שם. היה דיבור עם היו"ר והמזכיר הערבים שמעיפים אותי החוצה בכל מחיר. אנשים שם כמעט הרביצו לי מכות. שני אלה אמרו לאנשים שלא יצביעו כל עוד אני בפנים. היו איזה 15 חבר'ה שהתחילו לאיים עלי שאצא החוצה.

"עוד לפני זה, באזור שתיים בצהריים, כשהיו כל מיני איומים לא ידידותיים, התחלתי לפחד. יצאתי החוצה, הלכתי לשוטר בחוץ, ואמרתי לו: 'הם מאיימים עלי'. הוא אמר לי שאם לא הרביצו לי הוא לא מתערב. שאם ירביצו לי, הוא יעצור אותם. הייתי איזה שעתיים וחצי בחוץ עד שכמעט גררתי אותי פנימה. התקשרנו לוועדת הבחירות. לקח הרבה זמן עד שענו. אין לי דרך לדעת מה קרה בפנים כשאני בחוץ. זה היה מסריח העסק הזה".

kalman.liebskind@maariv.co.il