אחרונה, כך פורסם, נערך בצה"ל פיילוט מוצלח, שנמשך מספר חודשים, להכשרת מפקדות טנקים. קיבלתי את הידיעה ברגשות מעורבים. מצד אחד - סחתיין. מצד שני, פיזיולוגית, נשים יותר חלשות מגברים. עובדה - בכל ענפי הספורט התחרויות לנשים ולגברים מתקיימות בנפרד. נשים יכולות לשאת משא מקסימלי של 15 קילו בלי להסתכן בנזק. פגז טנק שוקל לפעמים הרבה–הרבה יותר. אז מי יעמיס את הפגזים בטנק?

לכן אני שמח על ההחלטה לבטל את שיבוצן של נשים כטנקיסטיות בשריון, למרות הפיילוט המוצלח. זו לא פגיעה בכבודן. נשים מסוגלות לכל. הן מסוגלות יותר מגברים. הן המין החזק מבחינה ביולוגית, הן שורדות יותר מאיתנו, סובלות יותר מאיתנו, חיות יותר מאיתנו, ובעיקר מספיק חזקות כדי לאפשר לנו להגיד שאנחנו, הגברים, הם המין החזק.
 
אין לי בעיה עם נשים טייסות או חובלות, אבל לא הייתי רוצה לראות אותן מזיעות בטנק, מחליפות שרשרת, מרימות פגזים או חס וחלילה נפצעות או נופלות בשבי. בוודאי שלא הייתי רוצה לראות אותן סובלות מפוסט־טראומה.
 
אז בואו, ותרו - אף על פי שאתן יכולות, אל תהיו טנקיסטיות.