מודה. אני אלרגי לחג החירות הזה, כמו לכל החגים, שבהם אנחנו חוגגים כי תלינו, שחטנו ובכלל הרגנו איזה אויב, או שהאויב טבח בנו. בשאר הזמן אנחנו מתחנפים לכל שונאינו. הנה הנשיא "יאיר" של ברזיל, שביבי התחנף אליו בשם העם היהודי (בעעעעע....), אין לו שום בעיה עם השואה, אין לו בעיה שעמו נתן מקלט אוהב לפושעים נאצים, אבל אנחנו מתלקקים על הסמרטוט הזה, כפי שאנחנו מתלקקים באופן דוחה במיוחד על הגרמנים, האוקראינים, הבריטים, הפולנים - ובכלל על כל מי שהקפיד לטבוח בנו. 
רק על העראברים בני הדודים אנחנו עבדאיית, אף על פי שמספר הקורבנות במלחמות עם העראברים ב־150 השנים האחרונות הוא אפסי לעומת כל העמים שצוינו לעיל. כי היאהוד תמיד גיבורים גדולים על חלשים, ומול החזקים הם מתמקדים בחנופה. זו הכרוניקה של ההיסטוריה, מה לעשות? להגיד שזה לא נכון? לרמות את הילדים? לספר להם שהערבים הם לא בני דודים שלנו? 
הנה הבן שלי הצדיק שאל אותי למה משה היה בתיבה לבד. "הוא בטח נורא פחד, אבא". 

עזוב, גיאצ'ו, זה סתם סיפור. זה כמו הגיבור־על שלך טאנוס. זה מישהו כתב סיפור כמו שאבא כותב, אבל לא בטוח שזה היה נכון.
"זה כן נכון, אבא", הוא התעקש, "המורה אמרה". 
תקשיב לי, גיאצ'ו, בתורה מסופר שמשה היה תינוק בן שלושה חודשים, אבל אז כשמשה נולד לא ידעו לספור חודשים, הבנת? וגם הילדה של פרעה, שגילתה אותו בין קני הסוף, הייתה ילדה טובה שידעה שהוא תינוק שצריך לינוק, ומסרה אותו לאמו שתניק אותו, עד שיהיה חזק. ואחרי זה הילדה של פרעה גם דאגה לו שיגדל בארמון של אבא שלה. הבנת? לא כל המצרים רעים, כפי שמבלבלים לך את המוח עכשיו. אבל זה רק סיפור, וכך אתה צריך להתייחס לזה. מה שאתה כן חייב ללמוד ב"בצפר", אלה כלים שיעזרו לך כשתהיה גדול. חשבון, מדעים ושפות, כי זה מאוד חשוב. אם לא תצטיין בתנ"ך ובהיסטוריה, אני לא אכעס עליך. כי דיירי אגם הדרעק מסובבים את התנ"ך וההיסטוריה איך שנוח להם. הבנת? 
"אבא, מה זה דרעק?" 
אוי, גיאצ'ו, אתה חופר, שזה מדהים. זה מה שהפרות עושות ברפת, אני כבר הראיתי לך. ובגלל שאבא לא אוהב את מה שעושים בכנסת, אבל הוא לא רוצה להעליב את הפרות ולקרוא להם רפת, אז הוא קורא לכנסת אגם הדרעק. הבנת? עכשיו תן לי להתרכז בדרך, כדי שלא נתנגש ברכב אחר. בסדר? 
"בסדר. אבא, נעשה סדר איפה שאנחנו נוסעים ביוון?" 
כן, בטח. אתה תלך עם אמא וכל החברים שלנו לבית חב"ד בכרתים. אבא עסוק, אני צריך לראות כדורסל שם. מתאים לך?
"לא. אני גם רוצה לבוא לכדורסל שלך, וגם שתבוא איתי לסדר. זה מה שאני רוצה". 
גיאצ'ו, לא הכל מסתדר כמו שאתה רוצה. אתה תהיה עם אמא, היא תדאג שתשיר שם את הקושיות או מה שבא לך. תן לי אוויר, ואל תשגע אותי. יש שם הרבה בריכות במלון. אם תתנהג יפה, אקח אותך בכל בוקר למים. בסדר? 
"אתה מבטיח? אתה מקיים? אז אני אתנהג יפה. ואני גם אגיד לאמא שתגיד לך לבוא איתי לסדר. ואז אתה תבוא, כי אתה תמיד עושה מה שהיא אומרת. נכון, אבא?"
שחרר אותי, גיאצ'ו. עכשיו תשחרר. 
# # #
הילד שתק קצת, ואני חשבתי על המשמעות של חג החירות. אברה מנגיסטו כבר חמש שנים בשבי חמאס. יש לנו כאן תעשייה של שחרור שבויים, חיים, ולצערי גם מתים. נדמה לי שממשלת ישראל לא מתאמצת במיוחד לשחרר את הצעיר ממוצא אתיופי משביו. אם זה היה ישראלי לבן, וואו מה היה פה. היו מטמטמים את ביבי ולהקתו, אולי אפילו חונטת הגנרלים מכחול לבן הייתה פולטת איזו מילה. בכל זאת בשר מבשרנו הלבנבן. אבל אתיופי? זה כלום, לא צריך להתאמץ. 
מי יתאמץ בשביל מנגיסטו? דרעי, ליצמן וגפני? הם חוגגים את ניצחונם בבחירות, ועסוקים בקמפיין לבחירות הבאות עם האות גימ"ל, שמוכרת בבני ברק ובירושלים, כאות הראשונה במילה געלט (כסף). וכל השאר? לא מעניין אותם. והנה עכשיו מגיע הפסח עם ההמנון של הכיפות והחניוקים: "חד גדיא", שמתחיל בשורה "דזבין אבא בתרי זוזי". המשמעות היא שאבא, שאפשר גם להתייחס אליו כאל הקב"ה אבל לא ממש חייבים, מכר סחורה בשני זוזים. מאוד פשוט, היידעלך תמיד מוכרים משהו למישהו, או מישהו בשביל משהו, ואחר כך קם איזה שרלטן ואומר שזה קדוש, וחייבים לשיר את זה לעוללים בסדר פסח, כדי שלא ישכחו חס וחלילה. ואחרי השטויות האלה מתפלאים מדוע האנושות שונאת אותנו. באמת פלא...
גיאצ'ו חזר לקשקש. "אבא, מה זה מכת בחורות?" 
התפוצצתי מצחוק, והסברתי לו שזה מכת בכורות, אפילו הסברתי לו את ההבדל בין חי"ת לכ"ף כדי שיפנים. והרגעתי אותו שבניגוד למה שאומרים ב"בצפר", אלוהים לא הרג את כל הבנים הבכורים והבנות הבכורות במצרים, אלא זה סתם סיפור שכתב מישהו. מה שאולי קרה, לדעתי, זה שבני ישראל, שהיו עבדים בארץ גושן, מאסו באדוניהם, בנו להם סיפור שילדיהם ימותו, התפתחה תגרה אלימה שבמהלכה נהרגו גברים ונשים משני העמים. אני לא הייתי שם, אבל לדעתי פרעה נכנס ללחץ, ואולי אמר למוישה ואהרון: יאללה, תלכו מכאן כי נמאסתם עלי. הבנת? כי אם באמת היו הורגים את כל הבנים הבכורים והבנות הבכורות, מצרים הייתה נגמרת לגמרי, ומישהו אחר היה כובש אותה ומחסל את העם המצרי. הבנת, ילד? אמרתי לך, זה סיפור נחמד שמישהו כנראה כתב עם סיגריה בפה. אל תתרגש מזה, לא היה ככה באמת.
"גם אתה מעשן, אבא", הוא הגיב, "ואני לא אוהב את זה. הבטחת לי שתפסיק. אתה רואה? אתה לא מקיים". 
אתה צודק, אכן הבטחתי, אבל קשה לי, גיאצ'ו, קשה לי להפסיק. אבל אני אמשיך לנסות, בסדר? יאללה, תכף מגיעים לאמא. תשמור קצת דיבורים בשבילה. אני צריך לחשוב בשקט, כי יש לי שידור עוד מעט. 
# # #
פרקתי את הילד אצל כיפוש, ונסעתי ליוסי בעולם המים, כדי להתחבר לזרמים החמים (34 מעלות בצל) וגם לשמוע את השטויות שלו. 
"שמע, קוף, יש לך כתמים כהים מתחת לעיניים, בגלל שאתה עייף ומתוח כל היום". 
יוס, עזוב אותי באמש'ך, נהיית לי רופא עור פתאום? בוא תעשה לי וואטסו, ובעיקר תשתוק. 
"למה אתה ככה? קראתי על זה, וגם דיברתי עם רוקחת אחת, שמייצרת לזה קרם. אתה תמרח אחרי הבריכה, תוך שבוע יש לך עיניים של תינוק", הוא סיים.
ממה היא עושה את הקרם, יוס? 
"טוב, אל תצחק, אבל זה מבוסס על משחה נגד טחורים. בוא הנה לאן אתה הולך?" 
יצאתי מהמים וטלפנתי לשימון הגמד כדי לספר לו על הפלא החדש. 
"חחחחח... ואתה עוד מרים לו, הא? שמע לי, אני מכיר אותו 30 שנה. תיזהר ממנו, אל תמרח כלום עד שאני מגיע. אני מסיים מרק אצל אמא שלי ברמת גן, וכבר מגיע. רבע שעה". 
חזרתי למים, התרעתי בפני ההידרו־תרפיסט שלא יתקרב אלי, ונהניתי. פתאום הגמד (2.02 מטר בגובה על מטר ברוחב) תפס את כל הנפח של הדלת בבריכה, נכנס וצעק על יוס: "תגיד, כמה מטומטם אתה יכול להיות? לא מספיק הוא לא רואה בעין אחת, אתה רוצה שהוא יתעוור לגמרי? עזוב אותו, אל תמרח עליו כלום. הבנת אותי? כלוםםםםם. מספיק הבאת לו שמן לברך, שאני ראיתי שלקחת שמן זית, הוספת פלפל חריף, והקוף הדביל הזה השתכנע שאתה קוסם, ובכל פעם שמשתנה הטמפרטורה, הסתום הזה מורח את השמן, ואומר לך תביא לי עוד. די יוסי, מספיק".
יוס ניסה להתנגד. "מה אכפת לך? אם זה עוזר לו לברך, אז אני גאון", קבע.
סוכם שהוא יתקשר לאושרת הרוקחת. "תגידי, אושרת, הקרם הזה שיש לך מתחת לעיניים, הוא עוזר? כי שימון והקוף צורחים עלי, שאני סתום". 
אושרת התחילה לצחוק, ושימון תפס עצבים. "מפגר, תשאל אותה ממה עשוי הקרם, שאני אשמע", הוא אמר לו. אני פרפרתי במים מהצחוקים. "יוסי", אמרה אושרת, "הקרם מתבסס על משחה נגד טחורים. הפעולה של החומר זהה. כמו שבטחורים היא דואגת לצמצום כלי הדם, כך גם מתחת לעיניים, היא עושה פעולה זהה בכלי הדם הזעירים, והעור מתחדש". 
ואז היא התפוצצה מצחוק והוסיפה: "אבל אתה חייב להגיד לו שייזהר לא למרוח את המשחה קרוב לעין, כן? זה מה שאני אומרת לכל הדוגמניות שקונות אותה אצלי". 
שימון כמעט נפל למים מהצחוקים, ואני כמעט טבעתי. שמעת, טומטום? היא אמרה שאסור קרוב לעין. כנס לאינטרנט תמצא פרטיה חדשה בשבילנו. 
# # #
עזבתי את הבריכה, ובמכונית התחלתי לענות לכל מיני שיחות עם מספר לא מזוהה. אחת מהן הייתה מגבר שרוצה שאחתן אותו ואת בן זוגו, שאחרי הניתוח בתאילנד, יהפוך להיות בת זוגו. 
"רון, מה אנחנו צריכים לעשות, כדי שתחתן אותנו?" 
שום דבר מיוחד. אתם תתרמו לבית השאנטי ח"י מאות שקלים, ואני אגיע לנהל את הטקס, זה הנוהל. שלח לי כבר עכשיו בדוא"ל פרטים על שניכם, שאתם רוצים שיהיו בתוכן לטקס. ותנו לי שמות של שבעה מברכים לטקס, כל אחד מהם מדבר 90 שניות, שזה 180 מילה. הם מעבירים לי את הטקסטים לפני. אני לא נשאר לאוכל, אז חסכתם עלי מנה, ושיהיה לכם כל טוב.
"יופי. אני שמח", אמר ירמי. "יש לנו קצת בעיה עם ההורים, אני מתכוון לאבות, עם האמהות והאחיות זה בסדר". 
מה הבעיה עם האבות? הם לא רוצים להגיע? אם בין המוזמנים יש חברים של ההורים, אני יודע לעשות להם בושות גדולות, אני ממש טוב בזה. 
ירמי צחק וענה: "זו הבעיה. הם פוחדים שתעשה בושות, אבא של קרלה למד איתך ביסודי". 
יופי, אז הוא יודע למה לצפות. תגיד לו שיגיע איתכם לפגישה המקדימה, שבה נסכם נוסח ואני אסביר לו איך אני מפרק אותו. אין דבר כזה לא רוצה לבוא לחתונה, הוא חייב נקודה. ואם לא, אז תשאיר לי את הטיפול בסוגיה. במה עוסק הטמפיט הזה?
"יש לו מלון", ענה ירמי. "אולי תדבר איתו טלפונית כדי להבין מה מפריע לו בזה שאתה תנהל את הטקס?" 
בעלים של מלון, הא? הסתדרת בחיים ירמיהו, סחתיקה. שלח לי את המספר, אני אטלפן מיד. 
הוא שלח, לא זכרתי את השם של האבא מבית הספר וחלפו יותר מ־45 שנה, אבל טלפנתי כפי שהבטחתי והצגתי את עצמי. 
"ציפיתי שתתקשר", אמר האב, "ירמי הרי פוחד להתעמת איתי, והילד שלי במזרח, מחלים מהניתוח".
נו יופי, לא ניכנס לפחדים של הילדים, אבל הם רוצים טקס, וחשוב שתשתתף בו, גם אם לא כל כך בא לך.
"קוף, קשה לי כל העניין של שינוי מין וחתונה. בשביל מה הם צריכים להתחתן? הם לא יכולים סתם לחיות ביחד?" 
שמע, אתה הרי מכיר אותי מילדות, אני אומר את מה שאני חושב, אבל לא חושב על מה שאני אומר. זו לא החלטה שלך, בטח שלא שלי. אני נעניתי לבקשתו של ירמי. סגור איתם את הפינות. הבנתי מהחתן שלך לעתיד לבוא, שלבת שלך וגם לו חשובה נוכחותך ובעיקר ברכתך. אז יאללה, תזרום. קשה זה יחסי, אני מכיר הורים בגילנו שמתמודדים עם צרות אמיתיות, כמו מחלות של הילדים. 
"זה לא בת זה בן, והוא הבכור. יש לי גם בת אמיתית". 
יקירי, הבן שלך החליט לחיות את חייו כאישה. אני מניח שזה לא חדש לך הרעיון, והפעולה הכירורגית, אבא'לה, היא רק סוף ההליך. שוב, איני מתערב בחייך וביחסים שלך עם שניהם. רק תגיד לי שתגיע, אני אדווח הלאה, נקבע פגישה איתם כשהיא תחזור, ונתקדם. בסך הכל זהו טקס שמציין את ברית הזוגיות שלהם. היה יכול להיות הרבה יותר גרוע, האמן לי.
"מה כבר יכול להיות יותר גרוע", הוא אמר בשקט. 
הרבה דברים, השבתי לו, אבל בעיקר היה יותר גרוע אם זה היה קורה לי. עזוב, אני סתם צוחק כדי להצחיק אותך. בוא נסכם שניפגש ונתקדם משם. הוא הסכים. 
חזרתי לירמי, דיווחתי על ההתקדמות. הבחור צהל מהתרגשות.
"תבין, אני דומע. את מה שעשית בחמש דקות לא יכולנו לעשות גם בשיחה של עשר שעות. יש לך נשמה גדולה. תודה, רון, אני כבר מתקשר לקרלה, היא תתעלף מהתרגשות". 
סבבה, רק אל תחמיא לי, כי זה מביך אותי. כל חיי אני נוסע על ריגושים ולא על רגשות, לא יודע להתמודד עם זה. אנחנו ניפגש בחול המועד פסח, נסדר הכל. תעביר את התרומה לבית השאנטי, הכל יהיה בסדר. 
# # #
נפרדנו וחשבתי מה זו נשמה גדולה? צריך לעשות מה שצריך, מה זה קשור לגדולה? אדם מבקש ממך עזרה, אז לא תעזור לו אם אתה יכול? אנשים משתמשים בביטויים גדולים מדי למעשים פשוטים מדי, שבאמת לא דורשים מאמץ כלשהו. שיחה של כמה דקות וזהו. מה כבר קרה.
בבית סיפרתי לכיפוש על האירוע. 
"אני ממש לא מבינה אותך. החתן שלו רצה להודות לך, אז הוא החמיא לך. תגיד תודה ותתקדם. למה מחמאות מלחיצות אותך תמיד?"
כי אני סולד מג'סטות, כיפוש. אני טוב יותר בלריב עם האנושות, כי בריב אנשים אומרים אמת, וכל הסחלה יוצא מהם. הבנת את זה?
"לא, לא הבנתי. ואגב, גיא אמר לי שבליל הסדר אתה בכדורסל. שכח מזה, אל תתחיל איתי. בסדר אתה עם גיא ואיתי. עם החברים במלון, או בבית חב"ד, איפה שיחליטו. אני אארוז לך חולצה חגיגית, שתיראה כמו בנאדם".
אין לי כוח אלייך. בכל מקרה תארזי את הטריקו הלבנה שלבשתי בחתונה שלנו. אני שומר אותה לחתונות של הבנות שלי, ואינשאללה שאגיע איתה לחתונה של גיאצ'ו.
"תגיד, אתה בן 60 או 16? מתי תתבגר כבר?"
אף פעם, כפרע, ממש לעולם לא. טוב לי ככה.