לא קשה להיות פרובוקטור בגרוש מול תגובות ההלם בעולם נוכח שריפת קתדרלת נוטרדאם. כאילו, לא הגזמתם? בצדק מחו מפגיני האפודים הצהובים נגד הילולת נוטרדאם, שלא לדבר על כך שמדובר בפולחן דתי - עניין בהחלט בעייתי כשהמין האנושי מנסה לפלס דרך לקראת עולם רציונלי יותר. כולה עוד אטרקציה תיירותית או "יצירת מופת", כפי שהמבינים מתארים את מפלצת הקיטש הזו. וכמו שזה מצטייר כיום, השריפה, התהודה התקשורתית והדמעות של הפריזאים יעשו את האתר אטרקטיבי עוד יותר. 
 

אסונות, כידוע, הם מקדם סימפטיה (ומכירות) מצוין. תחושת הצער הנורא על האובדן אמורה להתכתב עם קדושתו של הבניין כמקום משכנו של בן האלוהים. אלא שצרפת היא חילונית – באופי, בהגדרה ובחוק - כך שניתן לאבחן את ההיסטריה כפגיעה בהרגל. הצרפתים, ובייחוד הפריזאים, רגילים לראות את בניין הכנסייה כשהוא תקוע שם על האי, ולפתע פוף! הוא עולה באש ועומד (שידורים חיים!) לקרוס. 
 

במקום לחגוג את העובדה המרנינה שאיש לא נהרג, עמדו עשרות אלפי פריזאים נדהמים ולצדם אלפי תיירים שמזלם הטוב גרם להם להיות במקום הנכון ובזמן הנכון. כולם קוננו על הפגיעה הנוראה בתרבות בכלל, בזו הצרפתית בפרט ובתפארתה של העיר. איך ייראו חיינו מכאן? 

השריפה בנוטרדאם. צילום: רויטרס השריפה בנוטרדאם. צילום: רויטרס

 

כמה מיליארדרים מתחום האופנה (כמה נכון ואופנתי) הודיעו כי יתרמו מיליונים כדי לשקם את נוטרדאם, ושיפרו את מדד הדכדוך הלאומי. הנשיא מקרון הבטיח להחזיר לפריז את תפארתה בתוך חמש שנים, אבל הטראומה כמובן תמשיך לבעבע בזיכרון הצרפתי הקולקטיבי. האמת המרה והקטנונית שלי: לא כל כך ברור לי מדוע משחזרים את הקיטש האולטימטיבי הזה, ואני מקווה שאיש לא חושב שמדובר ביצירת אמנות. אבל לך דע, צרפתים. עוד לפני שוורהול, ג'ף קונס והחברים יצרו "אמנות", הניח מרסל דושאן אסלה בגלריה. הצרפתים, בייחוד האנינים שבהם, התעלפו מעוצמת החוויה האמנותית. 
 

אמנון קפליוק, אללה ירחמו, היה אוהב גדול של פריז וגרר אותי לכל מיני פינות נידחות בעיר שבהן התגוררו, בילו, ישנו, שתו, אכלו והתפללו דמויות פריזאיות ובינלאומיות, כשהן מנהלות שיחות ודיונים סוערים על אודות הוויות העולם, כלומר על עצמם, כולל נוטרדאם, כמובן. חשבתי שמופת הצניעות של ישו אמור להשרות על המבנה סוג של ענווה פונקציונלית, ובמקום זה מצאתי שם כמויות בלתי נתפסות של קיטש. והוויטראז'ים, הו הוויטראז'ים, שנחלצו "בנס" מהשריפה. 
 

ואז הגיעה הנקודה היהודית: הרב שלמה אבינר, מחשובי רבני הציונות הדתית, אמר שאין להצטער על שריפת הכנסייה. לרגע חשבתי לחזור בתשובה, אבל אז בא ההסבר: שריפת התלמוד אירעה בכיכר קתדרלת נוטרדאם. "אז יש דין ויש דיין", כתב. ואין אלוהים.