עוד לפני שדאעש קיבל עליו אחריות על מתקפת הטרור הרצחנית בסרי לנקה העידו סימנים רבים שהפיגועים נושאים את טביעת האצבעות של ארגון ג'יהאד אסלאמיסטי קיצוני. האי השוכן באוקיינוס ההודי ידע עד לפני כעשור עשרות שנים של טרור לאומי־פוליטי־דתי. ארגון "נמרי השחרור של טמיל אילם" התיימר לייצג את המיעוט הטמילי שדתו הינדו, האשים את הרוב הסינהאלזי־בודהיסטי בדיכוי ובאפליה, ובשנות ה־70 פתח נגדו במאבק אלים. 
 

ה"נמרים" נקטו פעולות טרור, שכללו שימוש במתאבדים ובמתאבדות. הם פוצצו אוטובוסים, רכבות ומטוסים ופגעו במקדשים. מעת לעת הם פעלו גם נגד יעדים מוסלמיים, אך רוב היעדים שלהם היו סמלי השלטון, כוחות הביטחון ומנהיגים פוליטיים, בהם נשיא המדינה ראנאסינג פרמאדאסה, שנרצח ב־1993. בשנת 1999 נפגעה גם נשיאת סרי לנקה צ'אנדריקה קואמאראטונגה. עוד קודם לכן פעלו ה"נמרים" נגד הודו, שצבאה פלש לאי. מתנקש טמילי רצח ב־1991 את ראש ממשלתה ראג'יב גנדי. 
 

צבא סרי לנקה וכוחות הביטחון הגיבו באלימות ובטרור משלהם. רבבות נעצרו, עונו ונרצחו בבתי הכלא, נוסף לעשרות אלפים שמתו בשדות הקרב. ב־2008 נכנעו "הנמרים הטמיליים" בפני צבא סרי לנקה ומאז ידעה המדינה תקופה של שקט ושגשוג כלכלי יחסי, שבו הפכה בין היתר ליעד מבוקש לתיירים מהמערב (וגם מישראל).
 

אך בשנים האחרונות החלה סרי לנקה לחוות שוב תקופה של אי־שקט ותסיסה. הפעם בגלל המיעוט האסלאמי, לאחר שמפלגות סינהאלזיות לאומניות וכוהני דת בודהיסטים קיצוניים החלו להסית נגד המוסלמים. על רקע זה קמה ב־2015 קבוצת טרור מוסלמית שנקראה "ג'מעת א-תווחיד אל ווטניה". משמעות השם היא "קבוצת האחדות הלאומית" או ליתר דיוק - "קבוצת א־תווחיד הלאומית". זו הקבוצה ששלטונות סרי לנקה מאשימים שכמה מחבריה השתתפו בפיגועים. 

 תיעוד רגע הפיגוע בכנסייה בסרי לנקה. צילום: רויטרס תיעוד רגע הפיגוע בכנסייה בסרי לנקה. צילום: רויטרס
 

הקבוצה לא קיבלה על עצמה אחריות למעשה. מי שעשה זאת היה דאעש – ארגון המדינה האסלאמית, שפרסם הודעה בביטאון המקוון שלו - אעמאק. זה בהחלט אפשרי, אף שבעבר דאעש קיבל אחריות לפיגועים שלא ביצע. אבל מתקפת טרור מתוזמנת היטב, בזירות רבות, והיעדים שנבחרו: כנסיות בחג הפסחא ובתי מלון מפוארים ומבוקשים בקרב תיירים מערביים, מצביעים כי המבצעים הם מוסלמים מיליטנטיים ואנטי־מערביים.
 

זהו דפוס הפעולה שהחל בו אל־קאעידה כבר בשנות ה־90 של המאה שעברה בקניה ובטנזניה נגד שגרירויות ארה"ב, ואחר כך בפיגועי ה־11 בספטמבר בארה"ב עצמה. בהמשך בוצעו פיגועים עם מאפיינים דומים באי באלי באינדונזיה, בטורקיה, בפיליפינים, בלונדון, במדריד, בעיראק ועוד. אל־קאעידה גייס פעילי טרור ונעזר גם בקבוצות אסלאמיות מקומיות קיצוניות, שחלק מחבריהן לחמו בשדות הקרב של אפגניסטן וקיבלו את מרותו.
 

זה כנראה גם מה שקרה בסרי לנקה. לטענת שירותי הביטחון במדינה, המבצעים היו מקומיים שנעזרו בסייענים  מבחוץ. הם גם טוענים כי אחד המניעים למתקפה היה הרצון לנקום על הטבח שביצע לפני כחודש גזען ניו זילנדי, חסיד עליונות הגזע הלבן, במסגד בכריסטצ'רץ', שבו נרצחו 50 מוסלמים. ספק רב אם זה כך. 

אבו באכר אל בגדאדי. צילום: רויטרס אבו באכר אל בגדאדי. צילום: רויטרס

 

ההכנות הנדרשות למבצע כפי שנעשה  בסרי לנקה - בחירת היעדים, איסוף המודיעין, גיוס המתאבדים והכשרתם וכמו כן הכנת חומרי הנפץ - דורשות זמן רב. קשה גם להתעלם מהמחדל הזועק לשמיים של הרשויות בסרי לנקה, בשל יריבות אישית ופוליטית על סמכויות בין הנשיא לראש הממשלה. הדרג המדיני בסרי לנקה התעלם מהתרעות ממוקדות  משירותי המודיעין של הודו ושל סרי לנקה.
 

לאחר שהובס בשדות הקטל בעיראק ובסוריה ונגוז חלומו להקים מדינה אסלאמית מאמץ דאעש את האסטרטגיה של אל־קאעידה. בשעה שגורלו ומצב בריאותו של מנהיגו אבו באכר אל בגדדי לוטים בערפל, חבריו הנותרים להנהגה מתארגנים במחתרת מחדש על גבול עיראק־סוריה. הם מגייסים פעילים, מנסים ליצור שיתופי פעולה עם לוחמים אסלאמיסטיים מכל העולם שחוזרים לארצות מוצאם מהמזרח התיכון ומעניקים להם השראה ורוח גבית. מה שקרה בסרי לנקה צריך לשמש נורת אזהרה אדומה ובוהקת וקריאת השכמה לעולם שזה מה שצפוי לו בעתיד, אלא אם ייערך כנגד זה כראוי.