אחת ההצגות החשובות בעיר התנהלה באחרונה על בימת הרשת החברתית טוויטר. גיבוריה הם שתי דמויות חשובות, ראש הממשלה הפלסטיני הנכנס, ד"ר מוחמד אשתייה, ושליחו המיוחד של טראמפ לתהליך השלום, ג'ייסון גרינבלט. אשתייה נכנס לתפקידו בשבוע שעבר, ופתח בסדרת הצהרות ביקורתיות כלפי תוכנית השלום של הבית הלבן, שפרטיה עשויים להתפרסם בקרוב בפעם הראשונה.
 

לפי הדלפות בלתי רשמיות, תכלול התוכנית מרכיב כלכלי מרכזי, המבוסס על תרומות במיליארדים לשיקום הכלכלה הפלסטינית, וסדרת מיזמים לעידוד הצמיחה בגדה ובעזה. היא תדרוש מישראל ויתורים מדיניים, אבל לא כאלה שהפלסטינים חתרו אליהם. ירושלים לא תחולק, וגושי ההתנחלויות לא יפונו. כל זה על הנייר. בפועל, יחסי הכוחות בין רמאללה לוושינגטון מסכלים אותה מראש. האמריקאים פוטרו בידי הפלסטינים מתהליך השלום, והם אינם רצויים עליהם כנותני החסות הראשונים במעלה, כפי שהיו תמיד. למרות זאת, הם ממשיכים לעבוד על תוכניתם, ואף זועמים על הפלסטינים, שמעקמים את האף לנוכח התוכנית העתידית. 
 

מדוע הפלסטינים מעקמים את האף? כי ירושלים לא בפנים, כי הבית הלבן הקפיא את הסיוע הכספי לרשות ולעזה, וכי דונלד טראמפ העביר את השגרירות האמריקאית לירושלים בעוד מעמדה נתון למחלוקת. אבל טראמפ מאוהב ברעיון, ואף כינה את תוכניתו "עסקת המאה". פעם גם הסביר כיצד פתר את לב הבעיה: "גילינו שירושלים היא מכשול, אז הסרנו אותה מהשולחן".
 

בשבוע שעבר כינס אשתייה עיתונאים בלשכתו ופרס את עמדתה של הרשות בנוגע לתוכנית העתידית. "כל יוזמה מדינית שאינה קוראת לסיום הכיבוש הישראלי וכינון מדינה פלסטינית ריבונית עם מזרח ירושלים כבירתה, בגבולות 67', ופתרון לבעיית הפליטים, איננה מקובלת על הפלסטינים", כך אמר.

גרינבלט, עורך דין יהודי מניו יורק, עמל על התוכנית הזו שנתיים וחצי, מאז נכנס טראמפ לבית הלבן. הוא מיהר להגיב על דבריו של אשתייה בשפה טראמפית ולעיני כל. "בעצם אתה אומר", התכתב עם אשתייה בטוויטר, "תנו לנו את העסקה שאנו דורשים, או שאין עסקה. זה עולה בקנה אחד עם הניסיונות הקודמים של הפלסטינים. (אבל) איך זה יעבוד? האם אתה רוצה להוביל את העם שלך לשפע והזדמנויות, או רק להמשיך לבטא אותן שורות מעייפות שוב ושוב?".
 

אשתייה המשיך והאשים את האמריקאים כי הם פתחו ב"מלחמה פיננסית" נגד הפלסטינים. לדבריו, הפסקת הסיוע האמריקאי לסוגיו עבור הרשות ורצועת עזה נועדה לדחוק את הפלסטינים אל הקיר ולאלץ אותם להיעתר לתוכנית השלום. "אין שותפים פלסטינים לטראמפ, אין לו שותפים מקרב מדינות ערב, ואין לו שותפים אירופים", טען. משום כך, הוא קובע, התוכנית הזו נולדה מתה.
 

"מלחמה פיננסית?", צייץ גרינבלט בחרון אף, "זה כספו של משלם המסים האמריקאי". 
 

בראיון לסקיי ניוז בערבית התייחס השליח לעמדה הפלסטינית, ולפיה רק פתרון שתי המדינות אפשרי. "כל צד מפרש את המונח 'פתרון שתי המדינות' באופן שונה", ענה גרינבלט, ולמעשה הסגיר כי התוכנית שיציג איננה כוללת מדינה פלסטינית בגבולות 67' אלא מדינה־מינוס. "אין טעם להשתמש בביטוי שמעולם לא הביא שלום".

ג'ייסון גרינבלט, צילום: רויטרסג'ייסון גרינבלט, צילום: רויטרס

 

נתק של שנה וחצי
 

שנים ארוכות היו האמריקאים פטרוניה של ישראל, אבל תמיד התייחסו לפלסטינים באמפתיה והיו למתווכים הבלתי מעורערים של תהליך השלום. בעידן טראמפ נשברו הכלים. זה שנה וחצי שהבית הלבן והמוקאטעה מצויים בנתק מוחלט. גם בקהיר, ריאד ואבו דאבי אין התלהבות יתרה מהיוזמה האמריקאית. ישראלים המודאגים שמא התוכנית הזו תניב לחצים על ירושלים, יכולים להירגע. וושינגטון לא תכפה על ישראל הסכם שאפילו רמאללה אינה רוצה. היא תהיה במקרה הטוב תרגיל אינטלקטואלי מחולל כותרות שמנות, ובמקרה הרע אמצעי ניגוח של כולם בכולם. הפלסטינים יאשימו את האמריקאים כי הם פעלו בשליחות ישראל והפכו למתווך עוין; ישראל תאשים את הפלסטינים כי הם מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות; והאמריקאים יגידו שאבו מאזן הוא אויב השלום ולעולם לא יזכה עמו לתוכנית טובה מזו. 
 

"עסקת המאה" העתידית של הבית הלבן מזכירה את התוכנית שהגה לאחר מלחמת ששת הימים האלוף יגאל אלון, שכיהן כשר בממשלתו של לוי אשכול. תוכנית אלון כללה בין היתר סיפוח חלקים משטחי 67' ושימור בקעת הירדן בידי ישראל. אלון האמין כי בכוחה לפתור את הסכסוך. הוא ושר החוץ דאז, אבא אבן, קיימו סדרת פגישות חשאיות עם המלך חוסיין ואנשיו. במשך שנים נדונה תוכנית אלון ברצינות רבה בשיח הפוליטי הישראלי, ובנימין נתניהו אף רמז לא אחת על קרבת תפיסותיו אליה, אבל בצד הירדני ובצד הפלסטיני איש לא התייחס אליה בכובד ראש. כאז כן היום, צריך שלושה לטנגו.
 

רב ורב־פעלים
 

צו שיצא מלשכת מלך מרוקו, מוחמד השישי, הורה לשר הפנים המרוקאי לאפשר לקהילה היהודית לקיים בחירות חופשיות ולשים עליהם מועצה ממונה בפעם הראשונה אחרי 50 שנה. הצעד הזה סמלי בעיקרו, שהרי כל יהודי במרוקו יודע למי לפנות בשעת הצורך. אבל כוחו בכך שהוא מבטא את דאגתו של הארמון ל־2,500 היהודים ואת הלגיטימציה הפורמלית שהוא מעניק להם.
 

קירובה של הקהילה היהודית אל חזהו מעניק למלך נקודות אצל ממשלות במערב, בעיקר ארה"ב, ומחזק את מעמדו כמשטר המגן על מיעוטים. מוחמד השישי רואה את החיבוק שמעניק טראמפ לישראל, ומבין באיזה צד כדאי להיות. על קשרי המודיעין בין רבאט לוושינגטון נכתב רבות. המרוקאים מסייעים רבות לאמריקאים במאבק נגד הג'יהאד העולמי.
 

גם למגעים עם ישראל יש משקל בצעד שנקט מוחמד השישי, אבל הוא מופחת. שתי הממשלות מקיימות מגעים ביטחוניים הרחק מעין רואה. תנועת התיירות הישראלית למרוקו תוססת מאוד. בממוצע, 30 אלף ישראלים מבקרים שם מדי שנה. משלחות מדענים, ספורטאים ואקדמאים מתארחות שם בלי כותרות וללא התנגדות קולנית. בשנים האחרונות החלה מרוקו אף להעניק אזרחות ליהודים שמוצאם בה. 
 

הצו המלכותי הנוגע לוועד הקהילה בא שבוע אחרי מינויו של הרב יאשיהו פינטו מאשדוד לתפקיד בכיר בצמרת הקהילה. סמיכות הזמנים איננה מקרית, וגם לא הג'וב שהעניקה רבאט לרב. פינטו איננו רק רב, אלא רב־פעלים. לישראלים הוא מוכר כמנהיג רוחני שמשך אליו אלפי מעריצים לפני שהסתבך בפלילים, עובדה שהייתה עלולה לכאורה להרתיע את המלך ואנשיו. אבל לרב יש מהלכים וקשרים חשובים גם בארה"ב, שאותם מיסד הודות לרשת ישיבות ובתי מדרש שהקים שם. והרי נאמר כי עבור הארמון ברבאט, כל הדרכים מובילות לוושינגטון.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל

tguvot@maariv.co.il