כמה מכלי התקשורת ייחסו לאחרונה שני אפיונים שגויים לרמטכ"ל אביב כוכבי. האחד - שהוא טבעוני. ובכן, הוא "רק" צמחוני. השני - שהוא עיוור צבעים מוחלט. גם זה לא מדויק. הוא לוקה בעיוורון צבעים חלקי. זה חשוב שהרמטכ"ל אינו רואה את המציאות בשחור־לבן ויש לו יכולת להבחין גם בגוונים. 
 
כוכבי נכנס ללשכת הרמטכ"ל שבקומה ה־14 במגדל בקריה לפני כשלושה חודשים. מאז הוא שוקד על גיבוש תוכניותיו עבור צה"ל בארבע השנים הבאות. הוא עושה זאת תוך התייעצויות עם חברי המטה הכללי, שבהם הוא רואה את שותפיו, בסיורים בפיקודים, בזרועות ובחילות, ובשיחות עם קצינים וחיילים. מכל אלה, ומהתבטאויותיו המעטות בפומבי, אפשר להסיק כי צה"ל תחת כוכבי ימשיך בדרך שהתווה הרמטכ"ל ה־21, גדי איזנקוט, אך גם יסלול נתיבים חדשים.
 
ההבדלים ביניהם מבחינת המזג האישי, האופי, בית הגידול וההכשרה הצבאית, השפיעו וישפיעו על הצבא כולו. ההבדלים עמוקים יותר מהשוואה פשטנית בין איזנקוט הגולנצ'יק לכוכבי הצנחן. אם איזנקוט היה יותר ג'נטלמן, כוכבי יהיה יותר קצין.
 

איזנקוט זיהה בחדות את האיום הנשקף לעקרון הממלכתיות של צה"ל כצבא העם מצדם של גורמים דתיים ואנשי ימין קיצוני, שביקשו לחדור אליו ולעצבו ברוחם. איזנקוט הדף בנחישות מאמצים אלה, שהגיעו לשיאם בפרשת אלאור אזריה, ולא היסס להביע את דעתו בנושא.
 
גישתו של כוכבי, כפי שכבר באה לידי ביטוי, היא שונה. גם הוא מאמין שצה"ל צריך להמשיך להיות ממלכתי וצבא העם, אך הוא אינו סבור שעל הרמטכ"ל להגיב על כל תקרית. משום כך שמר על שתיקה כשנחשפו בחודש שעבר מעשי ההתעללות של חיילים בגדוד החרדי נצח יהודה.
 
תפיסת עולמו של איזנקוט היא אופטימית, כוכבי יותר פסימי. זה בא לידי ביטוי, למשל, ביחס לאיראן. שניהם רואים בה את האיום הגדול ביותר על ישראל. על כך אין מחלוקת ביניהם. שניהם סבורים כי ארה"ב והמעצמות האחרות היו צריכות ויכולות להשיג הסכם גרעין טוב יותר עמה. אך היו הבדלים של מינון.
איזנקוט ראה גם את חצי הכוס המלאה. הוא הדגיש שוב ושוב כי הסכם הגרעין, אף שהיה טעון שיפור, אפשר לצה"ל להסיט תקציבים ומשאבים מחיל האוויר ומודיעין למשימות נוספות וליחידות שההשקעות בהן והיחס אליהן נדחקו בגלל האיום האיראני.
 
איזנקוט הפעיל את חיל האוויר והמודיעין (לאחרונה זכתה יחידה 504 להפעלת סוכנים בפרס ראש אמ"ן) בנחישות ובמלוא העוצמה נגד מאמציה של איראן להתבסס בסוריה. ההצלחה של מה שמכונה "מערכה בין מלחמות" (מב"ם) לא הייתה בלתי מבוטלת. מאמציה של איראן נבלמו, אם כי לא סוכלו. 
 
באמצעות כוח קודס, בפיקודו של הגנרל קאסם סולימאני, משמרות המהפכה ושלוחיהם (חיזבאללה והמיליציות השיעיות מאפגניסטן, פקיסטן ועיראק), איראן עדיין נוכחת בסוריה ומשפיעה על משטרו של בשאר אסד. למרות הלחץ הכלכלי עליה, שגבר השבוע בעקבות החלטת הנשיא טראמפ לפגוע עוד יותר ביצוא הנפט שלה, ומחאות מבית, לא נראה שאיראן ויתרה על המאחז הסורי שלה.
 
מצד שני, הקצב ומספר התקיפות של חיל האוויר בסוריה ירדו מאוד. זה לא נובע מהיעדר מטרות או משום שצבא אסד פרס לאחרונה סוללות מתקדמות מדגם S־300, שאמורות להקשות על חופש הפעולה של חיל האוויר. סוללות אלה עדיין לא מופעלות בידי מערך ההגנה האווירית של סוריה והן עדיין בפיקוח מלא, לא ברור עד מתי, של אנשי צבא רוסים. חיל האוויר צמצם את תקיפותיו באופן דרסטי בעיקר משום שרוסיה דרשה זאת מישראל, כמו גם להגדיל את זמן ההתרעה לפני תקיפה, הניתנת לחיל המצב הרוסי בסוריה, מ־1־2 דקות, ל־3־5 דקות.
 
סוגיית איראן תזכה אצל כוכבי לתשומת לב רבה יותר. בפגישותיו בצה"ל הוא מדגיש לא רק את הסכנה בתוכנית הגרעין של איראן ואת דבקותה בפיתוח תוכנית הטילים שלה, אלא גם את קשריה ומעורבותה בארגונים ברחבי המזרח התיכון, בהם חיזבאללה, הג'יהאד האסלאמי וחמאס בעזה, וקבוצות שיעיות בעיראק. בצה"ל של איזנקוט ובתקשורת הם כונו "ארגוני טרור" ו"מיליציות".
 
איזנקוט היה חד ומדויק וראה את המציאות נכוחה, אך הגדרות וסמנטיקה היו פחות חשובות עבורו. כוכבי, אולי בשל השכלתו הפילוסופית, שם דגש גם על סמנטיקה. מעתה אמור "צבאות טרור". מיליציות מקושרות אסוציאטיבית עם כנופיות ואוסף של ארחי פרחי, והן לא.
 
צבאות, על שום שהם זוכים לאימונים, הכשרה ולציוד צבאיים לכל דבר ועניין. בוודאי שמבחינת מלאי הרקטות והטילים שלו, חיזבאללה הוא אחד הצבאות הגדולים בעולם. מספרם אף גדול מאלה שבידי צה"ל. ו"טרור", משום שמלכתחילה יעדם של צבאות אלה הוא לפגוע באוכלוסייה אזרחית ולהטיל עליה אימה. וזאת בניגוד לצה"ל, שמטרתו היא לפגוע בלוחמים חמושים, במערכים, במפקדות ובבסיסים צבאיים, ופגיעה באזרחים היא תוצאה מצערת ולא בכוונת מכוון.

מערכת S-300, צילום: AFP
מערכת S-300, צילום: AFP

 
העין החדה של עבדאללה
 
זה כמה שנים ברור לצה"ל ולמערכת הביטחון, וגם נכתב כאן לא אחת, שאיראן שואפת להקים מסדרון יבשתי משטחה, דרך עיראק, אל סוריה וממנה ללבנון ולחופי הים התיכון. איראן ניצלה את האזורים שבהם יש אוכלוסייה שיעית גדולה ונוצר חלל פוליטי, כדי להשיג שם דריסת רגל ולהפכם לאזורים תחת השפעה שלה. הראשון לזהות שאיפה זו היה מלך ירדן עבדאללה השני, שכבר בשנת 2004 טבע את הביטוי "הסהר השיעי".
 
החוליה החשובה בהקמת המסדרון היא עיראק, שכשני־שלישים מאוכלוסייתה הם שיעיים. יש בה ערים כמו נג'ף וכרבלא, שיש להן חשיבות היסטורית ודתית לשיעים. הצבאות השיעים בעיראק, שהקימה איראן בהנחייתו של סולימאני, לחמו נגד הכוחות האמריקאיים במדינה. הם גם הקיזו את דמם במלחמה להבסת דאע"ש. אף שלא כל הצבאות האלה, שיש להם עשרות אלפים לוחמים ומפקדים, ובוודאי כוהני דת ופוליטיקאים עיראקים־שיעים, מקבלים ללא סייג את מרותה של איראן, בארה"ב הולכת וגוברת הדאגה מפני השפעתם. זו הסיבה העיקרית לכך שממשל טראמפ החליט להשאיר את כוחותיו בעיראק, הנמצאים בה לבקשת הממשלה שם, וזאת בניגוד להודעתו שיסיג את חייליו מסוריה, שטרם מומשה.
 
החשש בארה"ב הוא שבהשפעת איראן והשיעים בעיראק יורה הפרלמנט בבגדד לוושינגטון להוציא את כוחותיה מעיראק. גם ישראל שותפה לחשש זה. עד לנפילת משטרו של סדאם חוסיין בעקבות הפלישה האמריקאית לתוכה בשנת 2003, הייתה עיראק, יחד עם סוריה, חלק ממה שהוגדר במערכת הביטחון "הזירה המזרחית". המוסד ואמ"ן הקדישו תשומת לב ומשאבים והפעילו יכולות להשיג מידע על תוכניות הגרעין והנשק הכימי בצבא עיראק. בעקבות שינוי המשטר בעיראק, הקשב המודיעיני כלפיה דעך.
 
לאחרונה הוא שב. ראש הממשלה בנימין נתניהו התבטא כבר בעבר בנושא ואמר שעיראק מעסיקה את מערכת הביטחון. לפני כשנה פרסמה סוכנות הידיעות רויטרס ידיעה שלפיה איראן הקימה, תחת פיקודו של הגנרל סולימאני, אתרים, מחסנים ומפעלים לייצור טילים בשטח עיראק. הידיעה נסמכה על גורמים באיראן ובממשלת עיראק ועל "מקורות מערביים". בידיעה נאמר כי הטילים שמוקמו בעיראק הם מהדגמים "פאתח 110", "זלזל" ו"זוליפקאר", שהטווחים שלהם נעים בין 200 ל־700 ק"מ. למי ששכח, המרחק ממערב עיראק לישראל הוא כ־400 ק"מ. בשנת 1991 שיגר צבא עיראק 39 טילים מדגם סקאד לעבר תל אביב, גוש דן, חיפה ודימונה.
 
לכאורה, איראן אינה זקוקה לבסיסי טילים בעיראק כדי לטווח את ישראל. יש לה טילים בליסטיים ארוכי טווח למרחקים של 1,300 עד 2,000 ק"מ מדגם "שיהאב", שדיוקם הולך ומשתפר והם מסוגלים לפגוע בכל נקודה בישראל. ובכל זאת, לפריסת טילים איראניים בעיראק יש תפקיד כפול: ראשית, לשמש עתודה שתאפשר להגיב במקרה שארה"ב או ישראל יתקפו אותה וישמידו על אדמתה את מערך הטילים שם. הסיבה השנייה היא לעבות את יכולת האיום הטילית שלה על ישראל ולקצר את הטווח אליה. ככל שמעוף הטילים קצר יותר, כך יורדת יכולת הזיהוי וההשמדה של הטילים הללו בידי מערך ההגנה האווירית של ישראל.
 
חלוציות ויצירתיות
 
אביב כוכבי ציין שלשום את יום הולדתו ה־55. סבו וכמה מאחיו מצד אמו עלו מרוסיה לארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה. משפחתו של סבו מצד אביו גרה בקרקוב שבפולין ורובה נספתה בשואה. אחד מדודיו היה ברשימתו של אוסקר שינדלר, וניצל. שם המשפחה הקודם היה שטרנגס (כוכב אורח) ועוברת לכוכבי. הזיכרון והתודעה ההיסטורית היו נוכחים בבית הוריו, אך לא כחוויה של שואה ואובדן, אלא כמסר של תקומה וצורך במדינה חזקה. אמו נפטרה לפני חמש שנים, אביו פעיל ונמרץ.
 
לצד החינוך בבית הוריו הוא נחשף לערכים של חלוציות, התנדבות ואהבת המולדת בקן של "מחנות העולים", תנועת הנוער של אחדות העבודה והקיבוץ המאוחד. בנעוריו הוא שיחק כדוריד וטניס, אם כי לא הצטיין בהם במיוחד, ולמד נגינה וציור. עד היום הוא רואה עצמו כצייר חובב. אז גם הפך לצמחוני.
הוא התגייס לצה"ל ב־1982, ואת מרבית שני העשורים הראשונים לשירותו הצבאי עשה בחטיבת הצנחנים. מחייל פשוט התקדם להיות מפקד פלוגה, ומשם המשיך עד למפקד החטיבה. 
 
כמח"ט הצנחנים הוכיח כוכבי בשנת 2002 יצירתיות כשהגה את הרעיון שחייליו ינועו בלוחמה בשטח בנוי, במחנה הפליטים בלאטה בשכם, דרך קירות בתים ולא ייחשפו לאש צלפים ומארבים בשטח הפתוח. השיטה אומצה על ידי צבאות אחרים ובהם צבא ארה"ב במלחמתו בעיראק ובאפגניסטן, אך היא גם עוררה ביקורת קשה מצד משפטנים וארגונים לזכויות אדם, שראו בכך הפרה של דיני מלחמה.
 
אחר כך מילא שורה של תפקידים, בהם פיקוד על עוצבת האש ואוגדת עזה בתקופת ההתנתקות (גלעד שליט נחטף במשמרת שלו), היה ראש אמ"ן משנת 2010 עד נובמבר 2014, אז מונה למפקד פיקוד הצפון. בשנת 2017 התמנה לסגנו של איזנקוט. כל אבני הדרך האלה הכשירו אותו, יותר מכל אלוף אחר בצה"ל, לתפקידו הנוכחי.
 
מה שגם משפיע - וישפיע ביתר שאת - על תוכניותיו ותפיסתו כיצד צה"ל צריך להיבנות ולפעול, הם לימודיו והשכלתו שרכש במהלך שירותו הצבאי באוניברסיטאות בישראל ובארה"ב. זהו שילוב של ידע במתמטיקה ופיזיקה, לצד פילוסופיה.
 
ביטוי ראשון לכך הוא כוונתו להקים יחידה רב־זרועית ורב־ממדית - ביטויים השגורים בפיו. היא תורכב מכוחות חיל רגלים, הנדסה, אוויר ומודיעין, ותכליתה יהיה להפעיל אש יעילה וחזקה יותר. היחידה נועדה לשמש דגם לכוחות דומים נוספים שיוקמו בצה"ל בעתיד. 
 
ב־15 בינואר, יום כניסתו לתפקידו, הדגיש כוכבי את הצורך שצה"ל יהיה צבא "קטלני יותר". זו לא הייתה אמירה מוצלחת ביותר, משני טעמים: הראשון - היא פגעה בקודמיו בתפקיד והציגה אותם כאילו הצבא תחת פיקודם לא היה קטלני דיו. השני - היא יוצרת את הרושם כאילו צה"ל תחת כוכבי יחתור להרוג כמה שיותר. מדובר במונח צבאי המקובל גם בצבאות אחרים, בעולם שמביא בחשבון את העובדה שמאפייני המלחמות במאה ה־21 שונים לחלוטין מאלה של המאה הקודמת. צה"ל כבר למד על בשרו כי תם עידן המלחמות בנוסח ששת הימים ויום הכיפורים, שבו כוחות שריון ונושאי גייסות משוריינים נעים במרחבים הפתוחים של סיני, רמת הגולן או הגדה, מגיעים ליעדים, ממטירים עליהם אש, מסתערים וכובשים אותם, וממשיכים הלאה. בעידן של לחימה צפופה בשטחים אורבניים של עזה, הגדה ודרום לבנון, אופי שדה הקרב הוא שונה לחלוטין.
 
תכלית המושג "קטלניות" הוא, על כן, לפגוע בכמה שיותר חיילי אויב, להפעיל עוצמות אש כדי להשתלט על שטח, וכל זאת תוך זמן קצר ככל האפשר ובמחיר של אבידות מעטות לכוחותינו. 
 
כוכבי, שכבר כראש אמ"ן הבין את חשיבות הטכנולוגיות והקים רשת מידע ייחודית ושכלל את יכולות הסייבר, ימשיך במגמה להפוך את כל צה"ל לצבא טכנולוגי יותר שאמון על חשיבות הבינה המלאכותית, על דאטה גדולה ורובוטיקה בתת־קרקע, ביבשה, בים ובאוויר.
 
אך כל התוכניות הגדולות והשאפתניות של כוכבי עלולות להתנפץ על קרקע המציאות הישראלית. הוא והמטה הכללי עומדים לגבש תוכנית רב־שנתית (תר"ש) חדשה שתחליף את "גדעון". בתקופת כהונתו סירב איזנקוט לבקש שיוגדל התקציב ואמר כי יש לכבד את הסיכומים שהושגו עם משרד האוצר. בכך סירב איזנקוט להצטרף לדרישתו של שר הביטחון דאז אביגדור ליברמן.
 
כוכבי, עד כמה שניתן להתרשם, עומד לדרוש מהממשלה החדשה והקבינט, כשיוקמו בסיום המשא ומתן הקואליציוני, הגדלה של התקציב. אם ליברמן יתמנה לשר הביטחון, הוא יתמוך בדרישה זו, אף שכוכבי לא היה הבחירה הראשונה שלו לתפקיד. ליברמן העדיף את אלוף אלון ניצן. גם נתניהו נוטה להסכים, כפי שגם תמך בעבר, שיש להגדיל את התקציבים של צה"ל ומערכת הביטחון, אך יהיה עליו להתחשב בעמדת שר האוצר, שככל הנראה יהיה שוב משה כחלון, ובעיקר במצב המשק ובגירעון שנצבר בשנה האחרונה.