התיק הכי מעניין בחגיגת חלוקת השלל הקואליציוני הוא תיק החינוך. הוא הקרקע שעליה גדלים וצומחים הדורות הבאים. יחד עם משרד המשפטים הוא המסוכן שבכל הכלים העלולים להיות במוקד תשתית עתידית של מדינה לאומנית־דתית. את הקרב על לבו, נפשו ושכלו של הדור הצעיר מנהל בעיקר המכבש של הרשתות החברתיות, ולצדו עולם התרבות והבידור. אבל כאשר החינוך הוא חלק ממערכת כלים שלובים שהם שאר משרדי הממשלה, וכולם משמרים קו לאומני־דתי, משרד החינוך הוא יוצק היסודות הטוטאלי מכולם.
 

על פי ההסכם הקואליציוני, בצלאל סמוטריץ' מאיחוד מפלגות הימין רשאי לבחור ראשון את התיק שנראה לו. סמוטריץ' רוצה את תיק המשפטים. כתבים פוליטיים טוענים כי תיק המשפטים מיועד ליריב לוין, כך שסמוטריץ' עשוי לדרוש לחלופין את תיק החינוך. זהו עניין מבעית למדי גם עבור ימניים מובהקים. מנגד יש הטוענים כי תיק החינוך יעבור לרפי פרץ, רב, תא"ל במיל', יו"ר איחוד מפלגות הימין, מה שאולי ממלט אנחת רווחה זעירה. ממש זעירה. הוא איננו סמוטריץ', ובמונחים של קנאות, שכולם שם שותפים לה, ההבדל בין הממלכתיים לכאורה לפרחחי כהנא הוא כל ההבדל שבעולם. 
 

כשנפתלי בנט ניהל מלחמה עד חורמה בתביעה לספירת קולות חוזרת בוועדת הבחירות וטען כי מדובר ב"ניסיון מכוון להעלים מנדטים של הימין", הגיב פרץ ב"יש לי אמון מלא בשופט חנן מלצר... הוועדה עובדת בשיקול דעת". אלא שאז קפץ סמוטריץ' וכינה את פרץ "פוליטיקאי קטן ואגואיסט". מבחינתו של סמוטריץ', כדי לשמור על בנימין נתניהו מפני תוכנית השלום של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, כל מנדט שווה כל תעלול. אגב, לשיחות עם ראש הממשלה השניים האלה הגיעו בנפרד. 
 

נחמד לראות שני קנאים מתקוטטים, אבל אין לזה השפעה על המדיניות הכללית של הממשלה; אולי רק על טמפרטורת הקנאות של איחוד סיעות הימין, וגם זה משהו הנזקף לזכותו של שר החינוך המיועד. 

ריב בין קנאים. פרץ וסמוטריץ', צילום: יונתן זינדל, פלאש 90ריב בין קנאים. פרץ וסמוטריץ', צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

 

להדליק אור מהמרפק
 

בתקופת ההינתקות, חרף התנגדותו למהלך זה יצא פרץ פומבית וקרא לא לאלימות נגד צה"ל. בהיותו רב צבאי ראשי הוא גירד איזה פסק שהתיר לחיילים דתיים לצפות בנשים שרות, בניגוד לרבצ"ר הקודם, ולזכותו נרשם גם שיתוף הפעולה עם צה"ל והממשלה כאשר הגיע לבית משפחות הדר גולדין ואורון שאול במבצע צוק איתן והודיע להן על מות יקיריהן. בתמרון נבון של דבר ההלכה הוא אפשר טקס קבורה כדי לאותת לחמאס שמדינת ישראל סגרה את הנושא בפני סחיטה ובפני זעקות קרב לכבוש את עזה כדי לחלץ את חיילינו. אגב, בהמשך הבינה משפחת גולדין שעבדו עליה, והיא חוזרת ודורשת לעשות הכל כדי להביא את גופות הבנים לקבר ישראל.
 

פרץ לא היה מכופף הלכות ברמה של הרב שלמה גורן. גם בימיו הפכה הרבנות הצבאית לנשק התודעתי של מפלגות הציונות הלאומנית־דתית. עד כדי כך המצב החמיר שהרמטכ"ל גדי איזנקוט הורה "לבחון את מערכת היחסים וחלוקת הסמכויות והנושאים שבין חיל החינוך והרבנות הצבאית". פרץ הבין את הרמז ופרש, אך השאיר אחריו פריסה של רבני יחידות והוראות מדוקדקות, כמו 50 עמודים בנושא הפעלת מרפאה צבאית בשבת, על פי פקודות הרבנות הצבאית. 
 

על פי הפקודות, אם חייל נצרך לפינוי מבסיסו לבית חולים, "אסור למלווהו לשבת במושב הקדמי ברכב כדי שלא יידלקו נורות החיווי של חגירת החגורה"; ובבסיסי צה"ל, לקראת שבת או חג, אף במקרים של פיקוח נפש, "חייבים לוודא שנורת המקרר במרפאת הבסיס אינה נדלקת עם פתיחת הדלת"; וגם: "אסור למרוח בשבת משחה, וזלין או כל חומר נוזלי אחר, גם אם החייל סובל מיובש בשפתיים"; ו"אסור לעשות לצורך הטיפול במחלה בלתי מסוכנת מלאכות אסורות על התורה". 
 

ומהי מחלה בלתי מסוכנת? "גם אם היא מורגשת בכל הגוף, גם כאשר היא מלווה בחולשה, תחושה רעה, עליית חום וכדומה שאינה מאפשרת לחולה לתפקד, מיחושים חזקים כגון כאב שיניים, כאבי ראש וכדומה עד כדי חולשה, או חוסר תפקוד, או שהם גורמים לכאב חריף במיוחד - דינם כמחלה שאינה מסוכנת". 
 

ויש הוראות הפעלה: "טלפון סלולרי של הרופא הכונן ששכח לנתקו מהמטען לפני שבת, עליו להחזיקו בשתי ידיים, להתרחק מהשקע כדי שהמטען יינתק מעצמו... כאשר מסירים פלסטר בשבת על גוף שעיר יש להסירו בעדינות שלא ייתלשו שערות... יש להיזהר בקריעת אותיות בקריעת אריזת פד בשבת... בהיעדר חייל לא יהודי מותר להדליק את האור במרפאה אך ורק על ידי המרפק". 
 

בסדר, הבנו את העיקרון. אם החינוך נופל לידיים של חובשי הכיפות, אין סיבה שהוראות הפעלה מעין אלו לא יחולו גם בבתי הספר ולאו דווקא בעניין השבת, שהרי אלף פנים לתורה. 

 יעברו תחת מכבש ההדתה? תלמידים בכיתה, צילום: ארכיון - קובי גדעון, פלאש 90 יעברו תחת מכבש ההדתה? תלמידים בכיתה, צילום: ארכיון - קובי גדעון, פלאש 90

 

מעבר למכבש ההדתה יגלה שר החינוך - מי שלא יהיה - שההשקעה בתלמיד בית ספר יסודי נמוכה ב־8% מהממוצע במדינות ה־OECD והשקעה בתלמיד תיכון מפגרת ב־20% אחרי המדינות המתקדמות. למשרד החינוך יש 55 מיליארד שקל בשנה, אבל הדירוג היחסי של ישראל במבחני פיז"ה הוא המקום ה־40 בעולם. וגרוע מכך - מקום שני בגודל הפערים. 
 

מכאן השאלה היא האם להשקיע בתלמידי ישראל כולם - או במיזמים רבניים התנחלותיים כמו בית ספר מדרשת העמקים בחומש (מבנה מתריס שהוקם במאחז בלתי חוקי, שפונה על ידי אריק שרון בימי ההינתקות)? בית הספר הוקם על אדמה פלסטינית פרטית, ובעליו גורש מהמקום כדי "לתקן את העוול המוסרי שבהינתקות" ולשמש "מגן מפני החמה והגשמים". מאז 2014 השקיע שם בנט כ־30 מיליון שקל. 
 

השאלה היא לאן ילך הכסף הגדול שמכתיב את ארגז הכלים של תלמידי ישראל: ללימודי חול שהם שיעורי ליבה ואזרחות? או ללימודי קודש שתכליתם לכנס את צאן מרעיתם של הרבנים במכלאה של דת ארץ ישראל - ואל המפלגות הרלוונטיות כמובן? 
 

רפי פרץ עבר את מבחן הממלכתיות שלו מול בנט בהצלחה בענייני ועדת הבחירות הממשלתית. מכאן ואילך, הוא או הדומה לו - רק לא סמוטריץ' - ייבחנו בהעדפותיהם התקציביות. הרי, כידוע, אין תורה בלי קמח ואין קמח בלי טוחן.

tguvot@maariv.co.il